רבינו יונה על פרקי אבות ב:ט

אמר להם. רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו:

צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם ר' אליעזר אומר עין טובה. מי ששמח בחלקו:

ר' יהושע אומר חבר טוב. שידבק האדם אל החבר טוב:

ר' יוסי אומר שכן טוב. לבקש דירה ששכנים טובים כי חברתם תדירה והנאתם מרובה בזמן שהם טובים. כן פירשו הראשונים ז"ל ואינו דרך ישר כי לפי דבריהם עין טובה ולב טוב הם דברים שבגופו וחבר ושכן טוב משל אחרים. על כן יש לפרש זאת המשנה דבר דבור על אופניו:

איזו היא דרך ישרה שידבק בה האדם. בכל המדות טובות והישרות יש לאדם להדבק בהם ר"ל להדבק במדה אחת להיות שלם בה כי טוב לאדם לאחוז במדה אחת בשלמות ונקל אליו להשיג ממנה אל כל המדות החשובות מהיותו בן כמה מדות ואיננו שלם באחת מהן. וזהו שאמר ר' אליעזר עין טובה . ר"ל מדת הנדיבות שהיא מדה נאה ומשובחת ואחר היות בתכלית הנדיבות על כל פנים ישיג אל המעלות האחרות כי מחמת רוחב לבו ועינו היפה הוא אליו המדה הזאת. ואדם כזה ראוי לכל מדה טובה וזהו שכתוב (משלי י"ד כ"א) ומחונן עניים אשריו ר"ל שהענוים הם מוצאין חן בעיניו ונותן להם בעין יפה מלשון (תהלים ק"ב ט"ו) ואת עפרה יחננו שעפר ארץ ישראל ימצא חן בעיניהם:

רבי יהושע אומר חבר טוב. שידבק אל דרך הישר הזה והוא נקל לעשותו ולהיות חבר טוב לאיש אחר לאשר לבו חפץ. ולהרגיל עצמו שתהא רוח (אחרת) נוחה הימנו וכן יבא באהבה עם כל הבריות:

ר' יוסי אומר שכן טוב. שיהא בעצמו שכן טוב אל כל שכניו ואחר היותו טוב ואוהב נאמן לחמשה בני אדם או לשמונה. קרוב אליו הדבר לאהוב את כל באי עולם. ונמצא מאושר ובכל המדות הטובות:

ר' שמעון אומר הרואה את הנולד. שנותן עיניו על כל דבר ורואה כל הדברים הנולדים קודם שיולדו וכשרואה דבר שיש שכר בתחלתו וסופו מביא לידי הפסד מתרחק ממנו. ובזה לא יחטא לעולם. כי יחשוב שכר עבירה כנגד הפסדה. ועל כן יש לאדם להדבק בדרך ההיא לחשב בתחלה מה יהיה בסוף. ולחשוב כל עניניו על ידי מחשבה זאת:

ר' אלעזר אומר לב טוב. רמז"ל פי' שזו היא מעלת תקון המדות לפי שדעותיו של אדם נובעות מן הלב. ובזמן שלבו טוב כל מדותיו ישרות ודעותיו נכונות ונמצא שמח בחלקו ומתחבר עם הטובים ואינו חפץ אלא בדבר שיש בו תועלת ולא הפסד. וכן כתב הרמ"ה ז"ל. ואמנם כי הדבר כן הוא כדבריהם. אך אין הפי' מתיישב לפי דרכנו. על כן נראה לפרש כי לב טוב ר"ל מדת הרצון זהו הסבלן שאינו קצר רוח. ומתרחק ממדת הכעס ומשיב במענה רך. אף (אך) כי יעשו לו דבר רע יסבלהו ואין מר בפיהו כי חכו ממתקים וכלו מחמדים:

אמר להם רואה אני את דברי ר' אלעזר מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם. כי אדם שמדה כזאת שוכנת בקרבו טוב הוא גם לחבריו ולשכניו ולכל העולם. גם מדת הנדיבות יש לו כי אם הגוף והלב מתנדב לבני אדם לחפוץ בכל חפצם ולעשות רצונם כל שכן שיתנדב להם בממונו. וכל מדה טובה תשכון באדם כזה. כי החפץ דבר גדול מן המעשה בלב מרפא. כי הנה המצות פעולת האברים מלאכה לבד היא ונקלה לעשותה. אך שיתן עיניו ולבו שם כל הימים לחשוב מחשבות לעשות מלאכת ה' מרוב הדבקות ואהבתו בשם ית' הוא אליו הדבר הזה:

אמר להם צאו וראו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם ר' אליעזר אומר עין רעה. צריכין אנו לפרש שאלתו ותשובתם. כי דבר ידוע הוא שהפך מן הדרך הישרה היא הדרך שיתרחק ממנה האדם. והנכון כי מפני שיש כמה מדות טובות שהפכן אינו רע כמו מדת החסידות שהיא מעלה גדולה עד מאד ואם לא יתחסד לא יקרא רע. על זה אמרו עין רעה כלו' אל יאמר אדם מדת הכילות אינו רע אחר אשר לא עשק ולא גזל את עמיתו. ורעתו רבה כי היא יסוד לכל מדה רעה וממנה יבא לעשו' כל דבר רע. שלא יאמר אם לא אשיג אל הקצה האחרון במעלות אינני חסיד אך אהיה צדיק לעשו' מה שנצטויתי עליו. והוא לא ידע כי חסרון לא יוכל להמנות. אך יחסר בלבו באחרית הימים כי המעט החסר יחסרנו חסר גדול כמו שאמר שלמה ע"ה בחכמתו (קהלת י' א') זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט. ר"ל כאשר הזבוב שהוא קטן מפסיד לגמרי אל הדבר החשוב מאד שמן הרוקח כן סכלות מעט ליקר החכם והנכבד כי מדות הכילות גורם לאיש להיות בליעל במדות הטובות. ונקרא שמו בליעל כמו שמצינו בנבל הכרמלי מפני שאמר (שמואל א' כ"ה י"א) ולקחתי את לחמי ואת מימי וגו' ואמר עליו (שמואל א' כ"ה כ"ה) אל נא ישים אדוני את לבו אל איש הבליעל הזה על נבל:

ר' יהושע אומר חבר רע רבי יוסי אומר שכן רע. בהיותו בעצמו רע אל חבריו ושכניו:

ר' שמעון אומר הלוה ואינו משלם. לא היה יכול לומר בכלל הפך כי הרואה את הנולד שיתרחק ממנה האדם שכל אחד מרוחק ממנה מאליו אבל יכול להדבק בה על ידי הפועל. ולקח דבר אחר שיש לאדם להראות את הנולד. ומי שאינו רואהו אינו מתרחק מדרך רעה כמו הלוה ואינו משלם שבשעת הלואה היה לו לחשוב ולראות אם יוכל לפרעו כשיגיע זמן הפרעון. ואם לא יכיר בשלו כי יהיה בידו יכולת לא ילוה עתה משום דוחק שיהיה לו וידחוק השעה גם אם הוא צריך ההלואה הרבה מאד:

אחד לוה מן האדם כאלו לוה מן המקום ב"ה. שמצינו הלואה בהקב"ה שנאמר (משלי י"ט י"ז) מלוה ה' חונן דל וגמלו ישלם לו. ר"ל כאלו מלוה ה' אותו החונן לדל ושכר גדול יש לו. וזהו שנאמר כאן כאלו לוה מן המקום כלו' לבל תחשוב אחר שאין לי במה שאפרענו וכבר תבעני בב"ד ולא מצאו לי דבר למשכן ויצאתי זכאי מה פשעי ומה חטאתי וכאלו לוית מן המקום ב"ה הדבר עליך ואם אתה פטור מדיני אדם אך לא מדיני שמים. וכאשר לא תפטר בשביל בני האדם היה הדין בינך ובין השם. כי בהיות לך דין הלואה עם בני אדם אינך פטור אע"פ שבני אדם פטרוך מה טעם שנא' (תהלים ל"ז כ"א) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. כלומר כיון שלוה ואינו משלם רשע הוא. ואע"פ שאין לו כי מתחלה היה לו לעיין במה יפרעהו. אבל הצדיק חונן ונותן מה שיש לו ליתן ולפרוע בהן נותנו כי על כל פנים הוא נזהר מתחלה במה יוכל לפרוע ואע"פ שלאדם הפורע חובו אין מחזיקין טובה לו. אך הצדיק שהוא בדרך ארץ חן בשפתותיו ואף כשמחזיר ממונם לבני אדם מחזיקין לו טובה ונעשין אוהביו על ידי הממון שלהם:

ר' אליעזר אומר לב רע אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם: