רבי עקיבא איגר קס

מ"מ י"ל ערבך ערבא צריך דלמא ס"ל לתוס' דלא כ' שם אביו פסול ואף דהעבה"ג שם השיג על הלבוש במ"ש דלא כ' שם אביו די"א דפסול דלא מצינו מחלוקות בזה דדברי פסקי מהרא"י (סי' קל"ח) רק לכתחילה, אבל בדיעבד ליכא מאן דפליג דכשר, וכ"כ הב"ש (סי' קי"ט סי"ז), ולענ"ד אף אם נדמה כן בדברי המהרא"י אלו, הא מכל מקום מבואר יותר בפסקי מהרא"י (סי' קפ"ד) במה דנדחק שם בדברי תשו' הרא"ש בההיא דיוסף בן שמואל, דפסול מטעם שינה שם אביו ולא מטעם חסרון כתיבת ש"א, משום דשם זקנו הי' שמואל, ובני בנים הם כבנים עיי"ש, הרי דס"ל דדינא דלא כתב שם אביו ממש כמו בשינה: ואף דדברי מהרא"י אלו במ"ש כן בכוונת הרא"ש תמוהים, דהרי דברי הרא"ש שפתיו ברור מללו דלא כתב שם אביו כשר, מ"מ נקטינן מיהא דעת מהרא"י דלא כתב שם אביו פסול בדיעבד, ודברי הלבוש נכונים וא"כ י"ל דגם תוס' ס"ל כן, ואין לנו סמך וסניף מדעת תוס' להכשיר בשינה שם אביו: גם אם נודה דלדעת תוס' שינה שם אביו כשר כמו בלא כתב כלל, מ"מ לדינא אין לפסוק כן לעשות מזה סניף דלשיטת תוס' דכללא הוא דשינה לא גרע מלא כתב כלל, באמת מוכח ממתני' דאם לא כתב שם עירו פסול, וא"כ למאי דקיי"ל לעיקר דשם עירו אינו מעכב, וקיי"ל כן אפילו לקולא, א"כ מדקתני מתני' שינה שם עירו תצא מוכח דשינה גרע, וע"כ מטעם הרא"ש דמשום לעז הרואים הוא, אם כן ממילא ה"ה בשינה שם אביו: אח"כ ראיתי למהריב"ל בתשו' (ח"נ סי' ס"ח) שכתב להדיא דתוס' והרא"ש פליגי בתרתי דס"ל לתוס' לכללא דשינה לא גרע מלא כתב כלל, וס"ל באמת דשם עירו מעכב ולדבריו צ"ל הא דכתב בהגהת אשר"י והמרדכי פ' השולח נראה לר"י אפילו לא כתב שם עירו כלל שהיה טוב וכו' היינו הכל בעיר לידה כמבואר שם להדיא במ"ש וכל התקנה שהתקינו לכתוב מקום הלידה וכו' וכן מצאתי בכל התיקונים שא"צ לכתוב מקום הלידה וכו', הרי דמיירי הכל מעיר לידה] והיה סבור שם תחילה דשם עירו דמתני' היינו עיר לידה ובשינה פסול עד לבסוף דמסיק שם ושוב מצאתי בתוס' דפסקו דאפילו שינה שם לידה כשר דיעבד, והמרדכי שם כתב ג"כ הכי וכתב וכן פיר"י פ' הזורק ור"ת הביא ראיה וכו' מפ"ב דכתובות, והיינו דאחר כך הסכים דמוכח דהיכא דלא כתב כלל כשר גם שינה כשר, דלא מקרי מזויף מתוכו דהעדים לאו אכולא מלתא מסהדי, ומוכח דמתני' בעיר דירה, ובזה באמת גם בלא כתב כלל פסול ואף דמהראיה שהביא תחילה מדלא קתני דצריך שיניח מקום עירו, מזה משמע דאף עיר דירה אינו מעכב, יש לומר דזהו באמת רק למאי דס"ד דשינה גרע ואין לנו ראיה לפסול בלא כתב כלל אבל למאי דמסיק בהוכחה מכתובות, מוכח באמת דבעיר דירה אף בלא כתב כלל פסול, ור"ת שם מוקי מתני' אף בעיר לידה וס"ל דעיר לידה גם כן מעכב, והביא רק ראיה מכתובות ביסוד הדבר דבדברים שא"צ לכתוב אם שינה לא גרע, וכן נראה מסידור דברי התוס' דבתחיל' כתבו אור"י היינו דוקא היינו עיר שדרים בה וכו', ור"ת הביא ראיה דאין שער נפסל כשנשתנה בה דבר, ומעשה בא' ששינה הגט וכו' והכשיר ר"י וכו' משמע דר"ת לא הכשיר בלידה, אלא דר"ת מיירי בשאר ענינים שא"צ לכתוב, ופלוגתייהו דר"י ור"ת בעיר לידה בין בלא כ' כלל ובין בשינה, אבל בעיר דירה י"ל דגם להר"י פסול בלא כתב כלל ואף שבהג"ה (סי' קכ"ח סק"י) כתב בשם הגהת אשר"י ומרדכי דר"י מכשיר בלא כ' שם עירו אינו מוכרח וראיה הב' של הגהת אשר"י ומרדכי הנ"ל מההיא דשקל ס"ת לדביתהו, איני מבין, דהא אמרינן עלה הא בעי שמו ושמה ושם עירו ועירה, וא"כ דלמא באמת גם משם עירו קאמר, ולשיטת הג"פ באמת אפשר מוכרח דשיטת תוס' כהרא"ש דמשום לעז פסול, וכמו שפירש הפ"י, וא"כ ממילא בשינה שם אב פסול, גם נראה כן בדעת המהר"י בן לב (ח"ב סי' צ') דכל הסוברים דשם עירו אינו מעכב בגט, כיון דמוכח ממתני' דשינה גרע ה"נ בשינה שם אביו, ונראה שכן דעתו להלכה לעיקר דשינה שם אביו אפילו דיעבד פסול, וכן מבואר להדיא דעתו (בח"א סי' כ"נ): אחת שי"ל, די"ל כשיטת הג"פ הנ"ל דלהר"י שם עירו אינו מעכב, ושינה גרע, ומכל מקום יש לומר דשינה שם אביו כשר, והיינו דיש לומר דשם עירו דנתקן לכתוב כן בתחילה אף דאם לא כתבו כשר, מ"מ קאי העדים על כל מה דצריך לכתוב לכתחילה, ובשינה הוו סהדי שקרי, משא"כ בשם אביו י"ל דלא נתקן לכתוב אפילו לכתחילה ודמי לעיר לידה ולא קאי עלה העדים וחילוק זה מוכרח בדעת העיטור. וכתב בשמו הג"פ (סי' קכ"ח) דשם עירו אינו מעכב, ואעפ"כ י"ל דשינה שם אב כשר, והסברא פשוטה כ"כ בדעת הג"פ עד שעשה מזה קושיא על הרא"ש בתשו' גבי שינה שם אב: אך לענ"ד כיון דהרא"ש פוסל בשינה מקום דירה רק מטעם לעז ולא מטעם כיון דצריך לכתבו לכתחי' קאי העדי' עלה והויין סהדי שקרא ומוכח באמת דס"ל דכל מה שאינו פוסל בחסרון כתיבתו אף דצריך לכתחילה לכתבו, לא קאי העדים עלה, וכמ"ש שם הג"פ בתירוצו הב' על הרא"ש, א"כ קרוב יותר דגם דעת תוס' ביסוד כוונת ר"ת בחידוש דין זה, דעדים לאו אכולה מלתא מסהדי הכי הוא, וא"כ מוכח או דדעת תוס' לגמרי כהרא"ש גם בענין לעז וכמ"ש הפ"י, או דס"ל דשם עירו מעכב כמ"ש המהריב"ל וממילא לדידן דדחינן בזה שיטת תוס' לגמרי וס"ל דשם עירו אינו מעכב, נשאר לעיקר טעמא דלעז, אלא דנדחק דס"ל להרא"ש ג"כ דכל מה דצריך לכתוב לכתחילה קאי העדים עלה, אלא דס"ל דמה דקתני ומודים חכמים לר"מ בשינה שם עירו סתמא קתני אף בליכא עידי חתימה רק עידי מסירה, ובזה צריכים לטעמא דלעז, ואח"כ בשינה לידה בא לבאר דאף בע"ח גם כן כשר, כיון דא"צ לכתבו אפילו לכתחילה, העדים לא קאי עלה דלאו אכולה מלתא מסהדי, וקושי' הג"פ רק על הרא"ש בתשו' דמיירי מסתמא דהיו ע"ח כנהוג בכל הגיטין וניחא בזה מה דלא הקשה כן הג"פ על הרא"ש בפירושו בשינה עיר דירה, ולתוס' באמת מיירי רק בע"ח, ומטעם סהדי שקרי: גם אפשר לומר דבר חדש דאף לדידן דפסקינן דשם עירו אינו מעכב ושינה גרע מטעמא דלעז, מ"מ י"ל דשינה שם עירו כשר והיינו אף דבטעמא דלעז הן שוים מ"מ אין לדמות מלתא למלתא בגזירת חז"ל, ואין לך אלא מה שגזרו חז"ל, דהיינו בשם עירו דהי' ממטבע הגיטין בימי חכמי המשנה ומצוי בו דינא דשינה והוצרכו לדון בו ועמדו למנין עליו וגזרו דתצא, אבל בשם אביו אף די"ל דהי' הנוסח בימי האמוראים, כדאמרינן זאת אומרת שני יב"ש אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה מ"מ בימי חכמי המשנה גוזרו הגזירה דתצא, י"ל דלא היה נוסח הגיטין לכתוב שם אביו ולא עמדי עליו למנין לגזור דבשינה תצא אך כיון דהרא"ש במפורש מדמי לה לשינה דירה ומדברי תוס', הן אם נפרש כוונתם כהרא"ש וכשיטת הפ"י הן כפי' המהריב"ל דכוונתם בשינה לא גרע מלא כ' כלל, ממילא לדינא דקיי"ל דשם עירו אינו מעכב דמוכח דשינה גרע וה"ה בשם אביו וכנ"ל, ואף לסברת הנ"פ הנ"ל אולי ס"ל לתוס' דלכתחילה צריך לכתוב שם אביו, והויין סהדי שקרא, א"כ אין לנו שום סעד מדברי תוספות רק מדברי העיטור, אם כן בודאי כיון דהרא"ש והטור ס"ל דאף בדיעבד תצא וכן דעת המהרא"י ומהריב"ל, והרשב"א מספקא ליה, ואפשר דס"ל דודאי פסול, וכמש"ל, וכן הוקבע להלכה בש"ע, והנחתום בעצמו מעיד על העיסה ה"ה מרן הב"י ז"ל שמעיד על המנהג לכתוב שם אב מפי עצמו, ומ"מ קבע להלכה בשולחנו הטהור דשינה שם אב פסול, א"כ איך נרים ראש להקל נגד כל הנך רבוואתא ולזה לענ"ד דכבודו של עבה"נ במקומו מונח, ובדבר הזה אין מקום לדבריו: ובנ"ד בשינה תוספת תואר לוי, הדבר תלוי בשיקול הדעת אם הוא דבר המתברר לכל ושייך בו לעז כמו בעיר דירה או לדמותו לעיר לידה, ודוחק לומר לקושטא דמלתא כסברא הנ"ל דכל מה דלא הי' בנוסח הגיטין בימי חכמי המשנה לא נכנס בכלל גזירת חז"ל לפסול בשינה, ומה דפוסל הרא"ש בשינה שם אביו היינו דס"ל דזהו הי' ממטבע הגיטין, כדמצינו בשאר שטרות במתני' שני יב"ש אין מוציאין שט"ח וכו' ומסתמא נהגו לכתוב ג"כ הכי בגיטין אבל בשם כהן ולוי דבודאי לא הי' מנוסח השטרות כדקתני במתני'