רבי עקיבא איגר קטז

סימן צח לכבוד חתני חביבי צור לבבי הגאון רבי משה נ"י אב"ד דק"ק פרעשבורג מ"ש חתני הגאון נ"י באם הנידון דנחתך כל השוק ולא נשארו שיורים בשוק כלל ונחתך בתוך הארכובא וראש יריכו נסמך על חקיקת הקב, דבודאי א"א בחליצה דאין אדם יכול לחלוק על הירושלמי דמוקי מתני' בקושר בודאי הלכה זו ברורה כשמש, עד שאני תמה, למאי צריך חתני רומפכ"ת נ"י לדון בזה מדברי הירושלמי, הא כיון דנתתך הארכובא אינו מכניס במנעל מהשוק רק יריכו, ולא הוי חליצה מעל רגלו רק מעל דמעל,, זולת באם הנידון דנשארו שיורים שוק להלביש בו מנעול ולחלוץ, אלא דאין המנעול יכול להתקיים במעט הזה וצריך שיקשרנו למעלה מהארכובא, הן הן דברי הרא"ש בביאור הירושלמי, ובזה בודאי ג"כ אין להקל נגד הירושלמי ומ"ש חתני הגנ"י דאם הנידון דנחתך עד האיסתוירא והאיסתוירא קיים יש לדון דהוי. ס"ס, ספק נחתך כשר וספק דהאיסתוירא הוי רגל כר"פ, אף להרמב"ם דפסק כר"א לא חליץ ועשינו סמוכים מב' תלמודיים בבלי וירושלמי דקיי"ל כר"א, מ"מ בשעת הדחק יש לסמוך ע"ז. הנני בעניי מסכים לזה, אף דיש לי לדון דלא הוי ס"ס, דהא גם לר"פ י"ל דלא הוי חליצה למ"ש הרמב"ן במלחמות בתירוצו הא' דאף לס"ד דהש"ס דשוק הוי רגל, מ"מ נחתך פסול דכיון דכתיב וחלצה חליצה מעליא בעינן דתריץ ליה לכרעא בארעא והא לא מצי תריץ לה בדרך הלוכו, א"כ ה"נ לר"פ אף דאיסתוירא הוי רגל מ"מ כיון דנחתך עקיבו לא מצי תריץ לה שפיר, וא"כ להצד דנחתך פסול, הוי ס"ס להחמיר ס' כר"א דאיסתוירא לא הוי רגל ס' דגם לר"פ פסול, מ"מ כיון דהרבה פוסקים נקטו פסולו דנחתך דבליכא רגל לא מקרי מעל רגלו וממילא לר"פ מהני האיסתוירא קיים, וגם לטעמא דר' חסא לא ברירא טעמא דהרמב"ן הנ"ל, דהרמב"ן עצמו כתב אח"כ או דבאמת לס"ד דשוק הוי רגל כשר בנחתך, ולהרבה פוסקים נחתך כשר יש לסמוך ע"ז במקום הדחק, ובשגם דהנידון על הסמוכין שעשה חתני נ"י דקיי"ל כר"א, דמה דדייקינן מהרמב"ם לפי יסודו דא"ב בין לר"פ בין לר"א דלר"פ עיקר כרעא הוא עקב אבל לר"א עיקר כרעא הבשר שבין האצבעות לבשר העקב ומדפסל הרמב"ם הולך על אצבעות, משמע דבהולך על צד כפות רגליו, דדחיס בבשר שבין אצבעות לעקב כשר, והיינו כר"א לא ידעתי, הא הרמב"ם כתב מפורש דהחולץ צריך לנעוץ עקיבו בארץ, גם בעיקר היסוד, אם נידון דלר"א עיקר כרעא בין אצבעות לעקב אם כן נהי דלר"פ אפשר דעיקר כרעא העקב, מה"ת לן לומר להמציא פלוגתא דפליג ר"פ בזה על ר"א גם הסמוכים מב' תלמודיים, הנה פתח דבריו הקדושים יאירו בביאור הירושלמי דהקדים תחילה כיני מתני' בקושר, ואח"כ הקשה מהא דעד הסובך, היינו דאלו מתני' בנחתך י"ל דארכובא דמתני' היינו ארכובת סובך, וכיון דהאיסתוירא קיים מקרי רגל כר"פ, אבל כיון דמיירי בקושר א"א לקשור למטה כ"כ ואך היא גופא קשה לוקי באמת בנחתך אע"כ דהאיסתוירא לא הוי רגל ולענ"ד הא עדיין לא הי' פשיטא ליה להירושלמי פירושו דרגל עד דיליף. מהא דעד הסובך, ואיך הי' פסיקא ליה דאסתוירא לא הוי רגל, וכה"ג כתב חתני הננ"י בעצמו אח"כ דק' על הסוגיא דפריך מבעלי קבים דלמא מתני' בארכבת סובך וב"ק היינו דנחתך האסתוירא, דאין לומר דפשיטא ליה דאסתוירא לא מקרי רגל, הא עדיין לא פשיטא ליה פירושו דרגל עד דיליף מב"ק ובאמת י"ל דהא פשיטא ליה מתחילת אסתוירא מתחיל השוק וכיון דיליף בירושלמי מההיא ועד הסובך, וכן בסוגיין בב"ק דשוק לא הוי רגל, ממילא גם אסתוירא לא הוי רגל, מ"מ עדיין לא יתיישב דברי הירושלמי, כיון דאלו מתני' בנחתך הי' ניחא דמיירי מתני' בארכובת סובך וכר"פ, הרי דלא פשיטא ליה לגמרי כר"א א"כ עדיין היא גופא תיקשי דלוקי בנחתך וכר"פ ואי דמה דאמר כיני מתני' בקושר, היינו דכך הי' קבלה בידם מדורות שלפניהם, א"כ אזדא לה ראיית חתני נ"י דאתי' כר"א, ואי מההיא גופא דפירשו רבותינו למתני' בקושר ולא בנחתך, א"כ אדמקשה הירושלמי מההיא דסובך לקשי ליה מיני' וביה, דאמאי לא מוקי בנחתך, ע"כ דאסתוירא לא הוי רגל ומה מהני קושר, הא אין הקשר על הרגל גם הא אף לר"א מצינו לאוקמי מתני' בארכובת סובך, דהא מתני' קתני חלץ למטה מארכובא והיינו דהלביש המנעול וחלץ למטה מארכובא, א"כ הך מקצת שיור דלמטה שבו המנעול מיקרי רגל ולענ"ד היה נראה לפרש הירושלמי כך, דאלו מתני' בנחתך, י"ל כיון דנחתך וליכא רגל, עומד במקומו השוק והוא הרגל, משא"כ בההיא עד הסובך כיון דהרגל קיים אין השוק רגל, ומצאתי בע"ה אח"כ סברא זו בהריטב"א בחי' וכ"כ היש"ש בכוונת רש"י, הא דקיל נחתך ממסגי אלוחתא דבנחתך דליכא רגל השוק במקומו והוי רגל, [אולם דברי היש"ש קשים לי, הא מההיא דבעלי קבים מוכח דאפילו ליכא רגל אין השוק רגל, והא דחולצין היינו כדמסקינן דמיקרי מעל רגלו, וא"כ ליתא לחילוק זה], לזה הקדים הירושלמי דמתני' בקושר והי' להם זה בקבלה או דהכוונה דמיירי גם בקושר או דדוקא בקושר דנחתך פסול, דלא הוי דחיפא כפי שיטת הרמב''ן במלחמות, הרי דאפילו יש רגל השוק מיקרי רגל מש"ה פריך מההיא דסובך, ונכון. מה שעמד חתני הרב נ"י על דברי החינוך להרא"ה, בודאי כל העובר ישתומם ע"ז אם אינו ט"ס, ואולי י"ל דמסתמא קושרין מעט למעלה מהמנעול (ולקצת פוסקים החיוב כן דהקשירה על המנעול, כיון דהמנעול מפסיק הוי מעל דמעל] ולזה קאמר אם המנעול עולה עד למעלה מארכובא בודאי הוי מעל דמעל, כמ"ש המרדכי וס' התרומה והיש"ש כ"כ בדרך פשט המתניתין, ועלה קאמר אבל למטה מארכובא , היינו בסמוך לארכובא, דמסתמא הקשר למעלה הימנו, אינו ודאי דמשום הקשירה יהיה נקרא מעל דמעל וכמו דפקפק הרא"ש בקשירה. והנה מה דיש לדון בנ"ד אם הולד פוטר, מ"ש חתני הגנ"י לחזק דברי הטור דבעי תרווייהו גמרו ושיהוי, הנה אף לדעת הב"י דפקפק שם, היינו לענין דשיהוי לא בעי גמרו אבל לענין גמרו לחוד גם להב"י לא מהני דבזה מצינו מפורשין דברי הרשב"א וריטב"א יבמות דלרשב"ג בעי דוקא שהה ותלי הכל בשהה, וא"כ בנ"ד דלא שהה ל"צ לזה אמנם בנ"ד ראוי לדמות לאשת כהן, ועדיף מיניה כיון דלית ליה תקנתא, וכמ"ש חתני הגנ"י, ובזה סמכינן ארבנן דלא בעי שהה, אך מ"מ דעת הרשב"א מפורש דלרבנן סתם ולדות ל"צ שיהוי והוא דגמרו ובנ"ד לא נזכר בדברי השואל אם הי' גמרו בשעת הלידה, דהנכון עם חתני נ"י דבעינן כן וכדדייק מלשון רש"י, וה"נ מלשון הרמב"ם (פ"א ממילה) ואם נולד כשהוא לקוי, אמנם מ"מ כיון דמסתמא בנ"ד אין יודעין ההיפוך, י"ל דלא צריך לרבנן גמרו רק לאפוקי דאם לא גמרו הוי ריעותא ומוכח כן מהא דפרכינן בסוגיא דשבת נפל מן הגג ד"ה חי, והאר"פ וכו', והרי כיון דלרבנן בעי גמרו א"כ מה דאמרינן אכלו ארי מודה רשב"ג לרבנן, היינו ג"כ בגמרו וזהו ל"ש בבהמה אע"כ דל"צ לגמרו, רק שלא יהי' ריעותא דל"ג והכי דייק לישנא דר' דקאמר סימנין מוכיחין עלה שערו וצפרניו דלא גמרו, משמע דזהו מוכיח לריעותא דהוי נפל ובזה יש ליישב סוגיא דיבמות דמשני הב"ע כשגמרו, והרי עדיין נשאר פרכת הש"ס, דהא הך ברייתא דהוא כאבן מיירי ג"כ בגמרו דהא עלה קתני בתוספתא איזה בן ח' וכו', הרי דלרבנן דר' לא מהני גמרו ואסור לטלטלו, ולפי הנ"ל ניחא די"ל דג' חילוקים בדבר, דר"א מיירי בחזינן דגמרו שערו וצפרניו מיד, וזה גם לרבנן מהני כ' שנים ומותר לגמרי והברייתא מיירי בלא גמרו היינו בליכא ריעותא דל"ג דעתה כשבאין לטלטלו חזינן דגמרו, ואפשר דגמרו מיד וליכא ריעותא ובזה פליגי רבנן ורבי אבל אם ידעינן דל"ג והוי ריעותא גם לר', בחזקת נפל, וזה דא"ר סימנין מוכיחין, היינו דבעי סימנין לריעותא דחזינן