רבי עקיבא איגר קה

היכי דפליגי ר"א ורבינא הלכה כדברי המיקל, וכזה קשה לי ביבמות (דף מ"א) בפלוגתא דיבמה תוך ג' חדשים דמיותר ההלכתא דהלכה כדברי המיקל וממילא בממונא לא מפקינן כמ"ש תוספות בב"מ (דף צ"ה ד"ה דאתמר ובב"י חוה"מ סי' ר"ל בשם הר"ן) וצ"ע: סימן צג לידידי הרב רבי גרשון נ"י בק"ק שווערזענץ מ"ש בדין מתנה בשעת קדושין אם ימות בלא זרע קיימא יבטלו הקדושין. זה ימים רבים החלטתי דיש תקנה בתנאי בענין דלית ביה חשש מתנה על משב"ת, והיינו דלא יהא התנאי בלשון אם תהי' זקוקה ליבם שלא יחולו הקדושין, אלא התנאי בלשון אם ימות בחיי אחיו ולא יניח ז"ק ממנה שלא יחולו הקדושין למפרע, ובזה אין שום פקפוק, וכוונתי לדעת הגדולים בעל מעיל צדקה ובעל בית מאיר: ואך צריך דקדוק היטב בלשון התנאי שיהי' בכל הלכותיו ובפני ב' עדים כשרים בשעת הקדושין והחופה, ומחששא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות יחזור ויתנה בפני ב' עדים רגע קודם הביאה שיהא הבעילת מצוה על תנאי ויאמר אז בפני ב' עדים שעל התנאי הזה יהי' כל בעילותיו, וישבע עד"ר שלא יקדשנה עוד אח"כ ולא יבטל לעולם התנאים האלו, דעי"ז ליכא חששא על שאר הבעילות דא"א עושה בב"ז וגמר ובא לשם קדושין, אף שבטל לתנאי כיון דנשבע י"ל דאי עביד לא מהני, ואף להפוסקים דבשבועה שבודה האיסור מלבו אמרינן אי עביד מהני, מ"מ ל"ש לומר דסתמא בועל לשם קידושין שלא יהא בעילת זנות, די"ל אדרבא חזקה דלא יעבור על שבועתו ולא בעל לשם קידושין. ולדעתי טוב שיעידו העדים כן בפני הב"ד שכך וכך התנה, והב"ד יחתמו הגב"ע שיהי' ביד האשה בירור במעשה ב"ד, דאולי ילכו העדים למדה"י ואם יתנו לה עדות בכתב יש לדון בזה מדין עדות מפי הכתב, כך היה דעתי, אבל מי אנכי לסמוך על דעתי הקלושה והנמוכה, וטוב לצרף לזה איזה גדולים מ"ש רו"מ לסמוך לצרף דעת רש"י והנ"י דבליכא אח אחר חולצת מהאלם, ודימה לסברת הראב"ד בסומא דהוי כדיעבד, שגג בזה, דזהו אמת אם היה הדין דחליצת אלם מהני בדיעבד היינו דנין ג"כ דבליכא אח אחר הוי כדיעבד, וזהו סברת הראב"ד בסומא דקתני להדיא בברייתא חולצת מהסומא חליצתה כשרה, וע"כ הטעם דבעינן רק רקיקה בפניו ולעיני העדים, אבל לא לכתחילה, וכמ"ש הרמב"ם, מוכרחים אנו לומר דחז"ל חששו להחמיר דבעינן רקיקה לעיני היבם, אבל מ"מ ס"ל לחז"ל דלא הוי דרש גמור, ומעיקר הדין בעינן רק בפניו ולא לעיניו, מש"ה דיעבד כשר, לזה דן הראב"ד דה"ה באין לו אח אחר הוי כדיעבד, משא"כ באלם דמדינא פסול, דאינו בואמר ואמרה פשוט דאף דיעבד פסול, אם כן מה מהני אין לו אח אחר, ולזה בודאי דברי רש"י והנ"י תמוהים וכמו שתמה התי"ט וישוב של מעכ"ת נ"י בטל מעיקרו, ואין כאן צד סמיכה. ומ"ש מעכ"ת להביא ראי' מדברי המ"ל (פ"ד מהל' יבום) דרקיקה עדיפא מקריאה, וכיון דקיי"ל כהראב"ד דרקיקה אינה מעכבת וסומא חולץ באין לו אח אחר כ"ש באלם גם בזה לא דק, דהמ"ל כתב רק לסתור טעם דהה"מ בכוונת הראב"ד דרקיקה אינה מעכבת, דמשמע דוירקה בפניו הוי כמו לעיניו והוא דרש גמור אעפ"כ מהני דין דיעבד דרקיקה אינה מעכבת, ולזה יפה הקשה, דהא אפילו קריאה דגריעה מיניה מעכב באלם ומטעם אין ראוי לבילה מכ"ש ברקיקה בסומא דאין ראיה לרקיקה, אע"כ דהוא מטעם אחר, דמעיקר הדין בעינן רק רקיקה בפניו ולא לעיניו, כל זה פשוט א"כ אדרבה ראיה לנ"ד דלענין קריאה ליכא צד קולא ומה"ט אף דבד"מ הביא דברי הנ"י מכל מקום בספר המפה השמיטו, וכל האחרונים לא הביאו כיון דהם דברי תימא: ולולי דמסתפינא הייתי מציין הד"מ באות ל' על דברי ב"י אחר דינא דהוי חליצה פסול ופוסל על האחין, ונ"ל דס"ל להד"מ מכח קושיית התיו"ט דכוונת רש"י והנ"י רק במה דקתני במתני' חליצתה פסול, דמשמע דפוסל על האחין דזה מיירי רק ביש אחים אבל בליכא אח אלא הוא לא מחמירינן דיהא עליו שם חליצה שיהא אסור ליבמה כיון שלא בנה ותתעגן לעולם, אלא דמותר ביבום ואף דלשון לפטרה ברש"י והנ"י לא משמע כן, מ"מ שבקינן ודחקינן ומוקמינן בהכי, עכ"פ לדינא אין בזה צד קולא כנלע"ד: עקיבא גינז מא"ש סימן צד לידידי הרב אב"ד דק"ק קארניק נ"י מכתב רו"מ עם הגב"ע ואשר דן בזה חביבי כבוד הגאב"ד דק"ק גלוגא הרב רבי אברהם נ"י הגיעני לנכון ואם שקשה עלי הכתיבה כעת מחמת כאב עינים ל"ע, אעפ"כ אחרי שהגאון הנ"ל ברוב ענותנותו תלה הוראתו באם אסכים לדעתו הגדולה לא אוכל מלט נפשי מזה ואחוה דעתי הקלושה במה דנוגע דאחד מהעדים הוא אח לאשת עד השני דיש לדון בזה ממ"ש הרמ"א בחוה"מ (סי' ל"ג), וי"א דקרובי האם אינם פסולים אלא מדרבנן, והיינו דנ"מ לענין קדושין כמ"ש שם מקודם, ומשום דחיישינן למה דפסק הרמב"ם (רפי"ג מה"ע), וכיון דהרמב"ם כייל שם בחדא מחתא דקרובי אם וכן קרובים מדרך אישות פסולים מדבריהם, א"כ גם בקרובי אישות ראוי לחוש בקדושין, ובאמת קשה לי על שלא הביא רמ"א דעה זו גם בקרובי אישות לחוש לקדושין, ובמהריק"ש העתיק דברי הרמב"ם הנ"ל כהווייתן]. והנה בתשו' שב יעקב (סי' כ"א) יצא לדון בדבר חדש דבקדושי כסף בעדות קרובים מאם אין לחוש, כי יש כמה דעות בפוסקים אחרונים בזה אם דעת הרמב"ם דכל הנלמד בי"ג מדות כל דיניו כמצוה דרבנן או אם קוראין רק מדרבנן מחמת שאין חשובים בתרי"ג מצות, אבל כל דיניו ממש כדאורייתא, ובש"כ האריך והוכיח דהוי כפס"ע דאורייתא, עכ"פ בזה א"צ גט בממנ"פ, אם הוי כפסולי דאורייתא בודאי אין צריך גט, ואי הוי כפסולי דרבנן ומטעם הנ"ל דכל הנלמד בי"ג מדות הוי ממש כדרבנן א"כ גם קדושי כסף דנלמד בגז"ש דקיחה קיחה הוי דרבנן והוי כמקדש קדושי דרבנן בפס"ע דרבנן דלא חיישינן לה כמ"ש הרמ"א באה"ע (ססי' מ"ב) עכ"ל ואף דבודאי מסתימת דברי הרמ"א הנ"ל לא משמע הכי לחלק בין קידושי כסף לקדושי שטר וביאה, מ"מ לכאורה הדברים נכונים. אולם לענ"ד זהו ליתא דהרי בודאי אם נדון בהחלט במשקל א' קדושי כסף לפסולי עדות דקורבא מאם, שוב אין לנו מקום ספק כלל בכוונת הרמב"ם, כאשר הוכיח במישור הה"מ (ריש הל' אישות), מדכתב רבינו שם במפורש ואשה נקנית באחד משלשה דברים היא הנקראת מקודשת או מאורסת, וכיון דנקנית ונעשית מקודשת וכו', והבא עליה חוץ מבעלה חייב מיתה, הרי דדינו כדאורייתא, אע"כ דמ"ש הרמב"ם דקורבא דאם או אישות מד"ס, היינו דוקא בשם דברי סופרים אבל מ"מ דיניו כדאורייתא לכל מילי וכן הוכיח בתשו' תשב"ץ (ח"א סי' קנ"א) וכ' שם דלפ"ז ה"ה במ"ש הרמב"ם דקורבא דאם ואישות הוי דרבנן, היינו ג"כ דנקרא בשם דרבנן, אבל הוי כדאורייתא ממש, והמקדש בפניהם אין חוששין לקדושין עיי"ש, וזו ראיה שאין עליה תשובה. ומה לנו מקום עוד לספק ולהחמיר בקידושין, א"ו אם באנו לספק ולדון בכוונת הרמב"ם בקורבת האם היינו כמ"ש הלח"מ בכוונת הה"מ (פ"ד מהל' אישות) במ"ש ודע דבפס"ע יש מחלוקת בין המפרשים שקצת מהגאונים סוברים דכל אותן הנלמדים ממדרש כמו קרובי האם מד"ס, וכ"כ רבינו (פי"ג מה"ע) וכו',