רבינו יונה על ברכות מ:

ולענין לברך על מים אחרונים היה נראה שהמברך ברכת המזון כיון שיש בדבר מצוה שיש לו לברך אבל כבר נהגו העולם שלא לברך רבני צרפת ז"ל נותנין טעם בדבר מפני שבימיהם שהיה מנהגם להביא שמן ערב אחר הנטילה להעביר הזוהמא מהידים היו מברכין אבל עכשיו כיון שאין אנו עושין המצוה כתקנה שאין לנו שמן ערב נהגו העם שאפי' המברך ברכת המזון אינו מברך על מים אחרונים ורב עמרם גאון ז"ל כתב שאין מברכין עליהם לא בלשון נטילה ולא בלשון רחיצה ולא בלשון שטיפה ונתן סימן לדבר בשמתא נר"ש:

אני ה' אלהיכם זו ברכה. כלומר זו ברכה שמברכין על מים ראשונים:

מצוה לגבי רשות חובה קרי ליה. כלומר לעולם מים ראשונים מצוה ומה ששנה בזה הברייתא מים ראשונים ואחרונים חובה מפני שהזכיר רשות לגבי אמצעי' אמר לשון חובה בראשונים:

איכא בינייהו קינסא. למאן דאמר אין ניטלים על גבי קרקע ניטלים על גבי עצים וללישנא דאמר בכלי דוקא אין ניטלים על גבי עצים ודוקא חמין שהיד סולדת בהן וכו' דמתוך שהיד נכוית בהן אין מעבירין את הזוהמא ולפיכך אסור אבל במים ראשונים אפי' חמין שהיד סולדת בהן מותר:

לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה. הרי"ף ז"ל פסק הלכה במסכת חולין (דף קה.) שאחר שאכל בשר אינו אוכל גבינה אפי' בקינוח הפה והדחה אלא צריך לשהות שש שעות ומקשים עליו מהא דאמרי' הכא דבין תבשיל לגבינה חובה ליטול ידיו דמשמע שאחר שאכל תבשיל של בשר יכול לאכול גבינה בקינוח והדחה שאם היה אמת שצריך שהייה למה היה אומר שצריך ליטול ידיו אחר שאכל הבשר קודם שיאכל הגבינה והלא אינו יכול לאוכלו כלל ותירץ הרי"ף ז"ל שאינו ר"ל אלא לאחר שאכל גבינה אם רוצה לאכול בשר צריך ליטול ידיו דאחר שאכל גבינה דברי הכל יכול לאכול בשר בקינוח הפה ומה שלא דקדקו בלשון ולא אמרו בין גבינה לתבשיל מפני שבכאן לא היה מדבר אלא בענין הנטילה ומפני שלא היה מדבר בהפרש שיש בין גבינה לבשר או בין בשר לגבינה לא חששו אבל במסכת חולין כשהיה אומר (חולין ד' קה.) הדין שיש בין בשר לגבינה או בין גבינה לבשר דקדקו בלשון וכשהיה ר"ל בין גבינה ואח"כ בשר לא היה אומר אלא בין גבינה לתבשיל וי"מ דבין תבשיל לגבינה ר"ל בין המרק של בשר לגבינה דזה ודאי מותר בקינוח והדחה שלא הצריכו שהייה אלא כשאוכל הבשר מפני הבשר של בין השינים אבל במרק דליתא להאי חששא ודאי מותר לאכול גבינה אח"כ ולפיכך אמר שבין המרק של הבשר והגבינה שנטילת ידים חובה:

מפני מה אמרו מים אחרונים חובה וכו'. י"א שלא הצריכו מים אחרונים אלא כשאוכל דבר הראוי ליקרב על גבי המזבח ואין זה כלום שטעם מים אחרונים הוא מפני שידיו מזוהמות וכשאוכל דגים ואווזים ידיו מזוהמות ונמצא שצריך ליטול ידיו להעביר הזוהמא ואע"פ שפסולין ליקרב על גבי המזבח:

ואי כייל מילחא בעי נטילת ידים. כלומר כשמודד המלח צריך נטילת ידים אח"כ כמו שצריך ליטול ידיו אחר האכילה מפני חשש מלח סדומית ואומר הרמב"ם ז"ל שאע"פ שעכשיו אין לנו מלח סדומית יש לחוש מפני מלח אחר שטבעה כמלח סדומית ואם יעביר ידיו ע"ג עיניו קודם נטילה יסמא את עיניו:

חמי טבריא חזקיה אומר אין נוטלין מהם לידים וכו'. ואסיקנא דבמקומן כולי עלמא לא פליגי דשרי למשקל מיניה במנא כ"ע לא פליגי דאסיר ואיכא למידק דלעיל משמע שאפי' במים שהיד סולדת בהם נוטל מים ראשונים שלא אסרו מים שהיד סולדת בהם אלא במים אחרונים בלבד מפני שאין מעבירין את הזוהמא אבל במים ראשונים מותרין ואפי' בכלי ויש לומר דהכא לא אסרו אותן מפני החמימות אלא מפני שהם מרים ביותר שאפי' ע"י הדחק אין אדם יכול לשתותם וגם אינן ראוי לשתיית בהמה ולפיכך אסרו אותם בכלים אבל בחמי האור ודאי אפי' בכלי הם מותרים וכן במים אחרים שנובעים חמים כמו חמי טבריא כיון שאינם מרים כל כך כמותם שיכול האדם לשתות מהם ע"י הדחק יכול ליטול מהם בכלי. מפי מורי הרב נר"ו:

כי פליגי דפסיק מינייהו בבת בירתא חזקיה סבר גזרינן בת בירתא אטו מנא וכו'. פי' בת בירתא חריץ שקרוב למקום המעין ופי' רש"י ז"ל דמיירי בשאין במים שבחריץ מ' סאה ושיש שם עירוב מקואות ממקום המעין לחריץ והוצרך לומר כן מפני שאם נפרש בשיש בו מ' סאה ודאי פשוט הוא לדברי הכל שטובל בהם ידיו שהרי כל גופו טובל בהם ידיו לא כל שכן והיאך היה אומר חזקיה דגזרינן בת בירתא אטו מנא וכי שייך למיגזר מקוה אטו כלי והוצרך ג"כ לפרש בשיש שם עירוב מקואות שאם אתה אומר דמיירי בלא עירוב כיון שאין שם לא ארבעים סאה ולא עירוב היאך היה אומר ר' יוחנן כל גופו טובל בהן דודאי לטבילת גופו צריך או מ' סאה בלא עירוב או עירוב אם אין שם מ' סאה אלא ודאי ע"י עירוב מיירי ובפחות ממ' סאה כדכתבי' ובזה נחלקו חזקיה ור' יוחנן דחזקיה סבר אע"פ שיש שם עירוב כיון שאין במים מ' סאה גזרי' שמא לא יתן אל לבו מהעירוב ויאמר כמו שמותר לטבול בהם הידים בפחות ממ' סאה ג"כ מותר ליטול מהם בכלי ולא ישית אל לבו כי מרים הם ואיסור הכלי הוא מחמת המרירות ור' יוחנן סבר כיון שיש שם עירוב וראוין לטבילת כל הגוף לא גזרינן ביה אטו כלי. ויש להקשות לפי' רש"י דמפרש ההלכה בשאין בו מ' סאה ויש שם עירוב מקואות היאך היה אומר חזקיה דגזרי' גבי נטילת ידים בת בירתא אטו מנא דא"כ בטבילת כל הגוף למה הוא מותר לד"ה לטבול בו הגוף [ע"י עירוב] ואע"פ שאין בו מ' סאה כדאיתא בהדיא במסכת מקואות דהוה לן למיגזר נמי בטבילת כל גופו במים אלו שאין בהן מ' סאה אטו מים שאובין ויש לתרץ דלא דמי נטילה לטבילה דבנטילה שדרך כל השנה ליטול בכלי כשרוחץ במים מתוקן יש לגזור שעכשיו לא יבין שהאיסור מחמת המרירות וכמו שדרכו כל השנה בכלי יבא ג"כ עכשיו ליטול בכלי אבל בטבילת הגוף שהכל יודעים שמים שאובין פוסלין אותה ואין דרך העולם לטבול כל גופו בהן ליכא למיגזר ואכתי איכא למידק בנטילת ידים עצמה למה לא נגזור בעירוב אטו שיבא להטבילה בפחות ממ' סאה (ואפי') [שלא ע"י] עירוב ומתרצינן דכיון שטבילת ידים לא שכיחא שאין דרך בני אדם להטביל ידיהם לא גזרו זו היא שיטת רש"י ז"ל ונפקא מינה שאין טבילה דידים מועילה אלא במים שראוין לטבול בהם כל גופו: