רבי עקיבא איגר קסא

ואם היו משולשים יכתבו כהן משמע דבעלמא לא, וכמ"ש בפסקי מהרא"י (סימן ו') יש לומר דלא נכנס בכלל גזירת חז"ל, מ"מ רחוק לחלק כן: גם מלבד דאינו מבואר כ"כ בהרא"ש דצריך לכתחילה שם אביו, גם הא בשינה לידה דכתב הרא"ש להכשיר רק מטעם דאינו גלוי לכל משמע דבלא"ה הי' פסול משום לעז, אף דלא הי' ממטבע הגיטין בימי חכמי המשנה כמ"ש תוס' דהקדמונים הנהיגוהו, ואף דמ"מ יש צד להקל יותר משינה שם האב ממש, והיינו אם נפרש דברי תוס' כדס"ל להג"פ דבמה דצריך לכתוב לכתחילה קאי העדים עלה דכתבנו דמ"מ ליכא סניף בזה מדעת תוס' דאולי ס"ל דגם שם אב צריכים לכתוב לכתחילה, ובזה עדיף יותר שינוי תוספות כהן ולוי דבודאי א"צ לכתוב לכתחילה, מ"מ אין הכרע בכוונת תוס' וכדכתבנו דדוחק לומר דתוס' והרא"ש יחלקו ביסוד מה נקרא עדים אכולה מלתא מסהדי, ולזה קשה עלי להתיר עד שיבורר ההיתר מגדולי דורנו זקני הדור הש"י כנלענ"ד, ידידכם עקיבא גינו מא"ש סימן קיז כתב אלי על זה עמיתי הגאון רבי מאיר נ"י בעה"מ בית מאיר וז"ל נשלחו אלי אמרותיו הטהורים. בענין שנשאל גאונו ממורי הוראה דק"ק ווארשויא, על עסק הגט שיש עיגון רב בפסולו, ומה אדע אשר לא ידע מר ואני כמוהו מיראי הוראה החמורה הלזו, אמנם למען אהבתי לכבודו וגאונו דמר פניתי מיד לעיין בדבריו הקדושים, ומצאתי שכולם אהובים וברורים: מה שהעלה שאין לסמוך בשום אופן על פסק עבה"ג אחרי שהוא נגד פסק הש"ע והרמ"א שהרי הב"י המעיד להמנהג שכותבים שם אבי המגרש ואחריו החזיק הרמ"א כן (בסימן ק"כ וסי' קכ"ט) וסתמי תרוויהו כדעת הרא"ש ולא הביאו היש מי שאומר אלא דבנשאת ל"ת, מאחר דלדעת הרא"ש דאפילו נשאת תצא, וכן פסק הב"י בתשו' (סימן י"ג) ולא השגיח להשיב על המורה להתיר במה דהקשה נמי קושי' עבה"ג מהמנהג ומיקל ראש ליתנו לכתחילה במקום עיגון, וקושית עבה"ג מלבד דחיית מעכ"ת הגאון ני' כהוגן, אף גם הוא הביא המהרי"ו שהרגיש נמי אחרי שהעתיק לשון התוס', כתב דמשמע דאין לכתוב שם אבי המגרש על פיו, וליכא למימר דהוי עבידא לגלויי' דהא אפ"ה אינו נאמן על עצמו אלא עפ"י אחר, מדאמרינן פ' החולץ אפילו עפ"י קרוב, משמע אבל לא עפ"י עצמו, אמנם שוב כתב ורפיא בידי דכי דייקת לשון התוס' משמע דאי עביד לגלויי' לק"מ הא דכותבין עפ"י עצמו עכ"ל מהרי"ו, ור"ל לענ"ד דכי דייקת בתוס' היינו דהא יש קושיא זו בדבריהם שכתבו ול"ד לאשתמודענא משמע אלו היה דמי בענין הגלוי מלתא היה ניחא, ותיפוק ליה דהא מכל מקום עפ"י עצמו לא, א"ו משמע דס"ל דאי משום הא לק"מ דיש לומר דדוקא בחלוצה דההכרה הוי שהוא אחוה דמיתנא, וכן היא שהיא אשת המת, הדבר נוגע לעצמם דאפשר הוא ממציא נפשו שהוא אחי המת משום רווח ירושת אחיו המת לאחר סילוק החליצה וכדומה, והיא מפני שזקוקה מחמת הבעל, ואין יבמה רוצה לחלוץ ממצאת נפשה לומר שהיא אשת המת ויחלוץ לה אחיו, ואח"כ תביא עדים שחלצה בב"ד, משא"כ הכא בגט שתמיד ההכרח להכיר שהוא איש ואשתו, וליכא למיחש אלא דיעלו שמותם אלו לגרש אשת חבירו כמבואר שם בב"י, זהו לא מקרי מעיד על עצמם אלא על אחרים, ומשום דעבידא לגלוי' טובא סמכינן עלייהו, ובאמת להכי כ' הד"מ (סי' קכ"ט סי"ח), ובתשו' מהרי"ו (סי' ה') משמע דהוא עצמו נאמן וצ"ע עכ"ל, אבל אנן לא נוהגין כן בשמות עצמן מדהוא הכרח לכתוב עכ"פ חיישי' לשמא חשיב עדו' על עצמן משא"כ בשמות האבות, כיון דאם לא נכתב כלל כשר סומכין על משמעות התוס' דלא חשיב על עצמן וק"ל, ולהכי בלי ספק העלה מעכ"ת הגאון ני' כהוגן נגד פסק עבוה"ג: אולם בנ"ד שנכתב שם אביה כראוי אלא דנתוסף בו לוי, נ"ל שיש לדון להכשיר ליתן הגט במקום עיגון, דלהדיא מבואר בתוס' (דף פ' ד"ה שינה וכו') בשם ר"ת דאפילו אינו כהן השטר כשר, ולא מבעיא לשיטת המהרח"ש (ח"ד סי' ג') דפי' דבריהם דלא כמהריב"ל, אלא שדברי תוס' אחדים עם דברי הרא"ש דתרווייהו בעי' ולא תליא הא בהא, וכ"כ הפ"י שם וה"נ משמעות הב"י, הרי להדיא דכשר, וע"כ משום דתוספת כהן אינו אלא כשינה מקום לידה, אלא דאפילו לשיטת המהריב"ל דתוס' מחולק עם הרא"ש בדעת הר"ת דלר"ת תלוי במידי דאין הכרח לכתבו ולא בחשש דלעז, וא"כ יש לומר דמה דפסקינן כהרא"ש כהוכחת מר ממה דלא כתבינן מקום דירה, ומכל מקום בשינה מקום דירה מפורשת במשנה דפסול, וע"כ דמחלקינן בין שינה מקום דירה לדירה אחרת מפני חשש דלעז, וי"ל דה"ה בתוספת כהן או לוי חשוב כדירה, מ"מ נ"ל ברור להוכיח גם מהרא"ש דכשר בהוספת כהן דומיא דשינה מקום לידה דהרי הרא"ש נתן טעם וכתב דדוקא שינה מקום דירה הוא דאיכא חששא מחמת שידוע לכל שכל אדם נקרא ע"ש דירתו פלוני ממקום פלוני, אבל מקום לידתו אין ידוע ואינו נקרא על מקומו וברור שזהו ג"כ טעמא דנתן על שינוי שם אבות, וכתב והרואים גט שכתב בו יב"ש ויאמרו אינה מגורשת, כי בעלה יוסף בן שמואל, משום דשם אבות לשם דירה דמיא, ששם אבות ידוע לכל, ונ"ל ללמוד מזה הא בשינה תוספת כהן ולוי דדומה לשינה מקום לידה מחמת שא"י לכל כשם העצם, דהרי הרא"ש מסיים ומשום העדים אין לפוסלו דחתמי אשקרא דכיון דא"צ לכתבו לא קיימי סהדי עלה כדאמרינן בכתובות דאין מעלין משטרות ליוחסין, דהעדים אמנה שבשטר קמסהדי ולא אפלוני כהן דא"צ לכתבו, אלמא בדבר הצריך לכתוב אם כתבו שקר העדים פסולים ויראה לי דמכ"ש דבר הצריך שלא לפסול שטרא אם כתבוהו פשיטא דחתמו אשקרא, ואם כן התינח בשינה מקום לידה דליכא חשש דפסול ע"י שינה אלא דהחשש דחתמו שקר שפיר אמרינן דלא קיימי סהדי עליה משום דאין נפקותא בעדות לא מפני שצריך אליו ולא מפני הפסול בשינה, אבל אם נימא דהשטר פסול בהוספת כהן פשיטא שהיו מחוייבים לדקדק שלא לפסול השטר כמו דמחוייבים לדקדק בשני יב"ש בעיר אחת כמבואר תוס' שם ומדוע לא מעלינן מיניה ליוחסין, א"ו דס"ל דהוספת כהן לא פסל השטר וכר"ח בתוס': וכן איתא להדיא בגט פשוט (סי' קכ"ט) שכ' ע"ד מהרא"י מווינא באם חסרו בגט לכתוב כהן שהוא פסול, והוא דעת י"א שברמ"א ותמה הוא על מרן איך לא דחו דבריו מתוס' והרא"ש פ' הזורק [ואין זה תימה כ"כ דטוב יותר לדחות מגמ' ערוכה כ' חניכתו כשר] דס"ל בשינה מקום לידה הגט כשר, והבי' ראי' דהשטר לא נפסל בשינה בדבר שא"צ לכתבו מדאמרינן אין מעלין משטרות ליוחסין דלאו אכולה מלתא מסהדי, הרי מוכח מדבריהם דאפילו כתב כהן והוא אינו דכשר כ"ש שהמגרש כהן ולא כתב כהן, עכ"ל, ומהיכן ראה בהרא"ש שהגט כשר אף דכתב כהן למי שאינו, אם לא כדהוכחנו דאלו נפסל השטר עפ"י הוספת כהן, הוי נמי מחזי כשקרא: ואין לומר הא כל דברי תוס' והרא"ש בנויים עפ"י פירושם להפלוגתא דא"מ משטרות ליוחסין והא לפי' הש"כ חוה"מ (סי' מ"ט) עפ"י פי' הרמב"ן הא ודאי דלא מוכח משם דהרי אף למ"ד אין מעלין הא לא חתמו כהן אלא למוחזק לכהן, לזה י"ל הא בלא"ה איכא למידק על ראיית תוס' והרא"ש, הא בכתובות אינו רק פלוגתא דאמוראי דלא נפסק הלכתא כמאן, אלא משום מעלת יחוס החמיר הרמב"ם, כדאיתא בהה"מ שם, ומנין לנו ללמוד מהתם, אבל באמת לק"מ, דתוס' והרא"ש סוברים אחרי דמוכח מהמ"ד דלא מעלין דלא נפסל השטר ע"י שינוי זה, וגם לא מקרי, חתמו בשקר במה דא"צ לכתוב, ממילא לא משוינן פלוגתא, אלא אמרינן דאף מ"ד דמעלין מודה בכל זה, אלא דמ"מ סובר כשמעידים אף על מה דא"צ מ"מ סתמא אכולה מלתא מסהדי דמה"ת להו לכתוב בשינוי, וכן נראה אף המפרשים בסוגיא דמעלין משטרות וכו' דלא כפירוש תוספו', מכל מקום מה שהוציאו התוס' מפירושם דשינה כהן למי שאינו כהן דדומה לשינה מקום לידה כל כמה דלא מצינו החולק ע"ז בהדיא אפושי פלוגתא לא מפשינן, אף דהג"פ כתב דצ"ח דעת מהר"א ווינא לפסול בחיסר כהן עפ"י פי' הרמב"ן הנ"ל, ולדבריו פשיטא דנפיק מיניה בק"ו דפסול בהוספת כהן, ולענ"ד אין לחוש כי פי' רחוק מהאמת בכוונת מהר"א ווינא: