רבינו יונה על פרקי אבות ד:ט

רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני. שדוחק שעותיו ומניח מלאכתו הצריכה לפרנסתו כדי לקיים התורה והמצוה והוא לומד ועושה מצות מתוך הדוחק:

סופו לקיימה מעושר. כי יתעשר ונוסף עוד ויהיו לו שעות מרווחות לעסוק בתורה ולקיים המצות כי פרנסתו תהיה מרובה ולא יצטרך אל יגיע כפיו כי יאכל וילמוד בשמחה ובטוב לבב כי בחכמה יהיה לו כל טוב. כמו שמצינו בשלמה המלך ע"ה ששאל החכמה ולא שאל כסף וזהב כמו שנא' (משלי ל' ח') שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש ועשר אל תתן לי הטריפני לחם חקי. משל למלך שאמר לעבדו שאל מה אתן לך. אמר אם אשאל כסף וזהב הנה הוא נותן לי. נכסים וקרקעות הוא נותן לי. אשאל את בת המלך לי לאשה והכל בכלל. כך אמר שלמה ע"ה אשאל את החכמה והכל בכלל כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז יב):

וכל המבטל את התורה מעושר. שכמה פעמים וכמה שעות יש לו פנאי ללמוד ואינו עושה:

סופו לבטלה מעוני. שיצטרך לטרוח על פרנסתו ולא ימצאנה עד כי לא יהיה לו פנאי לעסוק בתורה גם כי ירצה מדה כנגד מדה. ונמצא יוצא מן העולם בלא תורה: