רבי עקיבא איגר קסב

הן מהלשון דהא מסיים מחמת שכתבו בשטרות כהן ומשמע לא משום פסול בלא כתבו, א"ו כדהבינו כל האחרונים דבריו דאך מצד הסברא מדמשמע ליה משם דאף בימי האמוראים כתבו כהן מסתבר ליה לעיקר שיפסול בחסרונו כמו בשינה השם, והן מצד עצמות הפי' דליתא ממ"ש וא"ת דאין השטר נפסל אם לא כתב כהן אמאי אמרינן אין מעלין סברא הוא דמעלין דמסתמא ידעו העדים בבירור שהוא כהן דאל"כ למה חתמו דהלוה כהן כיון דלא ידעו ברור דהוא כהן, אע"ג דהוחזק לא היה להם לכתוב כיון דאין השטר נפסל בלא כ' שהוא כהן א"ו וכו', ודבריו תמוהים דמה בכך דאינו נפסל בלא כ' כהן, ולמה לא יחתמו אף דאין בקיאין ביחוסו אחרי שעולה לבה"כ, א"ו דלא מוכח מפירוש הרמב"ן נגד דעת תוס', לזה מוכיח נמי מהר"ן, דהרי בכתובות מסיק אחר פי' תוס' אבל הרמב"ן פי' וכו' ואלו בגיטין מעתיק התוס' אות באות ואם נימא דפי' הרמב"ן מוכח בהיפוך, וכי היה שותק מלהביא לחלק בעיקר הדין, א"ו כמ"ש, באופן דנקטי לפום משמעותם דגט זה כשר אליבייהו, ולא מצינן חולק רק דעת הר"א ווינא דמבואר בש"ע דבמקום דחק ועיגון ל"ח ליה ומבואר בג"פ דהיינו אפילו אם עדיין לא ניתן: אמנם עוד יש קצת לספק עפ"י דברי הג"פ שם שכתב לתרץ תמיהתו על הב"י דלא דחה דברי מהר"א ווינא עפ"י תוס' והרא"ש כ' ותו י"ל הא דמכשרי בשם ר"ת בהוספת כהן, דוקא בשטרות דעלמא דליכא טעמא לפסול דחתמי בשקרא כיון דעדיין לא קאי רק על עיקר המעשה, וטעמא דלעז ל"ש בשאר שטרות, אמנם בגיטין דאיכא טעמא דלעז אם שינה בענין דאיכא לעז, כגון במקום דירה או תוספת כהן אע"ג דליכא למפסל משום דחתמי אשקרא, מכל מקום איכא למפסל משום לעז, וכן נראה מתשו' הרא"ם (ח"א סי' פ"ו) עכ"ל, ולענ"ד נראה דמשמעות יותר דלכל ענינים משוינן גיטין לשטרות כדאיתא גיטין (דף י"ט) משום עיגון ואי משום חלוקא דלעז ל"ש בשטרות, איני יודע למה ל"ש לכל הפחות אם יבא המלוה לגבות ממשעבדי דלוה ויאמרו לא זה הלוה מדנכתב כהן והוא אינו: ותו הרי כבר הוכחנו דבמידי דנפסל השטר על ידו אף דהעדים מוכרחים לדקדק שלא לכתבו וא"כ לדבריו בגיטי נשים דנפסל בהוספת כהן, הרי מהראוי לעלות ממנו ליוחסין, ואם כן נהי דבמלת שטרות סתמא אין גט אשה בכלל, מ"מ אמאי שתיק הש"ס לחלק דמגט אשה מעלין ליוחסין, א"ו דאין חילוק, ותו דהג"פ כתב שם, ולענ"ד יראה דכיון דמתוך דברי תוס' והרא"ש משמט דמכשרי אפילו בכתב כהן ואינו, כ"ש דמכשרי בלא כ' כהן למי שהוא כהן, אע"ג די"ל דלא הכשירו רק בשאר שטרות, אבל בגט יש לפסלו משום לעז, מ"מ י"ל דבלא כ' כהן ליכא לעז ויש לסמוך להקל דאם ניתן גט זה שתנשא לכתחילה [ובסי' קל"ט כ' דה"ה אם בא הגט ממדה"י וטורח להשיג גט אחר דנותנים גט זה], וסומכים על המכשירים, עכ"ל, וכן לענ"ד אף די"ל דלא הכשירו תוספת כהן רק בשאר שטרות וכנ"ל, י"ל דדוקא בכתב כהן ואינו דאיכא לעז ודומה יותר למקום דירה מלמקום לידה, דכ"ע יודעים שהוא כהן ע"י קריאתו לבהכ"נ, אבל בשינה לכתוב על אבי המתגרשת י"ל דליכא לעז, דלאו כ"ע ידעי שהיא בת לוי, ולענ"ד יותר חשש לעז בחסר כהן מעצמות המגרש ממה דלעז בהוספת אבי המתגרשת כהן ולוי וכן נראה בספר ג"פ שם (סי' קמ"ט) לחלק בהכי אפילו בשינה עצמות שם אבי המתגרשת, ואף דמביא שם הרא"ש ומהרח"ש דלא חלקו, וכן בתשו' ב"י אין מחלק בכך, מ"מ מביא שם הראנ"ח לחלק בשינה דכתב לוי י"ל דכ"ע מודו לחלק בכך, אחרי דמשמעות תוס' והרא"ש להכשיר בפשוט אף בעצמות המגרש, ומלבד זה הפרש גדול בין שינה בעצמותו כהן ולוי לבין שינה בשם האב דיש לנו סיוע מהעיטור דכתב אם שינה שם אב לא מפסל הגט ועי' בג"פ, מכל זה נראה אחרי דמוסכם בש"ע בחסר בעצמות המגרש שם כהן ולוי להקל בשעת הדחק, מכל שכן בתוספת שם כהן ולוי באבי המתגרשת דיש להכשיר ואולם כ''ז כשקבלה גטה מיד בעלה, אבל בנ"ד דהיה ע"י שלוחו עדיין צ"ע עפ"י דברי הצ"צ (סי' פ"ג) שהרי כ"ז אינו אלא מחמת נטיית דעת דדומה לשינה מקום לידה, והרי הצ"צ כ' שם בטעם הד' אפילו יהבי להו כל טעותייהו דדומה לשם לידה, מ"מ ש"ה דגירשה בעצמו הרי את מגורשת ממני, הרי נתגרשה מבעלה באמת, וידעינן דאשה זו נתגרשה מבעלה אבל בנ"ד דשלח הגט לגרש בת יצחק, ואיך ישנה השליח וימסור הגט ליד האשה בת נתן מה שלא צוה הבעל, ואיכא למיחש דלא נתכוון לגרש אשתו כלל, ולכך שינה שם אביה, והרי אין כאן גירושין לאשתו פלונית בת נתן, ודאי לית מאן דפליג דאין נותנין הגט וכו' כיוצא בזה כתב בתשו' רא"מ וז"ל כ"ש בנידון דידן שהסופר לא כתב שם אבי אשתו אלא מפי הבעל וכו' יש לחוש שמא כיון לקלקל עכ"ל צ"צ, וא"כ מאי מהני לדמויי נידון דידן לשינה מקום לידה אחרי שהוא ע"י שליח: אמנם באמת דברי הצ"צ קשים לי טובא תינח אם הי' אמירת הבעל לשליח הולך גט לאשה פלונית בת נתן אבל כיון שאמר לאשתו בת נתן, מה שינה איכא בזה, דשינה מקרי היכא דאפשר לשליח למעבד כדמצוה המשלח והוא אינו עושה באופן זה מקרי שינה, אבל באומר הולך גט זה לאשתי שרה אף אנן ידעינן שהיא אשתו וזולתה אין לו אשה בגבולנו שאין לשום אדם ב' נשים וגם ידעינן שזאת היא אשתו שמה שרה אטו משום דאמר נמי בת נתן והיא בת יצחק אפשר להשליח לקיים מה שצוה, זהו ודאי לא אפשר ומה"ת לא ימסור השליח לאשתו שרה בת יצחק שהיא אשתו באמת כדי לקיים שליחותו כמו דאנו דנין העדים שחתמו בשינה בדבר שא"צ דלא הוי חתמי בשקרא משום דאין דרך לדקדק כן מחוייב השליח לדון בשינה שם אביה שהוא מפני שאין צריך בו רק לקיים שליחותו למסרה לאשתו ששמה שרה: ונראה דהצ"צ בעצמו הרגיש בזה ע"כ הוסיף לבאר וטובא איכא וכו' וי"ל דאם היינו יודעים בבירור שרצונו לגרש אשתו, אלא דבשגיאה נעשה השינוי שפיר יש להשליח למסור הגט כאשר צוה ליתנו לאשתו שרה, אבל יש לחוש דלא נתכוון לגרש אשתו כלל, ולכך שינה שם אביה, ור"ל כדי שבאמת לא ימצא השליח אשה ששמה שרה בת נתן ולא הי' כוונתו לגרשה ואיך ימסרנו השליח, הא זהו בודאי קשה אם לא הי' כוונתו לגרשה, מה הכריחו לעסק הגרושין וכ"ת דלהכי מביא ראי', וכיוצא בזה מצאתי בהרא"ם וכו' דיש לחוש דכוונתו לקלקלה, ור"ל ע"כ כיון שאולי לא ירגיש השליח בשינוי וימסרנו ותנשא בו ויערער ויקלקלה א"כ כוונת הצ"צ קשה עליו בתרתי, א' איך כתב מכח זה ואיך ישנה השליח למסור הגט וכו' הא אדרבא השליח עושה רצונו במה דנתנו לידה, ואי משום דהחשש דכיון לקלקלה, זה אינו נוגע מפני שבא ליד השליח, כי מיד בכתיבת הגט איכא לחשש זה אפי' במגרש מידו לידה (דבאמת חשש הרא"ם בכתיבת הסופר, ותו דמביא ראיה מן הרא"ם לנידון דידיה זה ראיה לסתור, דע"כ לא חש הרא"ם אלא כדדייק כ"ש נ"ד דהסופר לא כתב שם אבי אשתו אלא מפי הבעל, אבל בנ"ד דשליח מעיד שהוא נאמן כמו דנאמן לומר בפ"נ והוא מעיד שנכתב מכח אחר אין שום ריעותא זו לגבי הבעל שכיון לקלקלה ומהיכי תיתי לחשדו בהכי כמבואר כמה פעמים בתוס' וחד מנהון (דף ב') דבור המתחיל דאתיוה] ואף על דברי הרא"ם יש להקשות, למה לא חששו התוס' בשינה מקום לידה שהעידו נמי שכ' מפי עצמו, ואיך לא חשו שמא מכוון לקלקל, עפ"י ריעותא דשינה, א"ו דלא חשו לזה לחושדו ע"י ריעותא כמו דתלינן השינוי כזה לטעות ולא חשבוהו לריעותא, ולהכי מסתבר לי דהרא"ם מפני דפסק בל"ז כהרא"ש דבשינה שם האב הוי שינוי גמור, כתב זה לסניף בדרך כ"ש אם נכתב מפיו לבדו, אבל בשם מקום הלידה או במה דאנו מדמין אליו אין חילוק לענ"ד בין מגרש ע"י שליח או בעצמו וכמ"ש בנכתב שלא על פיו זהו דעתי העניי', אבל מ"מ לא למעשה שאיני כדאי לחלוק על הצ"צ, וגם ביסוד הדבר שהעליתי לדמות לשינה מקום לידה, אין רצוני לסמוך עלי, רק בהסכמת מעכ"ת הגאון ני', ואם דעתו הגדולה לא יסכים למסור הגט, בטלה דעתי, ואם גם דעתו מסכים, יצטרף לנו עוד גאון אחד מפורסם ידידו הקטן. מאיר פוזנר