רבי עקיבא איגר קיב

אמרינן טעם זה, ומה"ט הוצרך שם (בסי' ד') ליתן טעם לגמלתו אחר מיתת בעלה דאסורה דשמא תגמול בשביל זה. גם הריב"ש בשו"ת (סי' תס"ג) במ"ש בנתנו למינקת אסורה דשמא תחזור המינקת, הוסיף להמתיק ושמא תתן להמינקת בשביל זה כדי שתנשא, והיינו דרצה ליישב באם עי"ז דנתנה למינקת פסק חלבה אם ניחוש לשמא תחזור מה בצע לנו אם לא תנשא, לזה פירש דשמא תתן בשביל זה כדי שתנשא הרי דלא ניחא ליה בסברת הרמ"ה הנ"ל דמרויחין שתהדר אחר מינקת. ובאמת קשה לי למה דמבואר בריב"ש בנתנתו ג' חדשים קודם מות בעלה דמותרת דלכאורה גם בנתנתו יום א' תשתרי אחר שתמתין ג"ח לשיעור פסיקת חלבה, דהא גם בנתנתו למינקת אחר מיתת בעלה הי' ראוי להתיר בכה"ג כיון דאין מרווחין במה דלא תנשא אלא דחיישינן שעשתה זה ליתן למינקת בשביל שתנשא, וזהו ל"ש בנתנו בחיי בעלה, וצ"ע, ידידו דו"ש: עקיבא בן מ"ו הרב רבי משה גינז מא"ש סימן צו גביית עדות מהבד"צ דק"ק וויטקאווע במותב תלתא וכו' אתא הר"ר הירש בר"י סג"ל והגיד בת"ע וכו', ביום ו' א"ח ש"פ בבואי עם הר"ר חיים לווידקאווע הלכתי עמו לטייל בשחרית בשעה ט' בין הגרנות, כאשר היה קרוב לחצות היום באה הבתולה חנה בת ר"י לקראתינו, התחיל ה' חיים לכנוס עמה בדברים, ושאל אותה בזה"ל, וואללען זיא מיך אייראטען, השיבה רעכט גערנע, שאל ה' חיים אותה אם אביה יתרצה לזה, השיבה לזה יש תרופה, שאל אותה ה' חיים, מעכטען זיא זיך לאססען מקדש זיין, השיבה איך בין צוא פרידען דא צו, לקח הר"ר חיים טבעת זהב, וקדשה בפנינו בזה הלשון, אתם עדיי, הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל, ואח"כ הלכה הבתולה הנ"ל לביתה עם הטבעת קדושין, העד השני שמו ר' ליב ווידקאווער ער איזט איין בעל מלאכה טישלער, והוא ראה ושמע הכל כמוני, אחר קבלת עדות הנ"ל נגש לפנינו מה' שמשון ואמר לנו שיש לו עדות שהר"ר הירש הנ"ל עבר עבירה דאורייתא והוא ר' מאיר מגלאנש, שלחנו לקרוא לר' מאיר ואמר בתורת עדות שהיה בחודש שבט אצל ערל שוה מאכער, הגיד לי שהי' הר"ר הירש הנ"ל יושב בחדר אצל ערל לאבינסקע הלכתי לשם וראיתי שהיה מגלח זקנו בתער שאלנו באיזה מקום היה מגלח, השיב, וויא איך בין אצלו גיקומן האט ער געהאלטען אין בעסטין רעזירען, דאך דיא שטעלע רעכט אן צו געבען, ווייס איך ניכט שוב העיד ר' משה בר"ש שראה הרבה פעמים ה' הירש הנ"ל שהיה מגלח בתער ושהוא הוכיחו על זה שלא נהגו כן אבותיו, שאלנו אותו, אב ער בייא דען גאנצען רעזיהרן צו געגין וואר, והשיב אנכי באתי לבעל מלאכה שוה מאכער וראיתי הנ"ל שהיה מגלח בתער, ובעודו עוסק בזה הלכתי לדרכי, אח"כ בפגעי בו הוכחתיו על פניו, שאלנו לה' הירש הנ"ל אם הוא מודה להעדים הנ"ל השיב איני זוכר אם המה ראו אותי שהייתי מגלח בתער. שוב בא לפנינו הר"ר אברהם בר"מ כ"ץ ואמר בת"ע שראה ה' הירש הנ"ל מגלח בתער ד' דחו"ה ש"פ, שאלנו אותו אם היה שם מתחילת גלות עד סופו, השיב אנכי ראיתי כזה מתחילה ועד סוף, שאלנו את ה' הירש אם מודה להעד, השיב מה לי להכחיש, הוא אומר שראה אותי עושה כזה מסתמא כנים הדברים אם גם אנכי לא ראיתיו. גביות עדות על העד השני ר' ליב ווידקאווער הנ"ל. במותב תלתא וכו' אתא לקדמנא ר' אליעזר ראובן ואמר בתורת עדות אליו"ע שראה ר' ליב ווידקאווער הנ"ל מגלח זקנו בתער אצל בנו של הרופא, ושוב אתא לקדמנא הבחור חיים סופר ואמר בת"ע זה חמשה שבועות הייתי אצל הרופא בווידקאווע וראיתי שר' ליב בר"ש גילח אותו בתער בנו של הרופא גם תמול בלילה הייתי אצל הרופא הנ"ל ובא לשם ר' ליב, שאל אותו הרופא רצונך להסיר שער זקנך, השיב כן, הלכתי לדרכי פגעתי ר' איצק בר"ה ור' שמואל חמ"ג, הגיד לי ר' איצק לילך לר' אליעזר ראובן לבא אצלו, ולא היה בביתו, אמר ר' שמואל הנ"ל ליקח אותי לעדות, שאל אותי ה' איצק, מגלח אתה זקנך בתער השבתי לא, חזרתי לילך עם ר' שמואל הנ"ל ראיתי ר' ליב בר"ש הנ"ל יושב וזקנו מלוכלך בבורית ומעפורת סביב צוארו, והלכתי לדרכי, שוב אתא מ' שמואל הנ"ל ואמרו בת"ע, אתמול פגעתי ה' איצק ביקש אותי לילך עמו לראות איך ה' ליב בר"ש, העומד כעת אצל הבד"צ, לראות שמגלח בתער אצל הרופא, הלכתי עמו, בפתוח הדלת ראיתי ה' ליב הנזכר לעיל יושב מלוכלך בבורית, ובן הרופא גלחו בתער, לא ראיתי רק התחלת הגלוח על לחי אחת. שוב אתא ר' חיים בר"מ ואמר, עם ר' ליב הנזכר לעיל הייתי יחד באחד הכפרים לקח התער מן ערל לגלח זקנו הלך לראות במראה וגילח עצמו בתער באותן המקומות שלא גילח אותו מגלח הראשון כראוי ר' ליב הנ"ל מכחיש להר"ר חיים, ואומר שקר אתה דובר והלא לא הייתי בכפר רק שני שעות והיה מחלוקת עם השררה ועמך, כל זה הוגבה בפנינו ב"ד הח"מ, וכו' תשובה לידידי הרב רבי חיים נ"י אב"ד דק"ק וויטקאווע מכתבו הגיעני, ואני אין בכחי להתיר בלא גט כי בעדות שהוגבה מכבודו על ר' ליב, אותו עדות של ה' חיים ור' שמואל אין זה כדאי לפסלו, כי הר"ר חיים ראה רק זקנו משוח בבורית ומעפורת על ברכיו וזה אין ענין פסול, ומה שרצה מעכ"ת עפ"י הש"מ (בב"מ דף צ') בשם רבינו יונתן בהא דאמרינן שם שיראו כדרך מנאפים ול"צ שיראו כמכחול בשפופרת, דהטעם משום שפרץ פרצה כזו לשכב על אשת חבירו, א"א שלא יגמור תאותו, ה"נ י"ל כיון דזקנו משוח ונתגבר יצרו בהשחתת הזקן דגמר תאותו, זה אינו, דמה שהעתיק רומ"פ לשון רבינו יונתן שלא יגמור תאותו, אינו כן שם אלא שלא גמר תאותו, והיינו כיון דשוכב עליה דבידו להערות בערוה אלא דאין יכולים להביט מעשיה אמרינן דבאותו רגע דפורץ פרצה, גומר תאותו והערה בה, אבל אלו ידעינן בבירור שלא הערה בה, ויצאנו משם ולא נודע אם נשאר מושכב עליה או לא, יש לומר דאין דנין מזמן לזמן דאפשר דנתחרט ושב אל ד' ועמד ממנה, אלא דבשעת שכיבתו ואינו פורש ממנה דעוד יצרו בקרבו עושה כל מזימותיו, וא"כ ה"נ דבעידן משחו בבורית לא עשה מעשה י"ל דאחר כך נתחרט. גם איך נדמה זה לזה, דהא מצינו כמה פעמים דבעריות יצרו תוקפו הרבה, וכמאמר הכתוב היחתה איש אש בחיקו, אבל בגלוח זקן דליכא תקיפת יצר כל כך, והרי בראיית דרך מנאפים ממיתים עליו וכי בראיית משוח זקנו בבורית לוקין עליו, גם עדות ר' שמואל דראה יותר מעשה ההשחתה, מכל מקום לא ראה רק ההתחלה, ואולי לא הגיע למקום האיסור. וכל זה כתבתי לשעשע בדבריו, אבל לקושטא דמלתא כל העדות על עסק שראו בלילה טו"ב למב"י אין מהצורך לדון עליו כלל, כיון דבעידן הקדושין בפניו לא היה פסול, הוי כמת או הלך למדה"י אח"כ ולא נגבה עדותו בב"ד דמ"מ אסורה כמו קדשתני בעדים והלכו למה"י, וצריכים אנו לדון על עדות שמקודם מעשה הקדושין, והיינו עדות של הר"ר חיים סופר ועדות של הר"ר חיים בר"מ, בזה דודאי הפשוט דאם לא סייעו במעשה הוי לאו שאין בו מעשה דקיי"ל (בסי' ל"ד) דלא נפסל מדאורייתא, א"כ הקדושין קיימים, ובעדותן של אלו לא נזכר שראו שסייע