רבינו יונה על פרקי אבות ד:כב

הוא היה אומר הילודים למות. מאחר שסופן למות והיום בחיים ומחר בקבר יש להם להרהר במעשיהם ולשוב בתשובה:

והמתים להחיות. כי יחיים השם ית' לעתיד לבא כמו שנא' בדניאל (דניאל י"ב ב') ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. על כן יש לאדם לעשות מה שיהיה מן החיים ולא דראון עולם:

והחיים לדון. אותם שעתידין להחיות יעמדו לדין לפני השם יתב' ויתן להם כפעלם וכמעשה ידיהם:

לידע ולהודיע ולהודע. כלם צריכין לדעת את זה. לידע מאחרים שילמדו אותו. ולהודיע שילמד אחרים בעולם הזה. ולהודע בעה"ב מעצמו בלא מלמד כמו שנא' (ירמיה ל"א ל"ד) ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם:

שהוא אל. מלשון אלי הארץ (מ"ב כד טו) כלומר חזק ותקיף:

הוא היוצר הוא הבורא. את הבריות מלידה ומבטן ומהריון. והיוצר הוא התחלת המעשה ובורא גמר המלאכה. ואיננו כמו עשיית הכלי כי אחר שנגמר אין צריך לעושהו אבל האדם בכל עת וזמן צריכין לבוראם כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ק' ג') דעו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו ולא [ולו] אנחנו עמו וצאן מרעיתו. ר"ל כי אנחנו צריכין לו בכל שעה ורגע:

הוא המבין. מבין כל המעשים:

הוא הדיין. מאחר שהוא יודע אמתת כל הענינים הוא ראוי לדון כי ידין את הדין לאמתו:

הוא העד. שהכל גלוי לפניו:

הוא בעל דין. שהוא תובע את החוטאים כמו שאמר דוד (תהלים נ"א ו') לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדבריך תזכה בשפטך. כי אם יזיק אדם לחבירו אל יחשוב כי אליו חטא ולא לשם כי הוא תובע את ההזק כבעל דין. כי גם לה' חטא:

והוא עתיד לדון. לעתיד לבא:

שאין לפניו לא עולה. להטות את הדין:

ולא שכחה ולא משוא פנים. למחול למי שגדול בחכמה וחסידות:

ולא מקח שוחד. שיוציא שכר מצוה כנגד הפסדה אלא משלם שכר טוב מפני המצוה ונפרע מן העבירה. ומפורש הוא בד"ה (דברי הימים ב' ו' כ"ג) שאין לפניו כל זה:

ודע שהכל שלו והכל בא לידי חשבון. אם לטוב ואם לרע:

ואל יבטיחך יצרך. לומר שיש בשאול בית מנוס כמו שדומה לך בעולם הזה בית מנוס. וכמו שהמינין אומרים בעלמא דאתי לית דינא ולא דיינא. אל תחשוב ותאמר זה כי לא אמת הוא שעל כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה :