רבי עקיבא איגר קמב

ברצון, גם מההי' דמיעוט מפילות אף דזה יש לדמותו לכאורה ולומר דענין נפל ובן קיימא וענין זכר ונקיבה הוו ג"כ ב' ענינים ואין זה מורה על זה, מ"מ י"ל דהם ענין אחד דאנו דנין דמעשה לא היה זכר ובן קיימא דנפלים לא מקרי בתואר זכר, והוא כעין חתיכת עץ והפלת רוח, אלא דלענין טומאת לידה יש בו חילוק דין דזכר ונקיבה, אבל מ"מ י"ל כשאנו דנין אם נתעברה זכר בן קיימא המיעוט ופלגא מורים כהדדי דלא נתעברה זכר בן קיימא. וכעת נ"ל לחלק ביותר אף אם גם גבי פ"פ אמרינן סמוך מיעוטא דאונס לפלגא דאינה תחתיו מ"מ י"ל דעכ"פ מחזיקין זה לזה בשליטת המעשה דשניהם מורים דלא נעשה מעשה ביאת רצון תחתיו, וכמו כן בנ"ד אלו דנין רק על העיבור מכח רוב זנותה היה מישראל ונתעברה מישראל הי' שייך סמוך מיעוטא דלא נתעברה בזנות ישראל, אבל לענ"ד מכח רוב ישראל אנו דנין על כל זנותה ועל כל ביאה וביאה דנבעלה להרוב ולא נבעלה כלל לנכרי, וכיון שכן כשאנו דנין פלגא דבעל אינו מורה כלל על מעשה ביאה איך הי', דהא קיימינן דנבעלה הרבה פעמים לבעלה והרבה פעמים לאחרים לרוב אנשי העיר ואין פלגא נוגע כלל לגוף המעשה בעילות רק דנתעברה מביאת הבעל, וכשאנו רוצים לומר סמוך מיעוטא ולומר דנתעברה מעכו"ם הוא כלל ענין חדש לומר דנבעלה לעכו"ם, והא לזה לא היה מסייע פלגא דבעל לומר דנבעלה לנכרי, ונתקיים הרוב במעשה הביאה בתוקפו ובגבורתו דהיה לרוב, וממילא ליכא במציאות דנתעברה מעכו"ם אא"כ תאמר סמוך מיעוט דהביאות היה לעכו"ם, והרי לזה לא מסייע פלגא דהבעל גם הנני כמסתפק ביסוד דסמוך מיעוטא לפלגא אם הוא דוקא ברובא דליתא קמן אבל ברובא דאיתא קמן י"ל דהמיעוט כמאן דליתא דמי וכמו דמצינו לחלק בענין סמוך מיעוטא לחזקה בסוגיא דקדושין (דף פ"א ע"א) גבי צפרדעים עיי"ש וברש"י, וידעתי דיש לחלק דדוקא לענין סמוך מיעוטא לחזקה דהוא רק לר"מ לא לרבנן, א"כ י"ל ה"נ ברוב דא"ק דגם לר"מ ל"ח למיעוטא כמ"ש הר"ן (רפ"ג דע"ז) דדינו כמו לרבנן, משא"כ לענין סמוך מיעוטא לפלגא דגם לרבנן אמרינן הכי י"ל דגם ברובא דא"ק אמרינן כן, מ"מ לענ"ד ראיה בעי דהרי מ"מ מצינו עכ"פ לר"מ דגרע המיעוט של רוב דא"ק מהמיעוט דרובא דליתא קמן, וכמו כן לדינא להפוסקים דקיי"ל סמוך מיעוטא לחזקה לחומרא, י"ל דהוא רק כמו דס"ל לר"מ לקולא והיינו ברובא דל"ק, אבל ברובא דא"ק י"ל, דגם לחומרא ל"א כן, ועי' בתה"ד (סי' שי"ד) דכתב בדעת המהר"ם לחלק בדינא דאין הולכין בממון אחר הרוב בין רוב דא"ק ובין דל"ק, ויש להטעים דבריו ג"כ מה"ט דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב משום סמוך מיעוטא לחזקת ממון, עי' בב"ק (דף כ"ז ע"ב בתוס' שם) מש"ה י"ל דל"א הכי רק ברובא דל"ק כדס"ל לר"מ הכי לקולא ס"ל לדידן לחומרא וכן בממון אולם כפי פסקא דדן בש"ע בהגהת חוה"מ (סי' רצ"ב ס"י) מבואר דקיי"ל אף ברובא דא"ק אין הולכין בממון אחר הרוב, ועי' תשובת מהרי"ט (חח"מ סימן קכ"ד), ולדבריו גם המהר"מ יסבור כן, ומ"מ באיסורא להחמיר ע"י סמוך מיעוטא י"ל דל"א כן ברובא דא"ק. ובזה מיושב מה דתמוה לי בפסקא דהרמ"א (בסי' ק"י) דס"ס מהני נגד החזקה, וע"כ כדלמד הרשב"א מכח ק"ו דרוב, והרי לפי"מ דקיי"ל (סי' שט"ז דחלב) אינו פוטר מבכורה ומטעם דסמוך מיעוטא לחזקה, א"כ כיון דמחמירין ברוב נגד החזקה, גם בס"ס נגד החזקה יש להחמיר ומצאתי להפ"י בקונטרס אחרון פ"ק דכתובות דעמד בזה] ולמ"ש ניחא, דהרי הרשב"א למד זה מדברי הר"י דמיקיל בס"ס ומחמיר בחד רוב, וכיון דר"י מחמיר אף ברובא דא"ק מוכח דס"ס עדיף אפילו מרובא דא"ק מש"ה מהני נגד חזקה, ואם נדון דגם בסמוך מיעוטא לפלגא כן, א"כ בלא"ה ניחא ההיא דפרוצה ברוב ישראל דהוי רובא דא"ק ל"א סמוך מיעוטא לפלגא, זולת דנימא כיון דאפשר דאזלא איהי לגביה והוי רק רוב צדדים לא מקרי רוב דא"ק כ"כ והנה ב' צדדים הללו שלא לומר בנ"ד סמוך מיעוטא לפלגא הן מצד דאינם מורים על מעשה א' הן מצד רוב דא"ק, חלילה לי לבנות יסוד עליהם בלי ראיה מכרעת, וכתבתי כן רק להערה בעלמא, אולם טעם הא' דהוי רק כמו חד רובא דלא מהני ביוחסין זה מספיק לענ"ד. גם אדרבא לפי דברי רומעכ"ת ש"ב נ"י די"ל בזה סמוך מיעוטא לפלגא יש לקיים ביותר דבריי, והיינו דההיא דפרוצה ביותר מיירי ברוב ישראל ולומר דתלי' בעכו"ם גופא הוי רק כמו מיעוט ומש"ה במיעוט עכו"ם הוי כמו מיעוטא דמיעוטא, משא"כ ברוב נכרים שפיר י"ל דעכ"פ התליה בעכו"ם הוי עכ"פ כמו מיעוט ומותר מטעם סמוך מיעוטא לפלגא, דמה"ת יש לנו להוכיח ולומר דליכא למתלי בעכו"ם כלל וכלל, ואפילו בגדר מיעוט אינו, מה דבלא"ה הוא כמעט נגד החוש והשכל לומר דליכא לספוקי בעכו"ם, וכמעט הסברא נותנת בהיפוך דאף ברוב ישראל לא מקרי רוב נגד עכו"ם כדחזינן לענין יין נסך דאמרינן רוב גנבי ישראל, וה"נ לגבי עריות נימא רוב פרוצים בעריות נכרים, והוא כעין סברת הירושלמי לדעת ר"י זנות הלך אחר הפסולים, אבל לומר דליכא לספוקי כלל בעכו"ם קשה עלי מאד. וגם לענ"ד ראיה מכרעת דמספקינן בעכו"ם מסוגיא דכתובות פ"ק חורבא דמתא נקט משום רוב כשרים וחורבא דדברא משום רוב פסולים, והיינו ע"כ כמ"ש רש"י דרוב דעלמא נכרים ואי נימא דלא מספקינן כלל בנכרי דאין דעת ישראל מעורבת עמהם ואינה מוסרת עצמה לו, היכי מקרי חורבא דדברא ר"פ, הא הנכרים אינם בכלל הספק, והא ודאי אין לומר דהיא גופא קמ"ל דלא מספקינן בנכרי דהא באמת ר"ג מכשיר אף בר"פ ממש כמו בארוסה שעיברה, אע"כ ברור דמספקינן בנכרי, עכ"פ אם נניח כדברי ש"ב מעכ"ת נ"י דראיה דפרוצה יהי' ראי' מכרעת מהא קושיא דסמוך מיעוטא די לן דנימא דתליית ביאה בעכו"ם הוא כמו מיעוט, וברוב ישראל הוי מיעוטא דמיעוטא. גם כ' ש"ב נ"י לדון על גוף היסוד שלמדתי מדברי הרשב"א דאף דאפשר דאזלא איהי לגביה מקרי רוב צדדים דאינו מוכרע דהרשב"א לא ס"ל כן רק במקום דאיכא חזק' כשרות, לענ"ד א"א לומר כן דא"כ לוקמי בפשיטות בר"נ דאין חזקת כשרות מסייע לרוב צדדים דהא עכ"פ היא נתחללה ולומר דס"ל להרשב"א בפשיטות דלא מספקינן כלל בנכרי ואינם עולים בגדר הרוב רחוק בעיני, גם לוקמי בפשיטות בנתחללה האם מכבר דליכא חזקת אם. ומה דהכריח ש"ב מעכ"ת נ"י כדבריו דא"כ בכל ס"ס דשם אונס חד הוא לשתרי מדין רוב צדדים, לענ"ד יסוד הדבר דהיכי דבאנו לחדש ולעשות רוב על ידי צרופי צדדים בזה כל הצדדים שהם משם אחד מקרי צד אחד, משא"כ בההיא דהרשב"א דאיכא רוב בפנינו, אלא שבאנו לדון ולהרס הרוב דאולי היה בענין דהדין שלא ליזל בי' בתר רובא בזה אמרינן כיון דגם באותו צד אפשר דכך היה קיימא הרוב שלפנינו גם נ"ל לדון אף אם נימא דלא כהרשב"א דאזלה איהי לגביה לא מקרי רוב, מ"מ יש לקיים דברי, והיינו די"ל כי היכי דחזינן דהחמירו ביוחסין דלא למיזל בתר רוב בחששא דעלמא דאזלא איהי לגביה א"כ י"ל דחומרת חז"ל הי' דכל שבאנו להתיר רק בצד אחד באזלי אינהו לגבה או להיפוך דלא נסמך בזה דאולי יקילו גם בצד ההיפוך, א"כ ה"נ בס"ס היכי דהוי רק ע"י דשמא אזלא איהי לגבי' מחמרינן ביוחסין דדלמא יקילו ג"כ היכי דנדע דאזלי אינהו לגבה משא"כ בר"נ דלעולם מידי ספיקא לא נפקא, שפיר מקילים בס"ס. גם מ"ש ש"ב רומעכ"ת בשם מר אביו א"ד הגאון נ"י דבהיא לפנינו ואינה אומרת דמנכרי דגם להרמב"ם לא מספקינן בנכרי ושכ"כ גם בס' שער המלך באמת גם הב"ש כ"כ (בסי' ד' סמ"ד) בשם הפרישה אולם עכ"ז לבי מהסס וקשה עלי כתורמס, מאיזה סברא נימא כן, הלא בודאי אין ראיה מדלא טענה, וכמו שכתב תוס' בסוגי' דפ"פ מדלא טענה מוכת עץ אני הא פשיטא דגנאי הוא לה ורוצית לטעון יותר דמבעלה וביותר לדעתי הקלושה והנמוכה מה דהוציא כן הב"ש לעשות מחלוקת הרמב"ם והטור מחמת דקדוק לשונם דהטור כתב ממזר ודאי והרמב"ם כתב בחזקת ממזר, וגם להוציא מלשנא