רבי עקיבא איגר קכא

באיזה ענין שיהיה אין הסתירה אוסרתה, וא"כ סתירה במקום אופל בכלל דכל סתירה אף שגרועה ביותר אינה אוסרתה, ובזה לא פליג הר"ב כמ"ש לעיל, ולא היה כיעור להר"מ אא"כ דברים אחרים מוכיחים עלה דזינתה כמו חוגרת בסינר, וא"כ ממילא גם להרא"ש כ קלא דלא פסיק וכנ"ל. ולפ"ז תמוהים לי דברי הרמ"א בשו"ת הנ"ל, דבנידון דהתם לא היה קדל"פ, ואיך דן לחוש לדעת הר"ב לאסור בכיעור לחוד, ואם כן איך כתב לחוש לעדות הג' דהוי כיעור דאופל, הא לפי"מ דביררנו, הר"ב גופא לא אסר בכה"ג, ומבואר כן יותר ממש מפורש בשו"ת מיימוני נשים (סי' ח'), ובזה ל"ש לומר דתפס חומרות שניהם חומרות הר"ב לאסור בכיעור לחוד וחומרות הרמב"ם במהות הכיעור, וכעין מה שדחקנו ליישב דברי הרמ"א בהג"ה הנ"ל, דהא עכ"פ משמע בפשיטות בטור וש"ע (סי' קע"ח) דלכ"ע סתירה ע"ד ניאוף לא מתסרא, והיינו מדברי הרא"ש הנ"ל דסתירה בלא קינוי לא משכחת דאסורה, וא"כ גם כיעור דאופל בכלל וכנ"ל. גם הרי דעת הרי"ף והרמב"ם ברור דבכיעור עם קדל"פ לא מתסרא כמ"ש הב"י ורוב אחרונים, וא"כ אם באנו להחמיר בע"כ לחוד, היינו רק לחוש לדעת הר"ם, וכיון דהר"ם גופא לא אסר בכיעור דאופל, והרמב"ם דמחשיב אופל לכיעור ס"ל דלא מתסרא בכיעור, א"כ מה"ת לתפוס חומרות שניהם, ודי לנו לאסור בכיעור דאופל עם קדל"פ, למ"ש בד"מ דאפשר לדחוק דהרי"ף והרמב"ם סברי דכיעור עם קדל"פ אסורה, ובזה אם דעת הרמב"ם כן גם בכיעור דאופל מתסרא, משא"כ בכיעור לחוד בודאי להרמב"ם לא מתסרא, ומה דמביא בשו"ת מיימוני הנ"ל ראי' מהרמב"ם לאסור בכיעור לחוד, הוא תמוה, וכבר כ' הרמ"א בשו"ת דאיזה תלמיד טועה כ"כ] ובאנו לחוש רק לדעת הר"מ, א"כ מה"ת נחמיר במה דמהר"ם גופא לא ס"ל כן. ואפשר לדחוק דיצא להרמ"א כן מדברי תוס' פרק אעפ"י (כתובות דף ס"ג ע"ב) במ"ש דעובדא דנואף ניחא להשאלתות, משמע דס"ל בסתירה גרועה לחוד מתסרא להשאלתות, ועדיין צ"ע. עכ"פ הדבר ברור דיחוד דעלמא לא מתסרא להר"ם א"כ נ"ל דה"נ אף בצירוף ריעותא דילדה ליב"ח לא מתסרא וכמ"ש לעיל, אולם מלישנא דהב"ש (סי' ד' ס"ק י"ח) שכתב הטעם דבדבר מכוער אסורה בילדה ליב"ח דלא אמרינן אשתהי אלא כשיש לה חזקת כשרות, משמע דכוונתו כיון דעשתה שלא כדין אתרע חזקת כשרותה ולענ"ד א"א לומר כן, מהטעמים שכתבנו, אלא נ"ל עיקר הטעם דהר"מ כיון דחזינן להשאלתות, דכיעור הוי כמו עידי טומאה, א"כ עכ"פ י"ל דהחולקים מודים דבריעותא גדולה כזה לא אמר רבה תוספאה דאשתהי, והיינו דוקא בריעותא גדולה של כיעור במה דמחשיב להר"מ כמו טומאה, אף דבאמת בשו"ת מהרי"ק (סי' ק"ג) כ' בחד טעם דתלינן דאשתהי משום חזקת כשרות, וחזקת היתר לבעלה מ"מ י"ל דגם דבנתיחדה לא אבדה חזקות אלו, כמו דמה"ט אין אוסרין על היחוד, רק בכיעור גדול דדמי לטומאה להר"ם בזה לא תלינן דאשתהי, באופן דבנ"ד ע"י העדאת העד א' דבררנו דלא הוי בכלל כיעור דאופל, אלא מתסרא לבעלה גם העדות הב' שראה מבית החורף שלו דהיתה עומדת עם הנחשד בתוך הקיך, וכשרצה לכנוס לשם החזיקה בדלת לסותמו, גם זה לא הוי כיעור, ולא דמי להגפות דלתות, דהרי מקודם לא היה הדלת סגור ולפחות מגופף במנעול מדהוצרכו לסתמו בידים, ואח"כ כשהחזיקה בדלת לסתום, מ"מ כיון דהדלת היתה שבורה והיה באפשרי לראותם דרך בדקי הדלת לא מקרי סתום לגמרי כדנראה מלישנא דהמבי"ט הנ"ל, דבעי מוקף ומוגף מכל צד שאין שום אדם יכול לראות מה הם עושים, גם לפי"מ שכתבתי לעיל דבעינן הגיפו הדלתות מיד כשנכנסו רצופים זא"ז בנ"ד לא היה כן דאפשר היתה שם מקודם לאיזה עסק וגם לא הגיפו הדלתות מיד. גם כיעור דאופל לא הוי, דכפי הנראה היה הקיך שייך גם לבית החורף של זה העד, ומיד כשיוצא מפתח ביתו יוכל לראות מה הם עושים בקיך, א"כ י"ל דלא הוי מקום סתר לגמרי, דמרתת אולי יעור אחד משנתו מבני הבית של העד הזה ויצא לחוץ, וכמ"ש לעיל בשם החכם רבי נפתלי הירץ ז"ל, ובפרט למה שכתבתי לעיל דלהר"ם כיעור דאופל לא הוי בכלל כיעור וכיון דמרא דהאי שמעתתא דכיעור בצירוף ילדה ליב"ח מתסרא לכ"ע, הוא דעת מהר"ם ודעתו בודאי למאי דהוי כיעור לדעתו, א"כ היה לנו להקל בכיעור דאופל עם ילדה ליב"ח, רק דמדברי הגהת ש"ע (אה"ע סי' ד') משמע דכל כיעור (דבסי' י"א) אסורה בילדה ליב"ח, ומי ירום ראשו להקל אך עכ"פ הותרה הרצועה לדון במה דאפשר דלא הוי בכלל אופל, ומ"מ איני אומר דבר ברור בזה, כי אנכי מבחוץ והדבר תלוי בראיית הב"ד, אם ענין הסתירה של הקיך הוא בכלל כיעור דאופל אם לא. גם אם נידון דהוי בכלל אופל, מ"מ הא הוי רק ע"א בכיעור דלא מתסרא בילדה ליב"ח כמבואר בשו"ת מיימוני הנ"ל, ומ"מ נ"מ באם יאמר הבעל מהימנת עלי כבי תרי ובענין דאמר קים לי בגויה דלא משקר ומאמין לו גם בענינים אחרים (וכמ"ש בהגהת ש"מ סי' קט"ו בשם מהרי"ק), בזה יש לדון דמתסרא עליו כמ"ש בשו"ת מיימוני הנ"ל בסופו, וז"ל ואי ליכא אלא אותו העד שמעיד שראה עכו"ם מגפפים ומנשקים אותה אי מהימן עליה כבי תרי חייב להוציאה עכ"ל, ואף דבתחילת השו"ת ההיא כ' דע"א בכיעור לא אסרינן עליה, אפילו במהימן ליה כבי תרי, צ"ל דבתחילה קאי על גוף הדין דעלמא בע"א דכיעור, ובסוף קאי על מה שכתב מקודם דבנידון דידן דילדה ליב"ח כל אפין שווין דאסורה בעדי כיעור, ע"ז כתב דאפילו עד אחד בכיעור ומהימן ליה אסור, והיינו כיון דילדה ליב"ח. ליתן תבלין לזה, דלכאורה יש לדון למה דס"ל להר"מ דבראיית הבעל הכיעור בצירוף קדל"פ אסורה ה"נ י"ל בראיית הבעל הכיעור בצירוף ילדה ליב"ח אסורה, דהרי חזינן דהריעותא דילדה ליב"ח גרע מריעותא דקדל"פ, דהרי בילדה ליב"ח בצירוף ע"כ לכ"ע אסורה ואלו בקדל"פ בצירוף ע"כ שרי להרבה פוסקים ומכללם הרי"ף והרמב"ם כדס"ל להב"י ורוב אחרונים אליבייהו, ואף לפי"מ דפסקינן דע"כ עם קלא דלא פסיק אסורה, מ"מ זה דוקא באין לו בנים, ואלו בילדה ליב"ח עם ע"כ (מסתימת הגהת ש"ע בסי' ד') משמע אף ביש לו בנים אסורה, הרי חזינן דהריעותא דילדה ליב"ח גרע מריעותא דקדל"פ, א"כ יש ללמוד לכאורה דבילדה ליב"ח אסורה בראיית הבעל הכיעור, ומעתה י"ל דנאמנותו דהבעל להע"א הוי כאלו ראה הבעל בעצמו מה שראה העד מש"ה בכיעור לחודא דאפילו בראיית הבעל לא מתסרא, ה"נ בע"א בכיעור ומהימן ליה, אבל בילדה ליב"ח דבראיית הבעל הכיעור מתסרא, הכי נמי בע"א ומהימן ליה, ולפ"ז ה"ה בקדל"פ וע"א בכיעור ומהימן ליה אסורה להר"מ, דהוי כראיית הבעל הכיעור ומ"מ יש לצדד להקל, דבשו"ת רמ"א הנ"ל הקשה לו ג"כ סתירת דברי שו"ת מיימוני הנ"ל מראשו לסופו בע"א דכיעור ומהימן ליה, וכתב ליישב וז"ל דכיון דהי' דברים מכוערים הרבה שחיבקו וגיפפו אותה והיה אומדנות מוכיחות שנתעברה אז מחשיב ליה לעד טומאה עכ"ל, גם בשו"ת מהר"ם לובלין (סי' פ') כ' וז"ל כיון שהיה עוד בענין ההוא הרבה דברים המוכיחים דזינתה, וכמו כל דילדה ליב"ח כו' משמע מדבריהם דמשום דילדה ליב"ח וע"א בכיעור ומהימן ליה לא היתה מתסרא רק ע"י ריבוי הכיעורים ואומדנות המוכיחות, ואף לפי פירושינו דכוונת הר"ם דמשום דילדה ליב"ח מתסרא בע"א בכיעור ומהימן ליה, י"ל דהר"ם כ"כ לטעמיה דס"ל דבראיית הבעל הכיעור בקדל''פ אסורה, א"כ ה"נ י"ל בילדה ליב"ח ובראיית הבעל הכיעור, וכמו כן בראה ע"א הכיעור ומהימן להבעל אבל למאי דקיי"ל כפי' הרא"ש בשאלתות ובעי דוקא ע"כ עם קדל"פ, אבל ראיית הבעל הכיעור עם קדנ"פ לא מתסרא, יש לומר דה"ה בילדה ליב"ח ואף בעד אחד ומהימן ליה לא מתסרא. האומנם דאנכי בעניי לא עמדתי על בוריו של דעת הרא"ש, דכפי פירושו בשאלתות הנ"ל, מנ"ל להמציא דבראיית