רבי עקיבא איגר קמא

הבעל אסור בק"ו דראיית הבעל בכיעור עם הקול, מש"ה גם בע"א ומהימן ליה אסור תו כתב רומעכ"ת נ"י דהעד הב' בודאי לא מקרי כיעור, נפלאתי דכבוד מעכ"ת נ"י מחולק מהיפוך להיפוך עם כבוד חביבי הגאון בעל המחבר בית מאיר נ"י שהסכים לדעתי הקלושה, דהע"א שעמדו ברחוב בודאי לא הוי כיעור, ונקט כן בפשיטות, עד דלדעתו האריכות בזה שלא לצורך, ובעדות הב' הסכים ג"כ עמי דהוי יותר כיעור, ודעתו כמעט דודאי הוא כיעור, ודעת רומפכ"ת בהיפוך לגמרי. תו כתב רומפכ"ת נ"י דהנטען ג"כ כשר לעדות דאף שהי' פרוץ עמה יחד, מ"מ מדאורייתא אינו פסול, ומסכים בזה לדעתו עכ"ז לא הודיע לי פי' דברי הרשב"א בשו"ת (סי' אלף רל"ז) דהבאתי דמפורש שם דחשוד על עריות א"נ לאסור אשה על בעלה, ולדעתי אנן יתמי דיתמי, בשביל קושיא אין בידינו לדחות דברי הראשונים אשר מימיהם אנו שותים, כנלענ"ד. ידידו מחותנו ד"ש: עקיבא סימן קו בענין הנ"ל לכבוד ידידי ש"ב הגבא"ד דק"ק ברונשווייג הרב רבי זאבל איגר נ"י ובתוך התשובה יבאו דבריו אחת אחת מה דיצאתי לדון בכחא דהיתר' דאף דפסקינן בכיעור וילדה ליב"ח דמתסרא לבעלה, וכן חוששין להולד מ"מ י"ל דבדיקת האם מהני להכשיר הולד, דדוקא לגבי נפשה לא מהימנא, דכח ריעותא גדולה כזאת הוי כמו ספק בלא חזקה דכשרות, משא"כ לגבי הולד, מהני ברי בלא חזקת כשרות כדכ' הה"מ (פט"ז הט"ז מהא"ב) וע"ז כ' ש"ב מעכ"ת נ"י דיש לחלק דוקא בההיא דהה"מ הוי ברי טוב, אבל בנ"ד ע"ז אנו דנין דלא מחשיב ברי כלל, דבכיעור ל"א דאשתהי עכ"ד. לענ"ד הרי הה"מ כייל לן בקבא רבא היכי דבלא דבורה הוא ספק ממזר מהימנא, וה"נ בנ"ד הרי ברור דאף בלא נבדקה האם לא הוי הולד רק ס' ממזר, וכדדייק לישנא דהרמ"א וחיישינן ליה, והך ספיקא דמספקינן לדינא אם במקום כיעור מחזיקינן דודאי לא אשתהי דלא מצינו בזה ס' דאיבעי' ולא ס' דדינא במחלוקת הפוסקים, א"ו דכך הוא בירור הדין דבכיעור ואיחור הלידה מספק עלינו אולי זינתה או דאשתהי, וכיון דעכ"פ אנו מסופקים במעשה ודיינינן דאפשר דאשתהי ממילא מהימנא בדיבורא דכך הי' המעשה. וביותר דלפי דברי הב''ש בדעת הטור והמחבר דבבעל אומר אינו ממנו ואינה לפנינו דהוי ממזר ודאי ולא תלינן בנכרי, ובתר דבריו גריר גם ש"ב מעכ"ת נ"י א"כ יש ללמוד בק"ו דהרי התם הברי גרוע מאד דהא בלא הברי היינו מחזיקים ההיפוך בודאי ואעפ"כ מהימנא, ק"ו בכיעור ויב"ח דבלא דבורה מספקינן עכ"פ שמא אשתהי תו כתב ש"ב רו"מ בשם כבוד מר אביו א"ד הגאון ר' ליב נ"י דהא במקור הדין בתשובת מהר"ם מבואר דמיירי בטוענת ברי, חס לי' לזרעא דאבא להעלים עיני במקור הדין דעסיקנא ביה אולם כך הי' כוונתי דשיעור דברי הר"ם כך הם, ובנדון זה אלו הי' ע"כ כל אפין שוים שאסורה לבעלה, [והיינו אפילו בטענת ברי לגבי נפשה לא מהימנא] דכיון דיש ע"כ ויב"ח, בכי הא לא אכשר רבה תוספאה, היינו דהא דאכשר רבה תוספאה ומשמע אף בלא בדיקת אם, באמת לא אכשר במקום דאיכא ע"כ דבזה הוי ספק מעליא אם זינתה, וממילא לגבי נפשה אפילו ברי לא מהני אבל בנדון דמהר"ם מעולם לא דן על הולד לפסלו, רק בדינא דידה, ושפיר י"ל דבאמת בעובדא דמהר"ם יש להכשיר הולד ע"י ברי דידה, אלא דרבה תוספאה דאכשר הולד בסתם ע"ז אמר הר"ם דלא איירי בכיעור גם מה שדנתי להתיר מכח ברי וס"ס, ספק מבעלה וס' מנכרי וכתבתי דאף דהב"ש (סי' ד') כתב דפרוצה ביותר מוכח דלא מספקינן בעכו"ם, היינו הב"ש לשיטתי' דמקילין בס"ס לכתחילה ביחוסי קהל, אבל להב"י דמחמירין בס"ס ליכא הוכחה ושפיר י"ל דהוי ס"ס וממילא בצירוף הברי מהני הס"ס, בזה כתב ש"ב נ''י דיש למידק בנ"ד אפכא, כיון דהרש"ל והפרישה והט"ז והב"ש סבירא להו דמקילין בס"ס לכתחילה ע"כ מוכח מפרוצה ביותר דלא מספקינן בנכרי והאריך בזה. הנה גוף דבר זה נכלל בדבריי שאמרתי דלהב"ש לשיטתיה מוכח שפיר, וממילא לכל העומדים בשיטתיה לענין קולא דס"ס ביחוסי קהל מוכח כן דלא מספקינן בנכרי, אלא דבגוף הענין לכאורה יפה דיבר ש"ב הרב נ"י כיון דלרוב האחרונים ס"ל כהב"ש יש לפסוק כוותייהו ולמנקט דלא מספקינן בנכרי וביותר במ"ש ש"ב נ"י דאין לצרף דעת הט"ז למאי דס' הא דפרוצה ביותר הוי ר"ב מאחרים, לכאורה י"ל דמ"מ מוכח שפיר, דהרי כל יסודו דהט"ז דהא דכ' תוס' דלשמואל מהני בדיקת אם משום דליכא ר"ב מאחרים א"כ יקשה לשמואל אמאי לא ישא בת דומה הא הוי ס"ס, אע"כ דליכא ספיקא בעכו"ם אולם, י"ל דכוונת ש"ב רומעכ"ת דבדשמואל בודאי י"ל דמיירי רק לישא לכהן, וכדמוכח לכאורה לומר בדברי רש"י בסוטה, שכתב וזו באה מטפה פסולה דשמא לכותי או לממזר, והרי שמואל דהוא מרא דשמעתא ס"ל דעכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד כשר רק ממה דנקטי הפוסקים לדינא דפרוצה ביותר חוששין לבניה, דמשמע אף לחששא דממזרת, מזה מוכח דלא מספקינן בעכו"ם, וע"ז כ' ש"ב נ"י דלהט"ז לשיטתיה ליכא הוכחה: אולם עכ"ז דברי הב"ש בעצמם מוקשים, במ"ש ובפסקי מהרא"י דס"ל פרוצה ביותר איכא חשש ממזרות לא ס"ל תליא בנכרי, ובסמוך כתבתי דפליגי בזה הרמב"ם והטור עכ"ל, והרי הפסקי מהרא"י כ"כ בדעת הרמב"ם דחוששין אף לממזר, וא"כ להרמב"ם דמספקינן בנכרי עדיין יקשה הא הוי ס"ס ועכ"פ ננקוט באמת דמזה מוכח דא"א לבנות דיק על הוכחת הב"ש מפרוצה, דא"כ יקשה להרמב"ם הא הוי ס"ס אע"כ דנוכיח מזה כדעת הב"י דמחמרינן בס"ס ביחוסי קהל, או דע"כ מוקמינן ברוב ישראל, עכ"פ אזדא לה הוכחה זו תו כתב ש"ב רומפכ"ת נ"י לדחות מה דאמרתי בסתימת הוכחת הב"ש די"ל דמיירי ברוב ישראל, דמ"מ נימא סמוך מיעוטא דעכו"ם לפלגא דמבעל כמ"ש תוס' נדה (דף י"ח), לענ"ד הרי באמת קיי"ל דבחד רוב וליכא ברי אסור אף ליחוסי קהל דבכל ענין שתוקי בעי בדיקה וכדאמרינן פירש אחד מצפורי ובעל הולד שתוקי הרי דלהב"ש הדין דבס"ס מקילין לכתחילה, אבל לא בחד רוב, וס"ס עדיף בזה מרוב וכמו לר"י ביחוסי כהונה, א"כ י"ל הא דס"ס עדיף מרוב היינו בב' ספיקות מעליות משא"כ ע"י סמוך מיעוטא הוא רק בגדר רוב דלא מקילין ביוחסין, ואף אם נימא דטעמא דדלמא אזלה איהי לגבי' קיימא במסקנא, א"כ י"ל דברוב כזה דסמוך מיעוטא ל"ש כן ומ"מ י"ל כיון דגם ברוב סיעה דל"ש הגזירה גזירה אטו רוב עיר אם כן יש לומר דגדרו חז"ל בלא פלוג דכל חד רוב לא מהני ביוחסין אטו חד רוב עיר גם נ"ל לדון טובא אם שייך בזה סמוך מיעוטא לפלגא למה דעמדתי מכבר ליישב קצת קושי' הריב"ש בסתירת דברי תוס' פ"ק דכתובות לדבריהם נדה (דף י"ח) ולדברי סוגיא ערוכה סמוך מיעוטא דמפילות, והיינו דמההיא דשליא בודאי ליכא קושיא ויש לחלק בפשיטות דהתם הפלגא והמיעוט מחזקין להדדי בגוף המעשה, דמיעוט שליא בלא ולד מורה איך היה המעשה שלא יצא רוב ולד וגם הפלגא מורה כן, ומקרי רוב שלא יצא רוב הולד, משא"כ בפ"פ דאין מיעוט אונס ופלגא דאינה תחתיו מורים על מעשה אחת, רק לענין היתירא דאשה הם שוים, אבל הם ב' ענינים ומעשים נפרדים דהמיעוט אינו מורה לענין אינו תחתיו והפלגא אינו מורה לענין אונס, שפיר אמרינן דקיימא הרוב דהיה המעשה