רבי עקיבא איגר קע

השמן והסולת ולא היין, נמצא הפרכא כראי מוצק מה למצורע שטעון ג' מינים שמעכבין זא"ז משא"כ בקמיצה, ואדרבא תפילין תנן ד' פרשיות שבתפילין מעכבין זא"ז ואתפילין ליכא למפרך משא"כ בקמיצה: גם מ"ש הרב והאריך דהוי שעה מדורות, איברא שכן כתבו תוס' מנחות (דף י"ט) אבל אני שמעתי ולא אבין דע"כ צ"ל דכי היכי דילפינן כפו דמלואים מיד משום דהיינו כף היינו יד דזו היא שיבה זו היא ביאה וה"נ קמיצה דכתיב לדורות, היינו נמי היינו קומץ היינו יד, דאלת"ה מנ"ל קמיצה בימין אע"כ היינו קמיצה היינו כפו היינו יד, וא"כ למה לן למילף כפו דלשעה מיד נילף קמיצה דלדורות מיד, מיהו התוס' מנחות (דף ל"ה) דנקטו כפו לק"מ דאשגירת לישנא דעלמא הוא, דר' ירמיה במנחות (דף ט') בעי למילף מכפו השמאלית והתם כפו דוקא קאמר, ועלה מסיק רב יד יד לגז"ש, וכ' תוס' אכפו סמיך וה"ה אקומצו ואין כאן קפידא דידי לעולם לא דמי ליד, ואפ"ה ילפינן כפו או קומצו מיניה מכ"ש דהוי למילף תפילין יד מיד ממש, זהו כוונת תוספות שם ולא נחתי לדקדק בכך, אבל במנחות (דף י"ט) דבריהם צ"ע לכאורה, מה הקשו דילפינן שעה מלדורות מאן לימא לנו הא דלמא קמיצה דלדורות ילפינן מיד ולא כפו דלשעה, ולומר דאה"נ דילפינן גם קמיצה אבל עכ"פ אחת היא דגם במלואים בעי יד ימינו דגם כפו ילפינן יקשה איך ילפינן מלואים דלשעה מיד דלדורות, ודוחק קצת בלשון תוס', אבל מ"מ האמת מה שכתבתי דאין כאן ילפותא שעה מלדורות מ"מ קושיית תוס' במנחות עצומה דהו"ל למילף יד דתפילין דדמי טפי בלישנא וגם ליכא למפרך דהא ד' פרשיות מעכבין זא"ז משא"כ קמיצה, דנהי דשמן וסולת מעכבין היין אינו מעכב, וקושיא גדולה היא ותירוץ התוס' דחוק: והנלע"ד בישוב קושייתם, דעכ"פ כיון דלת"ק סתם יד הוא שמאל וכאלו כתיב שמאל להדיא, ולא אתי גז"ש ועקר קרא לגמרי ממשמעותיה, כיון דעכ"פ הגז"ש נצרכה גם כן למלתא אחריתא לקמיצה שהוא עכ"פ גבוה וצורך גבוה ויד בלי זרוע מיד בלי זרוע, ואיכא לאוקמי הגז"ש אהתם אף על גב דמצינו למילף מניה עוד כמה דברים, מ"מ הכא כיון דנעקר הקרא ממשמעות לגמרי לא דרשינן הגז"ש כיון שכבר נצרכה וכנ"ל: ובזה נוח לי דר"י החורם ס"ל דמצינו ימין שנקרא יד ופי' התוס' דסמיכתו על ויתמוך יד אביו אף על גב דקאי אימין דלעיל, מ"מ מבואר מזה דאין סתם יד כאלו כתיב שמאל להדיא, אלא סובל הפירוש לפי ענינא דקרא וא"כ שפיר י"ל יד יד ממצורע שיהיה תפילין בימין, מש"ה הוצרכו ילפותא אחרת, אי וקשרתם וכתבתם, אי יד כהה, והא"ש לשון הספרי, דס"ל לר"י השתא נמי דכתיב קרא דתפילין בשמאל, מ"מ אהני גז"ש יד יד שהוא ימין ונ"מ לגידם שיניח בימין, וא"ש נמי דקאמר רב אשי דר"י החורם מידכה נפיק ליה מנ"ל דלא ס"ל כר"נ: ונראה לענ"ד דהמרדכי החליט דלמ"ד ידכה, בודאי איטר יניח בשמאל דיליה שהיא כהה שלו, משא"כ למ"ד וקשרתם וכתבתם אפשר דבתר מיניה אזלינן ומניח בשמאל דעלמא וכדמשמע מפירש"י דרוב העולם כותבין בימין עיי"ש, וסמ"ג כתב דלענין מצורע וכל דאתי מניה בודאי איטר בתר דעלמא אזיל דומיא דאוזן, דל"ש בי' חילוק בין ימין לשמאל, והנה כי כן קשה מנ"ל לר"י החורם דידך אתי לאורויי אגידם שיניח תפילין בימין שהוא דבר חדש, דלמא אהני הגז"ש לאיטר דמוקשרתם וכתבתם ה"א שיניח בשמאל דעלמא שהוא ימין דיליה קמ"ל ידך מה להלן ימין דעלמא אף כאן על ימין דעלמא שהוא שמאל דיליה, ומנא ליה לר"י לרבות שיניח על הימין וע"כ דר"י נפקא ליה מיד כהה ושם אי אפשר לפרש בע"א, אלא שיניח על שמאל דיליה שהוא ימין דעלמא ואם כן ע''כ גז"ש דידך אהני לגידם: והנה דעת הטור אה"ע דאטר חולץ בימין דיליה דומיא דתפילין דאזלינן בתר דיליה ולא בשל עולם והיש"ש הקשה ב' קושיות, חדא מה ראיה מתפילין דשם לא נאמר שמאל אלא ידכה והאי ימין דיליה כהה שלו היא, משא"כ במצורע וחליצה שם נאמר ימין וי"ל ימין דעלמא, ותו הא להרמב"ם מפורש דקיטע אפילו חולץ בשמאל פסולה וקיטע שמאל הוא ימין דיליה ואפ"ה פסולה, והגאון מוהר"ז הנ"ל ני' כתב ליישב דעת הטור דה"נ דידו הימנית ורגלו ימנית משמע החזקה כמו דכהה משמע החלושה, א"כ כי היכי דבתפילין אזלינן בתר כהה דיליה ה"נ בתר חזקה דיליה ולק"מ אטר, מיהו מבואר ביש"ש דאי אזלינן בתר דיליה הו"ל להכשיר חליצת שמאל בגידם שהרי היא חזקה שלו א"כ למאי דס"ל להטור וסייעתו מגדולי האחרונים דאיטר חולץ בימין דיליה ואנחנו נוהגין להחמיר בשניהם, א"כ יש סניף להראב"ן הנ"ל דעכ"פ קיטע חולץ בשמאל שהוא ימין דידי' עכ"ד ני' ודפח"ח: מ"ש לדחות קושיית היש"ש על הטור, יפה כיון, כי כן כתב הרמב"ן פ' וישלח, ואביו קרא לו בנימין ר"ל בן ימין והחוזק והכח מלשון און, כי אמו קראה לו בן אוני והיפך הדבר לפרשו בן הכח והחוזק, וכדפירש"י פ' ואתחנן ידך החזקה היא ימינו, אך מ"ש ממה דחיישינן להטור לחלוץ איטר בשמאל שהוא ימין דידיה ה"נ קיטע דשמאלו הוא ימינו, גם כל מ"ש הרב עוד והאריך דמדנקט סמ"ג ראי' מאוזן ש"מ דברגל יש לחלק בין ימין דבריאה טפי משמאל, וכן מוכח בס"פ אלו מומין דגם ברגל בריאות וכחישות הוא: אמת כן הוא אבל מ"מ יש לחלק בין יד לרגל דביד אי נקקע ימנית כל כחו ומלאכתו בשמאלית ונעשית ימין משא"כ רגל, אע"ג דרגל ימנית נקטע עד ירכו ממש והולך ונשען על קב הקיטע שלו, מ"מ כל כח גופו הוא בימינו ונשען על ירך הימין, והוא נשען על קב שלו והירך הימין עוקר קבו הימנית תחילה ואח"כ רגלו השמאלית, נמצאת כחו ועוזו בימינו, אלא שאין לו רגל ובשמאל יש לו רגל אלא שאין בו כח, ומש"ה לא הביא הסמ"ג ראיה רק מאוזן משום דמרגל אין ראיה דודאי מי שיש לו ב' רגלים והוא איטר, כחו בשמאל גופו ועוקר שמאלו תחילה משא"כ באוזן והיינו דתנן ס"פ אלו מומין דגם איטר רגל בריאותא וכחישותא הוא, אבל מי שאינו איטר רק נקטע ימינו נשאר הכח בימינו אלא דאין לו רגל, ורגלו השמאלית אין בו כח ומש"ה אינו חולץ, אבל באיטר אפשר דצדקו דברי הטור דחולץ בימין כמו בתפילין. ויש לי עיון בדברי הרמב"ן שכתב איטר אינו חולץ כלל כמו כהן איטר שאינו עובד כלל, דא"נ לו הטעם שהוא משום מום דהרי יש לו שמאל, ואם הם מהופכים אין זהו מום, זהו תוכן כוונת הרמב"ן, ולכאורה אם נניח כהסמ"ג דלעולם אזלינן בתר ימין דעלמא כמו באוזן, א"כ י"ל שאני כהן ממנ"פ אם יעבוד בימין דידה הא בעינן ימין דעלמא דומיא דמצורע דבעי דומיא דאוזן, ואם יעבוד בימין דעלמא שהוא שמאל דידיה הקריבהו נא לפחתך דשביק יד שבכח שעובד בה כל עבודת צרכו ועובד עבודת הקודש ביד חלושה וכהה מש"ה פסול לעבודה, אבל חולץ י"ל שפיר דיחלוץ בימין דעלמא ומ"ט כתב הרמב"ן דלא יחלוץ כלל, אלא מוכח דס"ל להרמב"ן נמי בפשיטות דלא כהסמ"ג אלא כהטור דלעולם אית לן למיזל בתר דידיה דילפינן מתפילין, וא"כ הי' ראוי שכהן יעבוד בימין דידיה ואפ"ה איטר פסול, ש"מ משום דאין לו ימין כלל, וה"נ שאינו חולץ, ושאני תפילין דלא כתיב ביה ימין ושמאל אלא יד כהה, אבל היכא דקפיד אשמא דימין איטר אין לו ימין, זהו נ"ל בשיטת הרמב"ן ועדיין צ"ע א"כ שולט בב' ידיו לא יניח תפילין כלל ומ"ט אזלינן בתר כהה דעלמא, יש לומר היכא דיתבטל המצוה לגמרי אזלינן בתר שמאל דעלמא אבל בחליצה הרי יכול ליבם, וכן בכהן תתקיי' המצוה על ידי כהן אחר, משא"כ בתפילין דא"א לקיים ותתבטל המצוה לגמרי מש"ה בשולט בב' ידיו אזלינן בתר עלמא ובזה ארווח לן מה דצלע"ג למ"ש הרשב"א פג"ה דהא דאיבעי' התם אית ליה לבהמה ולא עגול לעוף ועגול בתר דידיה אזלינן או בתר מיניה, ואמאי לא נילף מתפילין דאזלינן בתר דידיה ותירץ דודאי בכה"ת אית לן למיזל בתר דידיה אבל בג"ה דאירע ע"י מעשה ועבדינן זכר ליעקב, י"ל דבעי דוקא דומיא דיעקב ממש שהיה לו ולכל מינו כף עגול וצ"ע תינח עוף ועגול י"ל אע"ג דבכה"ת בתר דידיה הכא בעדי דומיא דיעקב שהיה גם לימינו עגול אבל בהמה ולא עגול מאי מבעי להו, הא לית להו לדידיה, ומה שיש במינה הא בכה"ת אזלינן בתר דידי' ואם ניזל בתר דיעקב פשיטא דבעינן דבדידיה עגול: ולפי הנ"ל דעכ"פ שלא יתבטל מצות ג"ה לגמרי מבהמה זו, אית לן למיזל בתר עלמא כמו בתפילין בשולט בב' ידיו דאין לו