רבינו יונה על ברכות ו:

להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. פי' האמונה שהבורא עושה עמנו בכל יום שאנו מפקידין נשמתנו בידו והוא מחזירן אלינו בשבח שהנשמות הולכות עייפות מהעמל שטורחים בני אדם כל היום לבקש פרנסתם ובבקר הן שבות במנוחה ואינו כבשר ודם שכשמפקידין בידו פקדון מחזיר אותו כמו שנתנוהו לו ולפעמים יותר גרוע אבל הבורא יתעלה מחזיר הפקדון בשבח כאמור ועל כך אנו משבחין אותו כל לילה כי הוא ה' אלהינו ואין זולתו ובבקר אנו משבחין אותו עם יציאת מצרים ועם החסד שעשה עמנו שגאלנו להיות לו לעבדים:

כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם ובגמ' פריך והא כתיב מפני שמי נחת הוא והכא קאמרינן שזוקף בשם ומתרץ מי כתיב בפני שמי אלא מפני שמי דמשמע קודם שיזכיר השם דהיינו כשמזכיר ברוך והטעם להיות כורע בברוך ולזקוף בשם מפני שבשעה שכורע מראה הפחד והיראה שיש מלפניו וכשזוקף מראה הבטחון שיש לו בו בכל עניניו שיטיב אליו וזה תלוי בזה שמי שירא מהש"י הוא בוטח בו כענין שנאמר ביראת ה' מבטח עוז (משלי יד):

ואסיקנא והלכתא המלך הקדוש והמלך המשפט אין לפרש דר' אלעזר היה אומר דלכתחלה לא יצא אלא בדיעבד דאם איתא דרבה ור' אלעזר בהאי פליגי דרבה ס"ל בין לכתחלה בין בדיעבד צריך שיאמר המלך הקדוש והמלך המשפט ור' אלעזר ס"ל דלכתחלה צריך שיאמר המלך הקדוש והמלך המשפט אבל בדיעבד אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא א"כ לא היה לו לומר במסקנא לשון והלכתא המלך הקדוש והמלך המשפט דלשון והלכתא ר"ל שכך יש לו לומר ולא בענין אחר וכיון דבין רבה ובין ר"א תרווייהו ס"ל לכתחלה צריך שיאמר המלך הקדוש והמלך המשפט מה הוצרך לומר אח"כ והלכתא (צ"ל) המלך המשפט והמלך הקדוש דפשיטא הוא זה לדברי הכל ומה בא להשמיענו ולפסוק הלכה במה שלא נחלקו וכי תימא משום דבדיעבד נקטי' דאתא לאשמעינן דאפילו בדיעבד לא יצא ודלא כרבי אלעזר שהיה אומר דבדיעבד יצא א"כ לא הל"ל זה הלשון אלא והלכתא אם אמר האל הקדוש והאל המשפט לא יצא ומדקאמר ליה בהאי לישנא משמע דמעקרא רבה ורבי אלעזר אפילו לכתחלה נחלקו דרבה היה אומר בין לכתחלה בין בדיעבד צריך שיאמר לעולם המלך הקדוש והמלך המשפט ורבי אלעזר אומר שאפי' לכתחלה אם ירצה יכול לומר האל הקדוש והאל המשפט ומאי דאמר אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא ר"ל שאם ירצה יאמר המלך הקדוש ואם ירצה יאמר האל הקדוש ואפילו לכתחלה אינו תלוי אלא ברצונו ולפיכך פסק התלמוד כרבה ואמר והלכתא המלך הקדוש כלומר אין לו לומר בשום ענין אלא המלך הקדוש והמלך המשפט וא"ת מנא לן דרבה ס"ל דבדיעבד לא יצא דע"כ לא שמעי' דאמר אלא שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט ואפשר שסובר שכך צריך לומר לכתחלה אבל בדיעבד יצא והיכי פסק תלמודא אליבא דידיה דלעולם לא יצא כלל י"ל שמתוך דברי ר"א שאמר אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא שמעינן דרבה ס"ל דלא יצא אפי' בדיעבד דכיון דר"א ס"ל דאפי' לכתחלה אם ירצה יכול לומר האל הקדוש והאל המשפט לא היה לו לומר לשון יצא דמשמע דיעבד דוקא אלא ודאי משום דשמע ליה לרבה דאמר לא יצא ואפילו דיעבד נקט ר' אלעזר יצא ומש"ה פסק תלמודא אליבא דידיה דלעולם צ"ל המלך הקדוש והמלך המשפט ואם לאו לא יצא ואפי' דיעבד והיינו דכתב הרי"ף ז"ל ומדאסיקנא הכי שמעינן ליה דליתא לדרבי אלעזר דאמר אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא אלא לא יצא וצריך לחזור דמשמע דס"ל דרבה ואפי' בדיעבד היה אומר דלא יצא כדכתבינן ורבני צרפת ז"ל חולקין על זה הפסק ואומרים דאם אמר בדיעבד האל הקדוש והאל המשפט יצא משום דס"ל דפלוגתא דרבה ורבי אלעזר הוו בהכי דרבי אלעזר סבר דאפי' לכתחלה יכול לומר האל הקדוש אם ירצה כדכתבינן ורבה ס"ל דלכתחלה צריך לומר המלך הקדוש והמלך המשפט אבל בדיעבד אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא ונמצא שכשפסק התלמוד אליבא דרבה לא פסק אלא לענין לכתחלה בלבד אבל בדיעבד יצא והוצרכו לפרש כן משום דלא שמעינן ליה לרבה דאמר דלא יצא בדיעבד ואין זה נראה דמדברי ר' אלעזר שאמר יצא שמעינן לרבה שהיה אומר דאפי' דיעבד לא יצא כדכתבי' לעיל הלכך בעשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ אם לא אמר המלך הקדוש והמלך המשפט צריך לחזור: