רבינו יונה על פרקי אבות ד:כא

רבי אלעזר הקפר אומר הקנאה. פי' בענין הקנאה יש שני דברים שבהם שנים שלשה ענינים ואין בהם לרוע לשנים. הדרך האחד מקנא בטובה והוא הדרך רע. וענין הראשון כי יראה חבירו טוב ורע בעיניו. וכאשר עוסק בתורה ובמצות והולך בדרך טובה מקנא בו. כי הוא שונא אוהבי השם ועושי רצונו המדה הזאת מוציאתו מן העולם והיא הרעה הגדולה בקנאות ונקרא שמו שונאי ה'. הענין השני לא ירע בעיניו מצד כי שונא דרך עוסק בתורה. אך אחר שאיננו הולך בדרך ההיא לא חפץ גם בחברו שילך בה כי אם לפי רצונו לא ימצא אחר טוב ממנו לא מטובתו אך מרעת האחרים גם זה יקרא שונא ה'. כי אינו עושה מעשי ה'. גם מחבריו העושים קשה בעיניו ואם איננו שונא כראשון. ויש דרך טובה בקנאה ואם אחרת טובה ממנה מה שאחז"ל (ב"ב כא.) קנאת סופרים תרבה חכמה. כי על ידי שרואה חבריו קדושים וחכמים גם הוא חפץ להיות כמותם ומפני הקנאה מרבה על חכמתו וטורח ומוסיף לעשות טובה וללכת בדרך ישרה. אך יותר היא שוה אם בלא קנאה חפץ באלה כי (נאם) [יראי] ה' הם. וזאת מלאכת האדם. וזהו שאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ד' ד') וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח. ר"ל שגם בעושה המעשה בכשרון אם מקנאת אדם יעשהו טובה עושה. ויש בו רעה רבה. כי עושה הראוי מנדבת לבו הולך באמת ובלבב שלם. וחשוב מן העושהו מקנאת אדם כי תעלה על לבו. ואם מזה או מזה המעשה יעשה וטוב אשר תאחוז בראשון ומזה אל תנח ידך. הדרך הב' קנאת העושר הענין הראשון השוחר הרע וקשה בעיניו כי יש עושר לאחרים אחר שאין לו. ואין לו בכל אלה כזו לרוע. כי שונא טובת הנבראים ואינו רוצה בתיקון העולם. הענין השני המקנא בחביריו העשירים וקשה בעיניו כשהם עשירים ממנו. לא משנאתו בהם ובעשרם ויחפוץ כשיתמעט. אך מאהבתו אל העושר וחפצו להיות עשיר גדול. כי העושר בעיניו הוא הכבוד ורוצה להיות נכבד מהם. והענין השלישי הוא הטוב ברעים אוהב כסף ומקנא בו וחפץ שיהיה לו עושר גדול. ואם לאחרים יש מעט או הרבה לא יחוש. ואין לזה קנאה בוערת כמו החפץ להתעשר מכל בני אדם. ושלמה המלך ע"ה כלל לכל אלה הדברים ואמר (משלי כ"ג י"ז) אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום. פירש תחלה הקנאה הרעה שלא יקנא ברשעים בעושי העבירות לעשות כמותם. ואחר כך כלל ואמר כי אם ביראת ה. כל הקנאות למרע לבד קנאת היראה. שיקנא את מעשי ה' כי נורא הוא:

והתאוה. היא תחלה לכל הפעולות והמעשים וגם קודמת למחשבה. כי חמד לתאותו לדבר חושב עליו לעשות. ויש בכל התאות רעה רבה אין צריך לומר תאות היצר על העבירות כי אפי' תאות משכב הנשים הרבה במותר רעה גדולה. ועל זה אמר שלמה ע"ה (משלי ל"א ג') אל תתן לנשים חילך. וכמו כן הרבות התאוה במאכל ובמשקה במותרין גם זה רעה. וכמו שאמרו חכמי הטבע כי גם המאכלים קלים וטובים מזיקין לאוכל מהם הרבה. וזהו שאמרו במסכת פסחים (דף קי"ד) אל תרגיל עצמך לאכול אווזין ולבך רדוף עליך. ושלשה דרכים יש בתאוה לרוע כמו בקנאה. הראשון המתאוה שלא יהיה עושר וחכמה לשום אדם ושיהיו לו והוא עון אשר חטא. והשני מתאוה לעושר וחכמה ואם יש לאחרים טוב הדבר בעיניו אך שיהיה לו יותר מהם להתגדל עליהם. גם בזה רעה רבה. והשלישי יש טובה מעט בראותו כי יש לחבריו חכמה ועושר מתאוה להיות גם הוא כמותם. וייטב הדבר בעיניו מאד להיות להם כמוהו ויוסיף להם השם ממנו אלף פעמים ויברך אותו ואתהם. ואין המדה הזאת שלימה לטוב בהתאוותו מצד כי אחרים הם חכמים ונבונים ועשירים. כי התאוה הראויה להתאוות בחכמה מצד כי היא העיקר והשורש לעבודת הבורא ית'. ולעשות בעושר הישר בעיני ה' ולא מפני דבר אחר. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ל"ח י') ה' נגדך כל תאותי. ר"ל כי כל תאותו מצד שמים היא ולא מקנאת אדם. וכן מצינו ברבינו הקדוש ע"ה (כתובות דף ק"ד ע"א) שבשעת פטירתו זקף אצבעותיו ואמר גלוי וידוע לפניך רבון העולמים שאפילו אצבע קטנה לא נהנתי. ואע"פ שאמרו עליו רבותינו שהיה עשיר גדול שנושא המפתחות שלו כעושר שבור מלכא (ב"מ פ"ה ע"א) ואעפ"כ לא נהנה כי אם לשום שמים כי לא נתאוה להבלי העולם:

והכבוד. כבוד הרע הוא המתכבד על בני אדם להטיל אימתו עליהם ונותן חתיתו בארץ חיים. ומה שכרו שיורד לעמקי שאול בגהינם ואין למפלתו תקומה לדורי דורות. ומפני זה דמה יחזקאל הנביא מפלת מלכי האומות בגיהנם לנותן חתיתו בארץ חיים לומר שאין להם תקומה כמו שנא' (יחזקאל ל"ב ל"ב) כי נתתי חתתי בארץ חיים והשכב בתוך ערלים את חללי חרב. וכל הענין. ויש כבוד שני הרוצה כי יכבדוהו בני אדם שחושב כי הוא ראוי לכבוד ההוא ואיננו. ג"כ כי יהיה תלמיד חכם ובעל מצות ורצונו שיכבדוהו על זה חוטא בנפשו. אך אם כוונתו לשום שמים ואם לכבוד תורה הוא עושה לבד ולא יקחהו מפני עצמו ולא יהנה בו כי אם כדי להתכבד התורה על (ידי) זה כמו שכתבנו. אך כל הדברים האחרים בכבוד רעים מאד. וכמה הזהירה התורה ואסרה אותו. שגם על מלך ישראל אשר אמרה עליו שום תשים עליך מלך (דברים יז טו) שתהא אימתו עליך. והוא ראוי לכבוד יותר מכל הבריות אשר תחת השמים. ואעפ"כ הזהירתו לבלתי רום לבבו מאחיו. כל שכן ההדיוטים שאין להם לחפוץ הכבוד כלל:

מוציאין את האדם מן העולם. ששלש מדות הללו בכלל עון פלילי. דבר אחר מוציאין את האדם מן העולם . הקנאה כמו שנא' (משלי י"ד ל') ורקב עצמות קנאה. התאוה כמו שנאמר (משלי כ"א כ"ה) תאות עצל תמיתנו. הכבוד כמו שמצינו ביוסף שמת עשר שנים קודם אחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות (ברכות נה.):