רבי עקיבא איגר קט

לאסור בגרושה מדחזינן הכי לס"ד דטעמא משום דחסה ועוד הביא ראיה, דהא באלמנה שתבעה כתובה א"צ להניק א"כ ה"נ זונה כיון דלא תליא בשיעבוד הנקה עכ"ל אף דמלישנא דתוס' ליכא ראיה כ"כ, די"ל דלא באו להוכיח מההיא דאלמנה שתבעה דלא תליא בשעבוד הנקה אלא דההוכחה על הך סברא כיון דמשעבדא ליה במכירה או שאינו מוצא אחרת וה"נ בגרושה אלא דמ"מ הרא"ש יבמות כשהעתיק הראיה מאלמנה סיים, אלא אף דלא משעבדא כיון דרוב נשים חסים על בניהם ומסתמא יניקו אותם, א"כ ממילא ה"נ בזונה. גם לפי ראייה א' דתוס' מדחזינן הכי לס"ד דטעמא דחסה, הראיה זו עולה ג"כ על זונה, (ולפנינו נדבר מזה) ומ"מ משמע דזהו דוקא לר"ת אבל לר"ש דמתיר בגרושה מודים רבוואתא הנ"ל דה"ה בזונה, וא"כ להרשב"א דס"ל דבגרושה כ"ז דלא הכירה הולד מותרת להנשא ה"נ בזונה כה"ג, והרי הב"י לא דחה דברי הרשב"א לגמרי דהרי לא מיחה ביד המורים להקל כהרשב"א כיון דיש לנו אילן גדול לסמוך עליו, והיינו דלא מצא הב"י מי שחולק על הרשב"א במפורש ואדרבא הה"מ והר"ן שהביאו דברי הרשב"א בלי חולק משמע דהכי ס"ל להלכה, אך ממשמעות דברי הריב"ש הוציא הב"י דחולק על הרשב"א וכן בש"ע אף (דבסעיף י"א) סתם דאף גרושה צריכה להמתין כ"ד חודש דלא כהר"ש מ"מ כתב (בסעיף י"ד) דיש להקל בגרושה באינו מכירה, אלא דכ' יש מי שאומר וכו' והיינו מלשון הריב"ש משמע דלא דחה המחבר לגמרי דברי הרשב"א מהלכה, א"כ יש לנו צד גדול להקל בזונה באינו מכירה עפ"י דעת הר"ש והרשב"א, וגם לדעת ר"ת אפשר דשרי כמ"ש הר"ר מרדכי טורוויש ומהר"י מינץ. ואף די"ל דזיל בתר איפכא דגם להר"ש אסור בזונה למ"ש הר"ן דהר"ש מתיר בגרושה, כיון דקאי אב ממסמס לי' בביצים וחלב, א"כ בזונה דל"ש כן אסורה וכ"כ בתשו' צ"צ (סי' נ"ה), הא מ"מ רובא דרבוואתא התוס' ביבמות וכתובות והרא"ש והסמ"ג ומרדכי כתובות הביאו לדברי הר"ש דמתיר בגרושה משום דתני' נתגרשה אינו כופה, הרי דתליא בשיעבוד הנקה, וממילא גם זונה מותרת, וא"כ דעת הר"ן אליבא דהר"ש יחידאה נגד הנך רבוואתא הנ"ל. גם הא לדעת הר"ן ודאי מותרת דהרי אחר שהביא מחלוקת הר"ש ור"ת הביא דברי הרשב"א הנ"ל דבגרושה כ"ז שאינו מכירה שרי, וכן בהה"מ איתא כסדר הזה משמע דזהו לא תליא בפלוגתא דהר"ש ור"ת, אלא דבתחילה מיירי במכירה דמשעבדא דהר"ש התיר גם בזה דהאב ממסמס בבצים וחלב, דמהני גם במכירה כמו באשה תחת בעלה, דמותר משום מסמוס אף במכירה ור"ת ס"ל דבושה לתבוע מאב, ואח"כ כ' ענין אחר בשם הרשב"א דבאינו מכירה דליכא שיעבוד ואם בעית לא תניק כלל דמותרת, א"כ לדידהו ממילא בזונה ואינו מכירה מותרת, ואף לר"ת ואפילו במכירה כיון דליכא אב שכופה אותה כסברת הר"ר מרדכי מטורוויש והר"י מינץ, ולאינך עכ"פ להר"ש והרשב"א מותרת למה דהביא בשם הר"ש טעמא דהיתר גרושה משום דלא משעבדא ליה והכי נמי בזונה. וביותר נלענ"ד להחזיק דברי הרב טורוויש וליישב השגת החכמים עליו בטענה חזקה דהב"ד יכופו אותה, והיינו אף דהכפיה רק בשכר מ"מ יטלו הב"ד מקופת הצדקה ויתנו לה שכר ויכופו אותה,] ויתיישב ג"כ קושיית ההגהת מרדכי הנ"ל דלפי ראיה א' דתוס' מכח הס"ד דטעמא דחסה, מזה מוכח דגם זונה אסורה, והיינו כשנשים לב על ההפרש והשנויים ביני רבוואתא, דתוס' ורא"ש והסמ"ג ומרדכי הביאו בשם הר"ש היתר דגרושה משום דנתגרשה אינו כופה, והר"ן הביא משום דהאב ממסמס, וכן בשיטת ר"ת דהסמ"ג מביא הטעם לאסור כיון דאם מכירה כופה, והר"ן הביא הטעם דבושה לתבוע ממנו זה לא דבר הוא, דודאי דוחק לומר דהר"ש והר"ת לא נתנו טעם ודבריהם והרבוואתא הנ"ל המציאו מדעתם טעם לדבריהם לה בכה וזה בכה וכפי הנראה לו בטעמא הביא כן בשמם, ובודאי ראוי להתבונן לעמוד על עיקרן של דבריהם. וביותר יש לתמוה על לשון המרדכי כתובות בשם הר"ש דגרושה מותרת דאין עליה חיוב להניק כיון דבעלה קיים דתני נתגרשה אינו כופה אבל כשמת בעלה אעפ"י שאינה מחיייבת להניק (ירצה בתבעה כתובה) מ"מ כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניק האם, והיינו כמ"ש הצ"צ לנכון דהכוונה להך תקנה שלא תנשא דעי"ז ממילא תחוס ותניק לבנה, אבל בגרושה דהאב קיים וממסמס לא הצריכו חז"ל לתקנה זו, אך מ"מ תמוה דא"כ אמאי נקט הר"ש להראיה דנתגרשה אינו כופה הא בלא"ה ההיתר כיון דאיכא אב דממסמס וא"כ לא רישא סיפא ולא סיפא רישא, דברישא משמע דתליא בשיעבוד ובסיפא משמע דתליא במסמוס, ודוחק לומר דתרתי בעי דליכא שיעבוד וגם דאיכא אב דממסמס, דמנ"ל הא דדלמא בממסמס לחוד סגי. ולזה נ"ל דר"ש ור"ת אמרו לתרווייהו הטעמים ומישך שייכי להדדי, דגם הר"ש סבירא ליה דאיסורא דחז"ל לא היה מדין הפקעת שיעבוד של חבירו, דהרי באלמנה ותבעה וכדומה דליכא הפקעת שיעבוד ומ"מ אסרו, אלא דהטעם דמסתמא חסות על בניהן ויניקו אותם, ומ"ש הר"ש ההיתר מכח דתניא נתגרשה אינו כופה, אין זה דרך טעם לההיתר אלא דרך הוכחה ליסוד הדין דגרושה מותרת דודאי מה שאינו נכלל בלשון מינקת חבירו א"א לומר דהיה בכלל הגזירה, ורצה להוכיח דגרושה אינו בכלל זה דאינה נקראת מינקת חבירו וא"א לומר דהיא בכלל הגזירה, ולזה הוכיח דגרושה אינו בכלל זה, דהא אינה נקראת בלשון מינקת חבירו כיון דאינו כופה, ואף במכירה כיון דהכפיה רק משום סכנת הולד, ולדעת הש"ג (הובא ברמ"א סי' פ"ב) גם באשה אחרת כופין א"כ אינה נקראת מינקת חבירו, ונהי דלפי האמת להר"ש גרושה מעוברת מותרת להנשא אף דמ"מ נקראת מעוברת חבירו היינו דאפשר דלא מיירי בכל גווני אלא דמיירי רק באלמנה, וכדמצינו כמה פעמים דמוקי הש"ס בדרך הב"ע והרי בתוס' לא דייקו מהך דסתמא קתני מעוברת חבירו אף גרושה בכלל זולת הר"ן שכ"כ וכן הרא"ש כתובות, והיינו משום דאין הכרח כ"כ לומר דסתמא קתני בכל גווני, אבל איפכא ודאי מה דאינו נכלל בלשון מינקת חבירו בודאי אינו בכלל האיסור, מזה הוכיח הר"ש דגרושה כיון דאינו כופה אינה נכללת בכלל האיסור ומותרת ורק אלמנה אסורה דנקראת מינקת חבירו, כיון דבעידנא דמת בעלה היתה משועבדת לו בעוד שלא תבעה כתובתה והא דבאמת חלקו חז"ל בין אלמנה דאסרו אפילו בלא שיעבוד ולא אסרו בגרושה מוכח באמת דסמכו על מסמוס דאבי הילד, ור"ת ג"כ אמר דהיינו על היסוד דאפשר לאסור בגרושה ולסתור הוכחות הנ"ל, בזה הוצרך לומר דאפשר לכוללה בלשון מינקת חבירו כיון דבמכירה כופה, ואך מ"מ עדיין מנ"ל דמיירי אף בגרושה ולזה מביא ראיה ממה דמעובר' ודאי אסורה גם בגרושה כדמוכח מהס"ד דהטעם משום דחסה הכא נמי למסקנא, דלענין הדין אין חילוק בין ס"ד למסקנא, וממילא גם מינקת חבירו אסור, דהא חד טעעא למסקנא הוא למעוברת ולמינקת ומוכח ע"כ דכללו חז"ל גם לגרושה בלשון מינקת חבירו, כיון דבמכירה כופה ובזה מיושב מה דנקט ראיה זו דחלושה קצת, דהא כמה פעמים מצינו דהדין משתנה לפי הטעמים ולא נקט הראיה ביותר חיזוק, דהא לס"ד דמעוברת בגרושה הכא נמי מינקת דדומיא דמעוברת קתני, וממילא גם למסקנא הכי הוא דהא במינקת ליכא חילוק טעמים והפ"י כ"כ באמת בכוונת תוס' אבל לענ"ד א"א להעמיס כן בכוונתם דהרי נקטו לראייתם בהקדמה ממה דמפרש טעמא דמעוברת כיון דלמניקה קאי, דמשמע דהראיה משום דאין מקום לחלק בין מעוברת למניקה כיון דחד טעמא הוא ולהפ"י א"צ להקדמה זו, דהא אדרבא לה"ט אפשר לומר דגם במעוברת גרושה מותר', והו"ל למנקט הראיה בקיצור דלס"ד גם מינקת גרושה אסור, בדומיא דמעוברת וה"נ למסקנא א"ו דאין כך כוונתם אלא בפשוטו להוכיח דמעוברת גרושה אסורה גם למסקנא, ומזה נלמוד דה"ה למינקת דחד טעמא הוא עם מעוברת למסקנא] ולפי