רבי עקיבא איגר קג

הרמב"ם דכתב דהולד כשר, ולא כתב דפגום לכהונה, גם הרמב"ן במלחמות כתב דאם נישאת לכהן לא תצא וכ"כ הב"ש (סי' ד' ס"ק ב') להלכה, בזה י"ל דאף לכתחילה עבדינן עובדא וביותר די"ל דאף להפוסקים דסברי דקיי"ל דהולד פגום לכהונה י"ל דהוא רק דרבנן כמ"ש ביש"ש, ולענ"ד נראה לכאורה דכן הוא, דלכאורה יש לתמוה למ"ש תוס' ספ"ק דיבמות אההיא דס"ל לר"י נכרי ועבד הבא על בת ישראל דהולד ממזר אף דבביאת נכרי ליכא איסור דאורייתא, מ"מ ממזר לא תליא בביאת היתר אלא ביש בו הוי' או לא, עיי"ש, הא מ"מ עדיין יקשה דאיך ילפינן בק"ו דפגום מיהו הוי מאלמנה לכ"ג דאין איסורה שוה בכלל וכו' הא בנכרי ליכא איסור כלל, ואין ראיה מאלמנה לכ"ג דאסורה לו, וצ"ל דעיקר הק"ו לענין עבד דאיסורו מדאורייתא ובנכרי באמת הי' הק"ו בדרך אסמכתא דהשוו חז"ל נכרי ועבד להדדי ומ"ש הרא"ש לתמוה על הרי"ף במ"ש דאנן מספקא לן אי הוי פגום, דאין כאן מקום ספק מדקאמר לעיל סתמא דגמרא וכולהו אמוראי דמכשרי, דפגום מיהא הוי מק"ו דאלמנה, וכיון דק"ו דלית ליה פירכא ליכא מאן דפליג עליה, י"ל דשטחיות דברי הרא"ש כך הם, דהא ע"כ ליכא לדייק הא דאמרינן והלכתא דנכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר, ולא קאמר דהולד פגום דהדין דכשר לכהונה כמו דדייק הרי"ף, דהא הך דיוקא הוי ג"כ על עבד, והא גבי עבד הוי קל וחומר דלית לי' פירכא, אע"כ דאין זה דיוק כלל דסמך אדלעיל דקאמר פגום מיהא הוי א"כ ממילא גם בנכרי מה"ת לן לומר דפליג אסתמא דגמרא וכולהו אמוראי.. וכיון שכן דלא הוי רק דרבנן י"ל דבזה לא אמרינן דאת לא תעביד עובדא, ולזה ס"ל להב"ש דהבת מותרת לכתחילה לכהן, דלהא ליכא למיחש דנבעלה לממזר או לקרוב דא"כ תהי' פסולה לקהל והוי דיעבד, ולחוש דנבעלה לנכרי כיון דהוי רק פגום דרבנן ולהרבה פוסקים אפילו פגום לא הוי, בזה לא מחמירינן לחוש לכתחילה, אבל בגרושה דהוי לכהונה חשש דאורייתא דשמא נבעלה לכהן, משום הכי גבי ולד נמי מחלקינן בין לכתחילה לדיעבד ואף דעדיין י"ל דגם באינה גרושה יש מקום לפוסלה לכהונה מדאורייתא וכשירה לקהל, דהיינו דזינתה תחילה עם נכרי ונפסלה לכהונה, ואח"כ בא עליה כהן ונתעברה ממנו, מ"מ י"ל כיון דצריכים לדון דנבעלה תחילה לנכרי שוב לא הוי רק חשש דשמא נבעלה עוד לכהן, והוי כמו מדאפקרה וכו' דבזה מותרת לכתחילה בברי ורוב כשרים כמ"ש הב"ש שם (סי' ו' ס"ק ל"א ובסי' ד' ס"ק ל"ט) ולגבי כהנים הוי רוב דאינם כהנים מותרת בברי ורוב לכתחילה [ומ"מ דברי הב"ש תמוהים, במה דמשמע בפשיטות דבגרושה בדיעבד לא תצא וצ"ע טובא, דהא מה דמקילין דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה, היינו דחזקת האם מהני לבתה כמ"ש תוס' וכל הפוסקים (זולת מהרא"ש והה"מ לא משמע כן וזהו שייך אם הנ"מ גם על האם משא"כ בגרושה ובת ישראל דליכא גבה ענין הכשר ופסלות לכהונה י"ל דאפילו דיעבד תצא, ואולי י"ל דס"ל כי היכי דברי וחזקת כשרות מהני, ה"נ ברוב ורוב כשרים ולגבי ממזרים וכהנים הוי רובא כשרים, ומצד נכרי כיון דבתה פגום רק מדרבנן מהני הברי לחוד, ואך עדיין קשה מלישנא דהב"ש משמע דאפילו ברוב ממזרים הדין כן ובזה לכאורה גם דיעבד תצא כיון דליכא חזקת כשרות דמסייע, וצ"ע לדינא]. ויצא לנו מזה דבנ"ד לדעת הב"ש מהני ברי דהאם לחוד להכשיר הבת לכתחילה, והכי משמע מדברי הברטנורא ספ"ק דכתובות, וזהו דעת השואל בשו"ת הרמ"א (סי' כ"ד) אלא דמ"מ אחרי שהרמ"א השיב שם לחומרא מאן ספין ומאן רקיע להקל, אך בנ"ד דהוא אומר ברי ג"כ דמיני' הוא, ובזה י"ל דאף ר"י מתיר כדאמרינן חדא דהא קמודה, בזה יש לסמוך להקל אפילו לכחחילה, כנלענ"ד: סימן צב לכבוד ידידי הרב רבי ראובן נ"י אב"ד דק"ק טיצק ע"ד שאלתו, אשה ממרחקים שבאה לעירו, שיחלוץ לה אחי בעלה ר' שאול סגי נהור, וגיסה מעיד שבעלה הי' ר' נטע מעיר פלוני, אבל אין ידוע לו שר' שאול הוא אחי בעלה, אך ר' שאול אומר שהיה לו אח דר בעיר פלונית בשמו ר' נטע, גם יש להאשה כתב מהבד"צ בעירה שהאשה מלכה בת פלוני, נפטר בעלה ר' נטע בן פלוני, וכפי הנשמע יש לו אח בק"ק טיצק בשמו ר' שאול סגי נהור עכ"ל לפום רהיטא נראה אף אם ימצא שם ע"א דמעיד שיש לר' שאול ס"נ אח בשמו ר' נטע דר בעיר פלוני, מ"מ אינו מספיק להתיר' בחליצה, כיון שבמכתב רומעכ"ת לא נזכר דהעיד גיסה רק על שם בעלה ולא על שם אביו, וגם גיסה אמר במפורש שאין ידוע לו שם אבי בעלה, א"כ מנא ידעינן שאותו ר' נטע בעל האשה זו, זהו ר' נטע אחי ר' שאול. אמנם נ"ל להקל, שיש לדון עפ"י מכתב הב"ד שנזכר שם אביו, אף דלא נתקיים חתימת הב"ד, מ"מ אפשר למצוא תקנה שיקיים גיסה החתימות, כיון דגם הוא מחושבי העיר ההוא מסתמא מכיר חתימת הב"ד דנראה דקיום כזה מספיק, כדס"ל להה"מ (פי"ד מהל' גירושין), דאף להפוסקים במצאו שטר כתוב מת פלוני צריך קיום, מ"מ מהני קיום בע"א וכ"כ המהר"ם לובלין בשו"ת, והסכים לזה הב"ש (סי' י"ז סכ"ט) א"כ ה"נ בעדות אחוה דמיתנא מהני קיום בע"א: אף דהב"ש כתב שם טעם כיון דעד מפי עד כשר בעדות אשה ובנ"ד עוד לא ברירא לן דמהני עמפ"ע (ולפנינו נדבר מזה), מ"מ דברי הב"ש נראו מגומגמים, דמ"ש הטעם דבעלמא לא מהני קיום בע"א דהוי עד מפי עד, תמוה, דא"כ גם בב' עדים בקיום להוי עמפ"ע, א"ו דאין שייכות ענין עד מפי עד לדהכא, דהא עדי הקיום לא על מנה שבשטר הן מעידין רק על הכרת החתימות ובזה הוי עדות מפי עצמן ולא מפי אחרים, והא דאין ע"א נאמן בקיום בעלמא, הטעם דע"א לא מהימן כמו בכל עדות דעלמא רק בעדות מת בעלה דבמה דנכתב בשטר גופא ע"א מהימן, ה"נ מהימן על קיום השטר ההוא. א"כ ממילא ה"נ בעדות אחוה דמיתנא דעל גוף העדות ע"א מהימן, ה"נ מהימן לקיים השטר דמעידים דאחוה דמיתנא הוא, בפרט דמעיד על שמו ושם עירו ולדעת רוב הפוסקים סגי בזה, וביותר אם מעיד גיסה שאין דר שם עוד אחד ששמו ר' נטע אשר שם אביו כשם אביו של ר' שאול, א"כ ע"י העדות שיש לר' שאול אח בעיר ההוא ששמו ר' נטע מוכח ע"כ שבעלה ר"נ זהו ר"נ אחיו של ר"ש כיון דמבלעדו לא דר שם איש כזה, וברור אולם אם לא ימצא שם עדות שיש לר' שאול אח ר' נטע בעיר פלוני, ואנו באים לדון רק ע"פ עדותו של גיסה שאמר בפניו אמר בעלה כמה פעמים שיש לו אח בטיצק ושמו ר"ש ס"נ, אף דבעלה נאמן בזה להתירה בחליצה על ידו במיגו דבידו לגרשה כמו דנאמן לומר זה בני מה"ט, מ"מ זה שמעיד כן מפי בעלה הוי עמפ"ע, בזה צ"ע טובא לדינא, אם בעדות אחוה דמיתנא מהני עמפ"ע, דבפוסקים לא נזכר מזה והנה מסברא אין לנו ללמוד לדמות לעדות אשה שמת בעלה, דהתם עדיפא דשייך בה דדייקא ומנסבא, כדמוכח מהא דס"ל לחד מ"ד יבמות (דף ל"ט) דפליגי ר"א ורבינא בעדות אחוה דמיתנא, דבעדות אחוה דמיתנא בעי ב' עדים, הרי דגרע מעדות מת בעלה יהיה מאיזה טעם שיהיה, אם כן יש לומר אף לדידן דקיי"ל דע"א ואפי' קרוב ואשה נאמן, מ"מ י"ל דעמפ"ע גרע בפרט שהרי עיקר הטעם דגלוי מלתא בעלמא הוא והרמב"ם (ספ"ד מהלכ' יבום) ביאר הדבר שזהו דבר שעשוי להתגלות הוא עכ"ל, נראה דהטעם דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אינשי דמתירא דיאחז ויתבדה אם כן יש לומר דבעד מפי עד לא שייך כלל שיהא נתפס כשקרן, בפרט כשמעיד מפי עד שכבר מת.