רבי עקיבא איגר קסח

ואדאתן לזה, י"ל יותר דאף אם האמת דבתה לא נתגיירה אז, מ"מ לשיטת הרשב"א לית כאן דין נטען מן הנכרית, כיון דידוע דמקודם מעת באה למדינה היתה מתנהגת בדת ישראלית ובחזקת גיורת ולא עלתה על דעתה דבר אחר רק שהיתה מחוסרת טבילה. ואם היינו אומרים לה הרי מקוה לפניך זילי טבלי, לא היתה מונעת עצמה מזה, אם כן ל"ש הלזות שפתים דנתגיירה רק משום כך: אמנם עדיין יש לדון ממ"ש היש"ש יבמות להכריע כדברי הר"י דבנטען מן הפנוי', כיון דאלו ודאי בא עליה אפילו מצוה איכא, ממילא בקול אין להחמיר וכתב שם דאם הגיעה לעונת ווסת כיון דמסתמא לא טבלה לנדתה, הוי נטען על נדה דאורייתא דאיכא כרת, וכיון דנטען מן השפחה דאיכא לאו לא יכנוס, מכ"ש נטען על נדה עיי"ש. ודברי מהרש"ל צריכים ביאור, כיון דבנטען מן פנויה שלא היתה נדה, היינו דנין אף שהוא בכלל נטען מ"מ כיון דאיכא צד מצוה לא מחינן ביה, א"כ דלמא גם בנטען עליה כשהיא נדה ומה זה למוד הק"ו משפחה דלמא במקום צד מצוה עדיף, גם למה לא למד בק"ו מנטען על נכרית דהוי רק דרבנן דב"ד של שם גזרו והנראה כי לכאורה דברי הרשב"א הנ"ל תמוהים דהא בנטען על השפחה שאינו שלו ונשתחררה הא ל"ש הטעם דיאמרו דנשתחררה משום כך, דהא זה אין בידה, והאדון שלה משחררה בע"כ דידה, וכמו כן קשה בדברי תוס' דשמעתין ד"ה א"כ לכתחילה נמי, דבל"ז הי' הטעם שמא נתגיירה בשביל כך, איך אפשר לומר כן, דבשפחה מה טעם יש וחידוש בעיני שלא מצאתי מי שהערה מזה. ולזה צ"ל. דודאי בשפחה דאיכא לאו מדאורייתא הטעם משום לעז שיאמרו שבא עליה ועבר על לאו, אבל בנכרית דליכא דאורייתא לא הי' ס"ל לס"ד לאסור בשביל כך, אלא רק מטעם דשמא נתגיירה בשביל כך ואין גירותה גירות, והתרצן משני דמ"מ איכא לזות שפתים, אי כפירש"י דמ"מ חששו ללעז זו אי כהרשב"א דהלעז שנתגיירה בשביל כך, אבל בשפחה בודאי הטעם משום לעז דביאת איסור ולזה ס"ל למהרש"ל לסמוך על הר"י בפנויה משום סרך מצוה, היינו בצירוף שיטת הרשב"א הנ"ל, דממילא ל"ש כן בפנויה, אבל בנטען על הנדה דבזה הק"ו משפחה, היינו דבזה גם להרשב"א הלעז משום ביאת האיסור, ומכ"ש באיסור כרת, בזה כיון דליכא סניף היתר מדעת הרשב"א לא סמכינן על הר"י להתיר משום סרך מצוה, וכיון שכן בנידון דידן ניחוש כיון דאתחזקו אמה ובתה לגיורת ניחוש דהאמת כן דבתה גם כן נתגיירה, ויש בה איסור נדות והוי כנטען על הנדה ואין לנו סייעתא מדעת הרשב"א אך י"ל דנראה משטחיות דברי מהרש"ל כיון דבקלא בעלמא ליכא מצוה לישא אותה וכדהשיב באמת הרא"ש על הר"י, בזה לא סמכינן על הר"י רק באינה נדה אבל בנדה לא משא"כ היכא דבודאי בא עליה דבאמת איכא מצוה, לא גזרו כלל לבטל המצוה, אף בבא על הנדה כן הוא, א"כ י"ל בנ"ד הוי כודאי בא עליה כמ"ש רומעכ"ת ני' דהודה ולא בוש, דמותר מטעם מצוה, ואף דאם לא נתגיירה ליכא מצוה כיון דבא עליה בעודה נכרית, מ"מ י"ל דלא מהימנינן לאמה דלא נתגיירה וכנ"ל, או מסברא הנ"ל כיון דאם לא נתגיירה לא הוי נטען על דאורייתא סמכינן על הרשב"א דבנטען על הנכרית הוי הטעם דיאמרו שנתגיירה משום כך ול"ש כן בנ"ד דהחזיקה עצמה כבר לגיורת והיתה סבורה לדעתה שבאמת היא גיורת, וכנ"ל, ואם כן בממנ"פ מותרת: כל זה כתבתי לצדד להיתר אבל לא למעשה, ואף לפי שעה שעת הדחק איני רוצה לסמוך עלי, ואנשי ק"ק ליבויא יפרידו את הזוג עד ישאלו לשני גדולים מפורסמים. ואם יסכימו להתיר אהיה סניף להם, ואם מעכ"ת ני' יסכים עמי בהיתירא יצרף עמו עוד גדול אחד להתיר, כנלענ"ד ודרך גררא אעורר במה דלא יפה עושים שמחזיקין משרתת נכרית שמחזקת עצמה להתגייר ונוהגת בכל דבר כישראלית ממש, דמצוה זו עבירה היא, דשובתת בשבת לשם שבת, והיא אסורה לעשות כן דבן נח ששבת חייב מיתה, וראוי למחות בזה, או שתטבול לשם גירות, או שתעשה איזה מלאכה בשבת ידידו דו"ש. עקיבא במ"ו הרב ר' משה גינז [אאב''ה שמעתי תלונת רבים אשר הם מלינים על הגאב"ד דק"ק וולאזין כבוד הרב המנוח מהר"ר חיים זצלה"ה על כי ראו ספר אחד, תקלין חדתין שמו, שם שם המחבר מקצת מתשובה זו שאלה כאלו שאול שאל כבוד אבא מארי ני' שאלה זו קדם הרב דוולאזין, והעמיד דברי הרב הנ"ל דרך תשובה על מה שנשאל מאאמ"ו ני', ורצה המחבר בזה להרבות כבוד הרב דוולאזין, לאמר שגם אאמ"ו ני' מריץ אליו שאלותיו, והרואים האמינו שהי' יד הרב עצמו במעל הזה, להתכבד במילא דכזיבא, ובהסכמתו וידיעתו נעשה הדבר, והיות אנכי יודע ועד על הפכו, כי אך יצוא יצא הספר הנ"ל העריך הרב זצ"ל אגרת ערוכה וארוכה לעומתו דמרן אבא מ"ו ני', הרבה לדבר בענוה גדולה ונפלאה, בכה וצעק ככרוכיא על זה המחבר, וסיפר המעשה איך הי' כי שמע שהשיג הגאב"ד דהאזינפוט תשובה, ונכסף לראות דברי קדשו דמר אבא ני' ע"כ דרשהו על ככה לשלוח לו העתק, והוא סידר על זה קונטרס, ושלח אותו ליד אחי הרב ר' שלמה ני' אשר הי' לו הכרות עמו, ובקש לעיין בו ולשלחו אח"כ לאאמ"ו ני', ומיראתו כי יכוה בגחלתו דאבא מארי ני', כי נקט לי' בלבו עליו, הפציר גם באחי הרב המפורסם ר' שלמה ני' לכתוב לאאמ"ו ני' לבקש עבורו מטא ולהשתדל לו שיכתוב אאמ"ו ני' אליו איזה שורות של שלום לתשובה על אגרתו, להגיד לו כי עוזב התרעומות מלבו, וכה הי' דברו כאש בוערת, שבאם לא ישיג מכתב כזה לבו לא ינוח, רעיוניו בל ישקוטו כל הימים אשר יהי' עוד בחיים, ואאמ"ו ני' כתב לו שלא פנה אל הדבר כלל, ובלבו אין תלונה ואין הקפדה, זה אני מעיד נאמנה להצדיק את הצדיק, כ"א המחבר ספר תקלין חדתין מדעת עצמו עשה כן, שלא בדעת ושלא בהשכל סימן קכ"ב מכבוד חתני חביבי צור לבבי הגאון רבי משה נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פרעשבורג שולח אני לכבוד מו"ח בזה את אשר השבתי בימים אלו לידידי הגאון מ' זלמן מרגליות בק"ק בראדי על אשר שאל ממני, ואבקש מכבוד מו"ח מאורי ומאור ישראל לחוות לי דעתו הרמה והגדולה וזה לשוני בתשובתי גרסי' ביבמות (דף ק"ד ע"א) חליצה בשמאל פסולה ור"א מכשיר, וכבוד ידידי מחותני הגאון מה' זלמן מרגליות מבראד ני', מצא בראב"ן (דף ק"ג וז"ל) ואם חלצה בשמאל בדיעבד כשר וכן בלילה בדיעבד עכ"ל, ולהיות דבריו תמוהים הא מסתמא קיי"ל כחכמים דר"א שמותי, לזה כ' הרב ליישב בחדא מתרי טעמים, אחד, דר"י אמר מוחלפת השיטה ויש פוסקים ס"ל דמאביי ורבא ואילך אמרינן הלכתא כבתראי ולא אביי ורבא בכלל, נמצא הלכה כר"י ומוחלפת השיטה דת"ק מכשיר ור"א פוסל, והלכה כת"ק. הא חדא, ועוד שנית דאפי' לרבא טעמיה דרק משום דמופנה מצד אחד למידין ואין משיבין, ובנדה (דף כ"ב וכ"ג) לשני הלשונות שם הוא פלוגתא, דלר' ישמעאל אין משיבין ולרבנן משיבין, ומסתמא הלכה כחכמים, שוב מצא הרב ני' דברי נודע ביהודה מהדורא תנינא (סי' קנ"ג) דנהי דלא ראה להראב"ן, ומיהו רצה להעמיס כן ברמב"ם שלא הזכיר פסול שמאל אלא בנקטע ימינו, משמע שאין פסולו אלא משום דכתיב ועמד ואמר בעי עמידה על רגל ימין כפירש"י ס"פ אלו מומין אפסוק לעמוד לשרת, אבל כשיש לו ימין וחולץ בשמאל כשר. וע"כ היינו מטעם דרמב"ם פסק כר"י דמוחלפת השיטה, וכמ"ש הכ"מ (פ"ח מהל' נדרים ה"ו) בדעת הרמב"ם שאין הלכה כרבא נגד קמאי וע"כ שיטה דמתני' מוחלפת, דאי שיטה דברייתא א"א דלא אשכחן שום תנא דיסבור אוזן שמאל כשר לרציעה, עכ"ד נודע ביהודה זצ"ל: הנה מה שרצה להעמיס בדעת הרמב"ם דחה הרב מוהר"ז ני' בראיות ברורות, ומ"ש שהטעם פסול שמאל דכתיב ועמד ואמר יבואר לקמן אי"ה, ומ"ש הנב"י דא"א להחליף הברייתא דלא אשכחן שום תנא דמכשיר אוזן שמאל לרציעה דחה הרב דאכתי תיקשי אי מהפכת למתני' צ"ל דרבנן דמתני' ס"ל להכשיר אוזן שמאל לרציעה ומ"מ נסתייע הרב מוהר"ז ני' דאחר דמצא להדיא להראב"ן דכשר