רבי עקיבא איגר קנט

באשת ישראל דשוגג מותרת לבעלה א"א לה להציל ממכשול היא ובעלה לדור עמו אלא על ידי דברצון נבעלה ואף דגם באומרת מותר אסורה לבעלה כדאיתא בש"ע (סימן קע"ח בהג"ה) מכל מקום גם בזה אין לה כתובה כדמוכחא ממה דלא מוקמי מתני' טא"ל באשת ישראל וכה"ג, אם כן זהו ודאי מאמינים לה שנבעלה דע"ז ל"ש א"א מע''ר דההודאה שנבעלה צריכה לאפרושי מאיסורא אלא דאמירתה במזיד ממש באיסור זה למותר, דהיתה יכולה להשכיל דבריה לומר דהיתה אומרת מותר, על כל פנים לו יהא דאין מאמינים לה את זאת ודנין באמת כך שהיתה אומרת מותר, מ"מ הפסידה כתובתה: אולם עדיין יקשה מהא דאמרינן שם בנדרים ואלא באשת כהן אי ברצון כלום יש לה כתובה וכו' הא בזה נימא דא"א מע"ר לומר דהיה ברצון אלא באונס דהא גם ע"י אונס תהיה אסורה לבעלה, ואין באמירתה מזיד ענין לאפרושי מאיסורא, ואולי יש לומר דמכל מקום כל שאנו דנין שנבעלה נהי דבאומרת נאנסתי יש לה כתובה מכל מקו' כיון דסתם אונס יש לה קול, כל שלא טענה כן אין אנו טוענין לה, ובפרט שהודית בהיפוך. כעת ראיתי בס' סדרי טהרה הקושיא והתירוץ הנ"ל (בסימן קפ"ה ס"ק ב') וראיתי שכתבתי שם בגליון, וזה לשוני, וכ"כ בשער המלך (פ"ט מהל' אישות), ולענ"ד יש לתרץ עוד דלו יהא דלא זינתה, מ"מ כיון דע"י דבורה אנו אוסרין אותה לבעלה מדין שויה אנפשה חד"א, מזה עצמו אין לה כתובה, וכמ"ש רש"י ותוס' ר"פ ארוסה, ובתוס' יבמות (דף ל"ח) בתירוצם הא', כיון דע"י סתירה אוסרת עצמה על בעלה הפסידה כתובתה אף אם באמת לא זינתה ה"נ יש לומר כיון דע"י דיבורה אוסרת עצמה על בעלה הפסידה כתובתה, עד כאן לשוני שם, ידידו: עקיבא במ"ו הרב רבי משה סימן קטו לידידי הרב רבי עזרא ני' אב"ד דק"ק יאסטראווע על שאלתו בענין כתיבת הנהר בגט אשה נראה דיש תקנה, דיסוד הדין דאין לכתוב גט בעיר שיש לה רק נהר אחד הוא חומרא גדולה, והרמ"א בהגהותיו השמיטו, א"כ הרשות נתונה למצוא צד קולא שבאפשרות לומר דבכה"ג לא החמיר כלל בד"מ, והיינו די"ל דדברי הד"מ רק בעיר שאין לה מעינות ובארות וא"א לסמן רק בנהר, בזה בעי ב' נהרות. אבל בנ"ד שיש גם כן מעינות ובארות כמ"ש מעכ"ת, י"ל דמספיק בסי' נהר אחד ומעינות. ובענין שם הנהר, אם הדבר בבירור כמ"ש מעכ"ש דשם דיק הוא כולל לנהרות, א"כ י"ל דדי לכתוב על נהר מיללען דיק, אף דקצתם קורין מיללען פלום, ומקצתה מיללען טייך, כי פלוס, וטייך, ודיק, אינו שם העצם והמה רק על שם משיכת הנהר, ועיקר השם המסומן בשם מיללען, ובפרט כיון דאפילו בשינה שם נהר הכשיר הרמ"א בדיעבד, א"כ בכה"ג דשם מיללען דיק אינו בכלל שינה יש לומר דסגי בכך, ואם יש ספק בזה לעניית דעתי טוב יותר שלא לכתוב שם הנהר רק דיתבא על נהר ועל מי מעינות, ועל מי בארת (חסר ויו כמפורש בשולחן ערוך סימן קכ"ח). ובשם העיר, אחרי שישראלים קוראין יאסטראווי כותבין זה לשם עיקר דמתקרי יאסטראוויע, והשם האשכנזים יאסטראוו, נראה שהוא קיצור שם בעלמא, וגם עכ"פ בדיעבד לא גרע מכינוי דאף להמחמירים בכינוי לבד, מכל מקום בזה נראה דמתחילה היתה העיר נחשבת לפולין ואם היתה נקראת מתחילה בשם זה דבזה י"ל דלכ"ע מהני כמ"ש הב"ש (רסי' קכ"ט) לענין מומר. ומכל מקום טוב יותר לכתוב דמתקרי יאסטראוויע ודמתקרי יאסטראוו, ואשר קצת קורין יאסטר, זהו נראה ודאי לקיצור שם, וגם אינו לשון צח שקורין השרים, ובשם העיר הולכין בתר לשון הצח, כמ"ש בפסקי מהרא"י וע"ד שם איציק אין צריך לכתוב רק יצחק, ואין צריך לכתוב המכונה איציק, ומה דהקשה מעלת כבוד תורתו דיש לשם יצחק עוד לעז זעליג, כבר כתב מזה הבית שמואל (באות א') בשם אייזיק ובשם יהודה פשוט אם א"י חתימתו כותבים יהודה בה' ידידו עקיבא סימן קטז לכבוד ידידי הרבנים מורי הוראה ובד"צ דק"ק ווארשא נ"י ע"ד אשה עגונה מבעלה זה כמה שנים, ועתה השיגה ג"פ מבעלה ע"י שליח להולכה, ונכתב הכל כדין רק שנכתב בשם אבי המתגרשת שהוא לוי, והוא אינו לוי, והענין הוא עיגון גדול ושעת הדחק, כי בעלה נלקח לאיש מלחמה ואי אפשר להשיג ממנו גט אחר. הנה ביסוד הדין דשינה שם אביה, לא ידעתי מקום להקל אף בשעת הדחק ועיגון גדול ונמסר לה הגט להנשא בו, שהרי הדבר מפורש יוצא מתשו' הרא"ש (הובא בטור אה"ע סי' קכ"ט) דהגט פסול, דהרואים יאמרו דלא נתגרשה, כי בעלה יוסף בן שמואל, וזה יוסף בן שמעון הוא, ומשפטות הדברים דהרא"ש למד זה לדמות אותה לשינה שם עירו, דקתני במתני' תצא מזה ומזה, דכ' שם הרא"ש בפירושו דהטעם מפני חשש הרואים, אם כן משמע דחד דינא אית להו, וכי היכי דבשינה שם עירו תצא ה"נ בשינה שם אביו ואף דבתשו' הרשב"א (סי' אלף קע"ו) הובא בב"י שם וז"ל אפשר דא"צ לכתוב שם אביו כלל דשמו ושמה ושם עירו ועירה תנן, ושם אביו ואביה לא תנן עכ"ל, ומשמע דעלה מתני' דשינה שמו אמר דשם אביו אינו בכלל זה, ואם שינה כשר, מ"מ הרי לא פשיטא ליה להרשב"א הכי ונקט לה בדרך אפשר, וגם מאינך דברי הרשב"א הובא בב"י שם ביהודי שבא ממרחקים אם לא כתב שם אביו כשר, אין ראיה די"ל דיותר קיל לא כתב כנל דכשר, משא"כ בשינה דגרע, וכמו דס"ל להרא"ש דלא כתב שם אביו כשר ושינה פסול, ה"נ י"ל כן להרשב"א, , וביותר י"ל דהרשב"א ס"ל כהרא"ש דבשינה שם אביו פסול בהחלט, ומ"ש דשם אביו לא תנן היינו דבא ללמוד דמדלא תנן שם אביו ע"כ משום דלא היו רגילין לכתוב כלל שם אביו, ולא אתרמי בי דינא דשינה מש"ה נקט מתני' הדין בשינה שמו דהוא דבר המצוי, ולמד מזה רק דא"צ לכתוב שם אביו אבל מ"מ י' דבשינה פסול: והנה דעת מהרא"י בפסקיו (סי' קל"ח) דאפילו דיעבד פסול, אף דמשמע התם משום דס"ל דחסרון הכתיבה שם אביו מעכב, אבל אם היה כשר בחסרון כתיבת גם בשינה כשר, וא"כ לדידן דקיי"ל דלא כתב שם אביו כשר גם בשינה כשר, מ"מ עכ"פ בעיקר הדין הזה לאחדים המה דשינה שם אביו פסול, וא"כ איך ניקו אנן להקל: אך בשו"ת עבודת הגרשוני כתב להקל בשעת הדחק למסור לה הגט ששינה שם אביו, וחילי' דידיה, עפ"י יסודו בדברי תוס' דכל מה שכותבים עפ"י דיבורו של הבעל ע"כ משום דשינה כשר עכ"ד, ולענ"ד הראיה חלושה מאד לתלות בדלא תניא, דדין זה דכותבין שם אביו עפ"י עצמו אין לו יסוד ומבוא בסוגיין עד דנידוק מניה לשיטת תוס' דשינה כשר, ואדרבא הב"י (סי' קכ"ט) כתב דמשמעות דברי הרמב"ם דאין כותבין שם אביו מפ"ע, אלא דהב"י העיד דהמנהג לכתוב מפ"ע, ואחריו נמשך הרמ"א, וא"כ י"ל דתוס' ס"ל דשינה שם אביו פסול ובאמת אין כותבין שם אביו מפי עצמו) ומה דנהיגין לכתוב שם אביו מפי עצמו, היינו דלענין זה על כל פנים סומכין על דעת העיטור, דשינה שם אביו כשר, אבל מכל מקום לא סמכינן על זה היכא דבאמת שינה, או דלא קיימא לן בזה כשיטת תוס' ביסוד זה לתלות דינא דכתיבת מפ"ע בדינא דשינה: ואף אם נדייק מדברי התוס' דכללא הוא, דכל מה דאין חסרון הכתיבה מעכב, גם שינה אינו פסול, [ויהיו חלוקים דבריהם עם הרא"ש דשם ונוציא מזה דס"ל לתוס' דשינה שם אביו כשר