רבי עקיבא איגר קב

והטור השמיט זה וכ' סתם דחולצת ולא מתיבמת, והיינו דהרמב"ם ס"ל דדברי אביי בשבת נדחו מהלכה, וכמ"ש הר"ן בכוונת הרי"ף והיינו דגם בפיהק ומת הוי רוב וצריכה חליצה רק מד"ס, אבל הטור אזל בשיטת אביו הרא"ש, דפ"ד דיבמות (דף ל"ז) הביא דברי אביי וכיון דבחלה ומת דהיינו בכלל פיהק ומת וכנ"ל גם רבנן מודו לרשב"ג, י"ל דמכח הריעותא הגדולה אתרע לה רובא דבני קיימא, וכדמשמע תוס' בכורות (דף כ"א) דהא דהחמירו חז"ל בלא שהה ל' אף דהוי רוב דשמא יאמרו העולם דפיהק ומת, משמע להדיא דבפיהק ליכא רוב, מש"ה לא כתב הטור דחולצת מד"ס, דבחלה ומת צריכה חליצה מדאורייתא, ומה דכתב הטור (בסי' קס"ד) דבמת תוך ל' באשת כהן אינה חולצת צ"ל דמיירי באכלו ארי, דמזה מיירי רבא ביבמות אף דנקט סתם ומת. ומ"מ תמוה לי דלא הו"ל להטור למסתם, וזהו בלא דברינו הנ"ל קשה, וביותר על שתיקת האחרונים דעכ"פ בפיהק ומת ראוי לחוש לגדולי הפוסקים דקיי"ל כאביי וגם בא"כ חולצת כיון דרבנן מודו בזה לרשב"ג וצ"ע. ולפ"ז י"ל דבניתן בן מודה הרא"ש דנאמן ע"א כיון דרוב מסייע ורק במת תוך ל' דהוי כפיהק ומת דליכא רוב, בזה ס"ל להרא"ש דאין ע"א נאמן, אך מ"מ אי משום הא י"ל כיון דבש"ע (סי' קנ"ו) סתם כלשון המחבר דבין מת מחמת חולי בין אכלו ארי חולצת מד"ס משמע ודאי דההיא (דסי' קס"ד) כל יבמה וכו' ומת תוך ל' כמו שנתבאר, וקאי אסי' קנ"ז משמע להדיא דגם חלה ומת בכלל כיון דחולצת מד"ס, ומדשתקו הרמ"א והאחרונים משמע דס"ל הכי לעיקר א"כ אדרבא אנחנו מרוויחים בפירושינו זה, דאף דלא מצינו חולק מפורש על הרא"ש הנ"ל, מ"מ כיון דדברי הרא"ש הם רק לשיטתיה דקיי"ל כאביי, וס"ל דחלה ומת הוי בכלל פיהק ומת, וכמש"ל ומשום דאתרע רובא, וממילא למאי דקיי"ל להלכה דחלה ומת תליא ג"כ בפלוגתא דרשב"ג ורבנן והוי רוב מעליא, י"ל דע"א נאמן. אולם לפי החילוק הראשון הנ"ל דכלו חדשיו גרע מניתן בן, כיון דלא עבידא לאגלויי אין ראיה להקל בנידן דידן, עכ"פ בנידן דידן אם היה פיהק ומת קשה להקל לדעתי הקלושה, אבל בחלה ומת יש צד גדול להקל אם כבודו דמר יסכים לזה, ואף בזה צ"ע לדינא: כנלענ"ד אוהבו עקיבא גינז מא"ש בשולי המכתב ואודיע צערי לכבוד רו"מ, מה שאני מתקשה בדברי התוס' יבמות (דף ל"ז ע"א) דעדיין יקשה מה דתנן היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שלשה חדשים, ואמאי לא נבעי שלשה חדשים ושלשה ימים וצלע"ג סימן צ לידידי הגאון ר' יעקב אב"ד דק"ק ליסא נ"י מ"ש ידידי מעכ"ת נ"י על קושייתי העצומה בתוס' יבמות (דף ל"ז ע"א) דעדיין יקשה בהיתר היבום אחר ג"ח דנבעי ג' ימים וג"ח, די"ל דרוב הנקלטים קלטי ביום אחד ואמרי' דהיא מהרוב גם אנכי רציתי לומר כן, אבל לכאורה נסתר זה ממ"ש הרשב"א בתהה"א (דקפ"ו ב') במתני' דספ"ג דנדה, והמפלת ליום מ"א תשב לזכר ולנקיבה ולנדה, דהטעם דתשב לנדה דדלמא נקלט הזרע ביום ב', והוי עתה מיא בעלמא עיי"ש, הרי דלא משווינן זה להרוב דנקלט ביום א' וזה יש לדחות, כיון דהפילה לפנינו אתרע הך רוב, דלאחר שנעשה בן מ' יום אין דרך להפיל, ומורה יותר דעדיין לא היה וולד רק מיא בעלמא, ולפ"ז היה אפשר לומר דדוקא במפלת ליום מ"א לשמושה ולא שמשה בנתיים דיש רוב דהוא מ"א יום דרוב הנקלטים נקלטים ליום אחד ולנגד זה רוב דהוא עדיין מיא בעלמא ולא נקלט ביום א' דרוב שנעשו ולד אין מפילות, אבל שמשה בנתיים י"ל דתשב רק לנדה מכח הרוב דכשנעשה ולד אין מפלת וליכא רוב כנגדה, דדלמא נקלט בתשמיש האחר ואך מ"מ נסתר כן מדברי תוס' נדה (דף ל"ח ע"א ד"ה שפורא גרם וכו') שמא לא נקלט הזרע עד מחרת התשמיש, ואם נידון דהוי רוב דנקלטים ליום אחד למה ניחוש לזה: כנלענ"ד אוהבו עקיבא סימן צא עובדא בא לפני פ"ק פויזנן בפנוי' שהרתה לזנונים ונישאת לאיש וילדה בת, ובעלה היה מחזיק אותה לבתו בכל ענינים, וכשגדלה שדכו אותה לכהן, ונשאלתי אם מותרת ש לכהן בכתובות פ"ק (דף י"ד) את לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים, אבל ברוב פסולים ואומרת לכשר נבעלתי לכתחילה לא תנשא לכהן, מיהו י"ל היינו לגבי עצמה שייך להחמיר לכתחילה אבל לגבי בתה אם באת להחמיר שלא להאמין לדבריה ממילא תצטרך לפסלה מקהל, כדין שתוקי שלא נבדקה האם, וזהו הוי דיעבד כדאמרינן גבי ארוס וארוסתו, וכיון דצריכים אנו להאמינה גבי קהל ממילא כשרה גם לכהונה דא"א לחלק ביניהם ואף דאפשר דאסורה לכהונה וכשירה לקהל כגון דזינתה עם נכרי דקיי"ל דבתה פגם לכהונה וכשרה לקהל, מ"מ לא פלגינן דבורה להאמינה לחצאין דאם אין אתה מאמין לדבריה דלכשר נבעלתי הוי דבורה כמאן דליתא וכאלו לא נבדקה האם כלל, ממילא איכא חשש דנבעלה לממזר ותהי' בתה פסולה לקהל, וצריכין אנו להאמין לדבריה, וכיון דמאמינים לה ממילא כשירה לכהונה. ומה דהיא לא תנשא לכהן ולא אמרינן כיון דמאמינים לדבריה לגבי בתה ממילא גם היא כשרה לכהונה, צ"ל דלגבי תרי גופי פלגינן דבורה אבל בחד גופא דהיינו על הבת לא פלגינן דבורה להאמינה לחצאין, ובפשוטו נראה שלזה כיון הב"ש (סי' ו' סל"א) שכתב בזה"ל, כשהולד כשר לקהל כשר גם לכהן וא"א לחלק ביניהם כגון אפילו ברוב ממזרים והיא אומרת לכשר נבעלתי, כשר הולד אפילו לכהונה. אמנם לפ"ז יקשה ממ"ש הב"ש שם מיהו אם היא גרושה שייך בולד ג"כ תחילה ודיעבד כי שמא כהן בא עליה עכ"ל, ונימא ג"כ דלא פלגינן דאם תאמין לדבריה תאמין בכולה ואם לא תאמין ודיבורא כמאן דליתא ממילא תהיה פסולה לקהל משום ספק ממזר. והא ודאי אין לומר דמיירי באומרת סתם לכשר נבעלתי, ובלשון זה נכלל רק שלא נבעלה לפסול היינו לא לנכרי ולא לממזר ובזה א"א למפלג דבורה אבל בגרושה חיישינן שמא מכהן דבמה דאומרת לכשר לא אמעיט כהן דגם הוא בכלל כשר, דלענ"ד א"א לומר כן דא"כ באומרת לכשר נבעלתי יהיה הולד פסול לקהל דשמא לקרוב נבעלה דהוא ג"כ בכלל כשר, דהא בעצמותו הוא כשר אלא לגבי דידה הוא פסול אע"כ דלכשר נבעלתי היינו מי דכשר לה, א"כ ממילא נכלל בזה שנבעלה למי שאינו כהן גם הא בההיא דינא דגרושה כ' הב"ש דשייך בולד ג"כ תחילה ודיעבד, דמשמע דאם נישאת לא תצא ואם נימא דבדבורה לכשר נבעלתי לא ממעט' בזה כהן אפילו דיעבד תצא כיון דליכא ברי, אלא על כרחך דבמה דאומרת לכשר נבעלתי, היינו לכשר לה אבל לא לכהן אם כן נימא דלא מפלגינן דיבורה ולזה נ"ל דכוונת הב"ש כך, דלגבי חשש נכרי י"ל דבתה תנשא לכתחילה כיון דמדינא מועיל ברי דידה לגבי הבת, אלא דלכתחילה לא תעביד עובדא בזה כיון דבלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דנכרי הבא על בת ישראל אין הולד פגום לכהונה כדמשמע מסתימת