רבינו יונה על ברכות מב.

וכתב מר רב יהודאי גאון ז"ל מכניס אדם ידיו לתוך הכלי ונוטל ומביא ראיה מדאמרינן (זבחים כא.) גבי קידוש ידים שבמקדש שאין לו ליטול ידיו בתוך הכלי דממנו אמר רחמנא ולא בתוכו ומדפסל גבי מקדש מכלל דנטילת ידים לחולין שרי ונראה שסובר דלא בעינן כח גברא ואע"פ שהסוגיא מוכחת דבעינן כח גברא כיון שאנו רואין במשנה שסוברת דלא בעינן כח גברא דמכשרת הקוף ומכשרת להטות את החבית וליטול ממנה לידים ממילא נדחית הסוגיא שבכאן אבל נראה למורי הרב נר"ו לומר דכיון שהסוגיא מוכח בכאן דבעינן כח גברא ובמשנה הוא מחלוקת ת"ק ור' יוסי נפסוק הלכה כר' יוסי דפוסל בשתיהן ומצריך כח גברא וגם הראב"ד ז"ל כך כתב כיון דבגמרא אמרו דבעינן כח גברא לא נחוש לסתמא דמתני' שאפשר לומר שהיו יודעין דיחידאה הוא ונפסוק הלכה כר' יוסי דמצריך כח גברא:

ואי בזע דוולא בכונס משקה וכו'. פי' אם ניקב הכלי כל כך שאם ישימו אותו על המים נכנסים המים למעלה דרך אותו נקב כיון שיש שם חיבור כל שהוא לא הוו שאובין ומטבילין בו את הידים כמו במעין עצמו אבל אין נוטלין בו את הידים שכיון שיש בו נקב כ"כ שהמשקה נכנס דרך אותו הנקב נתבטל מתורת הכלי:

כלי שאין בו רביעית אין נוטלין בו לידים ולא ממנו. כלומר שאע"פ שמשים בו רביעית בב' פעמים אפ"ה כיון שאין הכלי מחזיק רביעית אין נוטלין ממנו לידים דלאו כלי הוא:

קפדיתו אמנא. שיהיה הכלי מחזיק רביעית:

קפדיתו אחזותא. שהמראה יפסול בנטילה כמו שפוסל במקוה אם נתנו בו דיו או קנקנתום וכיוצא בהן ונשתנה מראהו:

קפדיתו אשיעורא. שיהיה במים שיעור רביעית א"ל אין דכולהו בעינן אשיעורא לא קפדינן דתנן מרביעית נוטלין לידים לאחד ואפי' לשנים לא קאמר דבפחות מרביעית לא קפדינן שזה אי אפשר דודאי צריך רביעית שלם כדאמרי' בעלמא חצי רביעית לטהר את הידים וחצי רביעית לטהר המים שעל הידים אלא ה"ק אם לא יהיה בכלי מתחלה שיעור שלם כיון שמשלים אח"כ לשיעור לא קפדינן בהכי שהרי שנינו דמרביעית נוטלין לידים אפי' לשני בני אדם וכשנוטל האחד נמצא שלא ישאר לשני אלא חצי רביעית ואע"פ [שאפשר] שהיו נוטלין אח"כ עם [חצי] רביעית אחר אפי' הכי נמצינו דלא קפדינן שיהיה בכלי מתחלה שיעור שלם אלא כיון שהכלי מחזיק רביעית אע"פ שלא היה בו מתחלה שיעור שלם לא קפדינן בהכי מאחר שמשלים אח"כ לשיעור רביעית ודחי' ולא היא שאני התם דקא אתו משירי טהרה כלומר אין ללמוד מזה דלא בעינן שיהיה בו מתחלה שיעור שלם דהתם מתוך כך אמרו שהוא מותר מפני שבשעה שנוטל השני אע"פ שלא היה בו אלא חצי שיעור אותו חצי שיעור בא משיעור שלם שהיה בו מתחלה ושיירו הראשון ולפיכך מותר כיון שמשלימו אח"כ בחצי שיעור אחר ואפילו לא תבא ההשלמה משיורי טהרה אבל כשלא היה בו מתחלה חצי שיעור לאחד אינו נוטל ממנו לידים ואע"פ שמשלים הנטילה בחצי שיעור אחר אין הנטילה כלום:

איתקין רב יעקב מנהר פקוד נטלא בת רביעית. אע"פ שאם הכלי מחזיק יותר הרי זה משובח אפ"ה התקין כלי שיחזיק רביעית מצומצם כדי שידעו הדבר בעירו וידעו הכל שיעור רביעית. מפי מורי הרב נר"ו:

מגופת חבית שתיקנה נוטלין ממנו לידים. יש מפרשים שלקח המגופה מעל החבית וחקק בה שיעור רביעית ואין זה נראה למורי הרב נר"ו דא"כ אמאי איצטריך למימר פשיטא דכלי גמור הוי ונוטלין ממנו לידים ומשום הכי נראה לפרש שזאת המגופה היא של חרס ומתחלה היתה [חקוקה] שעושין בו חקק כדי לשאוב את הזוהמא ומ"ש שתיקנה ר"ל שתיקנה בישיבתה שלא תטה לכאן ולכאן שצריך שהכלי מחזיק רביעית כשיושב מאליו בקרקע בלא שום סמיכה אבל אם מחזיק רביעית כשנוטל האדם אותו בידו ואינו מחזיק רביעית כשמשים אותו בקרקע אינו ראוי לנטילה דבעינן שיחזיק רביעית בלא סמיכה והכי אמרי' בעלמא יושבין אע"פ שאינם נסמכין:

חמת וכפישה שתיקנן נוטלין מהם לידים. חמת וכפישה הם מעור והכפישה היא כעין חמת ולא הוה צריך למימר דכיון שתיקנן בישיבתן ודאי נוטלין מהן לידים אלא משום דאיצטריך למימר בסופה דשק וקופה אע"פ שתיקנן אין בהן תורת כלי ואין נוטלין מהם לידים אמר ברישא שתיקנן:

מהו לאכול פת במפה. כלומר אם לא נטל ידיו יקח הפת על ידי המפה ולאכלו או גזרינן שמא יגע בידיו בפת ממש ומסקנא התירו מפה לאוכלי תרומה דכהנים זריזים הם ולא יגע בפת אבל למי שאוכל חולין בטהרה לא התירו דגזרינן דילמא יגע בפת ונראה דכל שכן לשאר בני אדם שאינן אוכלין חוליהן בטהרה ואינן נזהרים כל כך שאין להם לאכול פת וכל דבר שטיבולו במשקין על ידי מפה דגזרינן דילמא יגעו בפת ומה שכתב בזה רמז"ל תימה הוא. מפי מורי הרב נר"ו:

אוכל מחמת מאכיל צריך נטילת ידים. כלומר אע"פ שאינו נוגע בפת צריך ליטול ידיו וגם האחר אין לו להאכילו עד שיטול ידיו משום ולפני עור לא תתן מכשול אבל מאכיל עצמו כלומר המאכילו אינו צריך ליטול ידיו שאין החיוב אלא על האוכל והאוכל בכלי הנקרא בלעז מרגפ"א אע"פ שאינו נוגע בפת צריך נטילת ידים:

לא יתן אדם פרוסה לשמש אלא א"כ יודע בו שנטל ידיו. יש למדין מכאן שאין ראוי לתת לאכול אלא למי שיודע בו שיברך ונראה שכיון שמתכוין לעשות מצוה שנותן בתורת צדקה מותר:

והשמש מברך על כל כוס וכוס. מפני שהוא נמלך על כל כוס וכוס שאינו יודע אם יתנו לו יותר אם לאו ומכאן נראה שהמלכת ספק שמה המלכה שהרי אנו רואין שהמלכת השמש היא מספק שהוא מסופק אם יתנו לו אם לא יתנו לו ואפי' הכי דיינינן ליה נמלך:

הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא אדם חשוב. פירוש אי איכא אדם חשוב אינו מברך על כל פרוסה ופרוסה שאדם חשוב הסעודה שלו מספקת ואין השמש נמלך כי ודאי יודע שיתנו לו פת כל מה שיצטרך לאכול אבל היכא דליכא אדם חשוב אין הסעודה שלו מספקת והוי נמלך ומברך על כל פרוסה ופרוסה: