רבי עקיבא איגר קסט

חליצה בשמאל או דס"ל הלכה כר"י דמוחלפת שיטה דמתני' או אפילו לרבא לדידן דקיי"ל דלמדין ומשיבין ויען מבואר פ"א דנדה כדאי ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק, ה"נ רצה לצרף חליצת שמאל להתירים אחרי' וחשש עיגון, וענותנותו תרבהו להציע הדבר לפני ומה מני יהלך נגד הארז בלבנון, מ"מ לא אשא פנים בהלכה ואכתוב מה דנרא' לענ"ד וד' יתמכני ויורני, אענה חלקי גם אני. מ"ש הגאון נב"י ז"ל דא"א להחליף הברייתא, ותמה הגאון מוהר"ז עליו כנ"ל, נ"ל דמשום הא לא איריא אדרבא בקדושין (דף ט"ו) משמע כן דל"פ רבנן להכשיר רציעת שמאל בשום אופן, ומש"ה נדחק שם דפליגי בעבד העבד אבל לא בהכשר רציעת שמאל, ואמנם אי מהפכת שיטה דמתני' י"ל דרבנן דמכשרי רגל שמאל משום דס"ל למידין ומשיבין משא"כ אוזן ס"ל לר"י כס"ד דש"ס קדושין דטעמא דרבנן דמוכר עצמו אינו נרצע דלא ילפינן שכיר שכיר, ואייתר אזנו ברציעה והו"ל מופנה מב' צדדים, ור"א ס"ל אפילו מצד א' אין משיבין כר"י פ' המפלת ולית הלכתא כוותיה, והא דמחליף ר"י השיטה ולא תירץ כרבא דר"א ס"ל לחלק בין מופנה מצד אחד לב' צדדים היינו משום דניחא ליה לאוקמי רבנן דמתניתין כרבנן דברייתא פרק המפלת, דמופנה מצד אחד משיבין, כנ"ל דברי הגאון נב"י דלא להוי תמיה כ"כ אמנם נפלאתי על הגאונים אלו דלא ראו דברי הירושלמי יבמות במקומו דגם שם הקשה ר"י ר"א דרגל אר"א דאוזן, ומסיק תרי תנאי אליבא דר"א מאן דפוסל באוזן פוסל ג"כ ברגל ומאן דמכשיר ברגל מכשיר ג"כ באוזן, והיינו מוחלפת השיטה דברייתא, ותו אם נימא דמחליף מתני' א"כ לא אשכחן בשום דוכתא דס"ל לר"א מופנה מצד אחד משיבין אדרבא הכא שמעינן ליה דאין משיבין, א"כ הא דפריך הש"ס שם בפשיטות שבת (דף קל"א ע"א) וביבמות (רפ"ח) דשמעינן לי' לר"א דמשיבין קאי סתמא דתלמודא אליבא דרבא בהני תרי דוכתי, ואית לן למפסק כוותיה דרבא ולא כר"י תו מ"ש הנב"י דאין הלכה כרבא נגד קמאי ומייתי מכ"מ (פ"ח דנדרים), איברא שכ"כ הרא"ש (פ"ב דנדרים סי' ח') אך משמע היינו נגד רבה רביה ודאין הלכה כתלמיד נגד רבו ממש, אבל נגד ר' יוחנן שהוא דור שלפניו כתב הרא"ש על שם הרמב"ם (פ"א דעירובין סי' י') הלכה כרבא אפילו נגד רבו של רב עיי"ש, וה"ה נגד ר"י, ומ"ש הרב מוהר"ז ני' הנ"ל דקיי"ל כרבנן דר"י פ' המפלת דלמידין ומשיבין, יפה כ' לפי הגרסא דלפנינו שם, אבל להמבואר בתוס' נזיר (דף מ"ח) דגם היה מהופך דר' ישמעאל ס' משיבין ור"ע ס' אין משיבין וכסתם מתני' דיבמות דחלצה בשמאל פסולה, האמת שמצאתי בשיטה מקובצת נזיר בשם תוספי הרא"ש נדחק קצת ליישב לפי גירסא שלפנינו בנדה, אבל אין נ"ל לסמוך על זה בשגם דעכ"פ רע"ק דנזיר ס"ל אין משיבין מה"ת לסמוך ארבנן דברייתא דנדה: אמנם מה דנראה לענ"ד בדעת הרמב"ן, דהרי במתני' (פי"ד דנגעים) פליגי באין לו בהן יד ורגל ואוזן ימין, וס"ל לר"ש דנותן על שמאל ויוצא, וכן מיירי ש"ס סנהדרין (דף מ"ה ע"ב) וביומא (דף ס"א ע"ב) אכן בנזיר (דף ט"ו) הגרסא דרבנן ס"ל נותן על שמאל, וכתבו תוס' סנהדרין שזהו מסוגיות הפוכות בש"ס, וכ"כ הר"ש נגעים שם, ונראה להראב"ן דוחק לומר דוקא באין לו ימין הוא דמכשיר שמאל דאז הו"ל שמאל ימין, דתינח ביד, אבל באוזן כתב סמ"ג ומייתי ליה בב"י אה"ע (סי' קס"ט) דלא שייך שום שינוי בין ימין לשמאל, ומש"ה כתב דאיטר חולץ בימין דעלמא כי היכי דבאוזן ל"ש איטר ה"נ ברגל עיי"ש, וא"כ כאן ליכא למימר כיון דלית לי' ימין הו"ל שמאל ימין וגם ברגל נראה לי דאפילו לית ליה ימין מכל מקום לא נעשה שמאל ימין, כי כח ימינו נשאר בירכו וכשהולך על קב הקיטע שלו פונה ימינו תחילה ואפ"ה ס"ל דאם אין לו יד ורגל ואוזן ימין נותן לשמאלו, ש"מ לאו דוקא אין לו אלא אפילו יש לו מכשיר שמאל במצורע, וה"ה וכ"ש בחליצה דאתי מיניה דאם במצורע נאמרה לעכב כ"ש בחליצה: ולבאר היסוד במאי פליגי לכאורה י"ל רבנן ס"ל כמ"ד מנחות (דף ל"ו) סתם יד בכל התור' שמאל, א"כ אצטריך הקרא ימין להכשיר ימנית אבל לא לפסול עי' כה"ג מנחות (דף ט') גבי כף השמאלית ור"ש דפליג ס"ל דשינה הכתוב לעכב, היינו בדם ושמן דעשיר מש"ה מעכב, ולפ"ז אין כאן אפילו מופנה מצד דפרשה דעני משום דבר שנתחדש בה נשנית, וכל שאינו מופנה כלל לכולי עלמא למדין ומשיבין: נמצא ממנ"פ אין רגל ימין מעכב בחליצה, אם נימא במצורע גופא לא נאמרה ימנית אלא למצוה וילפינן גז"ש מיניה לרגל דחליצה, ה"נ אינו אלא למצוה, ואי נימא דבמצורע שינה הכתוב לעכב, א"כ תו לית לן שום הפנאה אפילו מצד אחד ולכ"ע משיבין, ומיהו תנא דמתני' יבמות דפוסל חליצת שמאל. י"ל חדא מתרתי, או דס"ל דסתם יד בעלמא אינו שמאל דוקא כר"י החורם מנחות (דף ל"ו) ותפילין גופא הוי ילפינן יד יד לגז"ש ממצורע דבעי ימין אי לאו דכתב להדיא יד כהה (ואבאר לקמן אי"ה) וא"כ במצורע בחד ימנית סגי ליד ולכולהו, וא"כ אייתר ימנית דשמן לגז"ש וס"ל דאין משיבין, או דס"ל כמ"ד בשבועות (דף י"ט ע"א) דלא אמרינן פרשה שנאמרה ונשנית משום דבר שנתחדש בה וכו', ומש"ה אייתר דפ' עני לאפנויי, אבל למאי דקיי"ל משום דבר שנתחדש בו יש לומר דכשר בדיעבד: ובזה ארווח לן ליישב סתירת רש"י, דר"פ הערל פירש"י בהמקשן אליבא דר"א דמפרשת עשיר ילפינן מגז"ש, וכן הוא בהדיא במנחות (דף י') אמנם ביבמות (דף ק"ד) ובשבת (דף קל"א) ובקדושין (דף ט"ו) פירש"י בתלתא דוכתי דגז"ש היא מהפנאה דעני וצ"ע ולהנ"ל ניחא, דלעולא בשבועות (דף י"ח הנ"ל) פליג ר"א אהך דר' ישמעאל דכל פרשה דנאמרה ונשנית וכו' נמצא לר' מיותר גם ימנית דעני, והשתא אי ס"ד דגם פרשת עשיר מופנה לר"א מכדי שמעינן ליה גבי תושב ושכיר ר"פ הערל, שדי חד אלמד וחד אמלמד והוי מופנה מב' צדדי', וה"נ הוי מופנה מב' צדדי', אע"כ מוכח דס"ל לר"א דהך דעשיר אינו מופנה דצריכא לגופא לעכב ולא אייתר רק דעני להפנאה, ואיידי דכתיב בעשיר בדם ושמן כתב נמי בעני בתרווייהו, ולא חשיב הפנאה למשדי אלמד ואמלמד, מש"ה פירש"י בכל הנך תלתא דוכתא לר"א דקאי ההפנאה דעני] משא"כ בר"פ הערל בהמקשן דלא ידע דשדי חד אלמד וחד אמלמד, שפיר כתב רש"י דעשיר מופנה דהשתא אפילו נימא נמי דעני מ"מ אינו נחשב אלא למופנה מצד אחד, דעדיין לא ידע דשדי חד אלמד וחד אמלמד, וא"ש: והנה במג"א (סי' כ"ז) מייתי דברי ספרי, והוא בפרשה ואתחנן ומכילתא פרשת בא, דר"י החורם מסיים א"כ למה נאמר ידך לרבות הגידם שנותן על ימינו, ומג"א נדחק דהלא יפלא מאי א"כ למה נאמר ידך דקאמר דמאי הו"ל למימר, ותו איך יליף מידך ימין הלא ר' יוסי מודה שמשמעות ידך בין ימין בין שמאל, אלא בתפילין גלי קרא שהוא שמאל, א"כ ידך לרבות גידם בנקטעה ידו: והנה התוס' הקשו במנחות נילף תפילין יד יד ממצורע, וראיתי להרב מוה' זלמן מרגליות הנ"ל דכתב לישב דלקמיצה ילפינן דליכא פרכא דטעונה נמי מינים, יין וסולת ושמן ותנופה, משא"כ בתפילין ולכן ילפינן לקמיצה דליכא פרכא ולא ילפינן לתפילין דאיכא פרכא, דמה למצורע שטעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת, והאריך בחריפות והעלה דעיקר ילפותא ממלואים שהוא לשעה ולא לדורות ועפ"מ שכתבו תוס' מנחות (דף י"ט) ודפח"ח: ואני עני לא כן עמדי, דיש להשיב על כל הדברים, דמ"ש דקמיצה נמי בעי יין סולת ושמן ותנופה והגשה, מאי דקחשיב תנופה והגשה אינו ענין לכאן, דאנו בעי' ג' וד' מינים, ולא מעשיית הגשה ותנופה, גם בתפילין בעי הנחה על הראש ויד וקשירה וכדומה, ועיקר פרכא זו היא בשבת (דף קל"א) דלר"א אצטריך קרא בעומר וב' לחם דמכשיריו דוחים שבת ולא ילפינן מלולב משום דאיכא למפרך מה ללולב שטעון ד' מינים, הקשו תוס' הא עומר וב' לחם נמי טעונים ד' מינים יין שמן סולת וכבשים, ותירצו התוס' דבעי מינים המעכבים זה את זה משא"כ כבשי עצרת אין מעכבים זא"ז עיי"ש, והיא בעצמה אותה פרכא בכאן, מה למצורע שטעון ג' מינים, והנה במשנת הקומץ ג' מינים שבמצורע מעכבים זא"ז ומנם במנחות, אינו מעכב אלא