רבינו יונה על ברכות מד:

מתני' חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה וכו'. כמו שמברך על הטובה בשמחה ובטוב לבב כך יש לו לברך על הרעה בשמחה ולקבל מוסר הבורא בסבר פנים יפות ויחשוב כי הכל כפרת עונותיו:

גמ' בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע. עבודת יצר הטוב היא עשיית המצות ועבודת יצר הרע הוא שיכבוש יצרו המתגבר עליו וזו היא העבודה שלו מה שאדם יכול לעבוד לבורא ביצר הרע עוד נוכל לומר שיצר הטוב הוא מדת הרחמנות וכיוצא בזה ויצר הרע נברא לאכזריות וכשאדם אינו מרחם על הרשעים והוא אכזרי להם נמצא שהוא עושה מצוה גדולה ועבודת השם עם יצר הרע. מפי מורי הרב נר"ו:

מתני' לא יקל אדם את ראשו וכו' ובאפונדתו. חגור חלול שמשימין בו המעות והוא דרך ביזוי ולפיכך אין נכנסין בו:

ורקיקה מק"ו. מפרש ליה בגמ' (דף סב:) ומה מנעל שאינו דרך בזיון אמרה תורה של נעלך מעל רגלך רקיקה דרך בזיון לא כ"ש וכו':

גמ' לא אסרו אלא מן הצופים ולפנים וברואה. כלומר לא אסרו שלא יקל אדם ראשו אלא מן המקום שכשצופה האדם יכול לראות בית המקדש. ואפי' מן הצופים ולהלן אינו אסור אלא כשעומד במקום שרואה הבית ושאין שם גדר ובזמן שהשכינה שורה אבל אם יש לו גדר או הוא במקום נמוך נפנה אחורי הגדר אפי' בזמן שהשכינה שורה:

ובגליל צפון ודרום אסור מפני שהגליל עומד לצפונה של ארץ ישראל וכשנפנה צפון ודרום נמצא פורע למזרחה של ארץ ישראל: