רבינו יונה על ברכות ג:

מפני חשד. פי' שאע"פ שהאדם לא יעשה העבירה יש לו ליזהר ולברוח מן הדברים שמביאין לידי חשד שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל וכן אמרו חכמינו ז"ל (חולין דף מד:) הרחק מן הכיעור וכו':

ומפני המפולת. כלומר שאפי' תהיה החורבה במקום שאין שם חשד ולא חשש מזיקים יש לו ליזהר שלא יסתכן בעצמו:

כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם יהיה בעזרו. לא אמר זה במקומות של בית הכנסת דכיון שכולה מקום תפלה היא אין להקפיד אם יושב פעמים בזוית זו ופעמים בזו אלא רצה לומר שקובע מקום לתפלתו בביתו שפעמים שאינו יכול ללכת לבהכ"נ מתפלל בביתו ומייחד מקום ידוע לכך והכי משמע בירושלמי דגרסי' התם כל הקובע מקום לתפלתו בביתו להתפלל כאילו הקיפה מחיצות של ברזל וכשמת אומרים אי עניו אי חסיד. ויש מקשים וכי מפני זה בלבד מספרים אחר מטתו שבח גדול כזה והלא שמואל הקטן (דנהירין ליה שבילין דשמיא כשבילי דנהרדעי) ושאמרו עליו שראוי שתשרה שכינה עליו כמשה רבינו אלא שאין דורו ראוי לכך אמרו זה עליו לשבח גדול והיאך אמרו בכאן שאומרים אותו על כל אדם שקובע מקום מיוחד בביתו להתפלל ויש לומר שלא אמרו בעבור קביעות המקום בלבד אלא רוצה לומר שכל כך מדקדק בתפלתו שגם בזה הוא נזהר שרוצה שתהיה תפלתו במקום מיוחד וכיון שכל כך הוא אוהב התפלה ודאי מדת ענוה יש בו כדי שתהיה תפלתו מקובלת לפני המקום כענין שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה וגו' שאם לא יהיה לו הענוה לא יוכל לעולם להתפלל בכונה ולא תהיה מקובלת לפני המקום ב"ה וכיון שזכה לענוה יהיה זוכה למדת החסידות שהיא גדולה יותר שהאחת גורמת לחבירתה כדאמרינן (בע"ז דף כ: ע"ש) ענוה מביאה לידי חסידות נמצא שבעבור דקדוק התפלה זוכה לאלו המעלות ויאמרו אותם עליו כשנפטר מן העולם. מפי מורי הרב נר"ו:

היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. הטעם מפני שנראה כמי שיוצא מן הטורח אל המנוחה והוא הפך שבית הכנסת הוא בית התפלה היא המנוחה ויש לו לשמוח בישיבתו בה וכן אמרו ז"ל (מגילה ד' י.) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זה שילה נחלה זה ירושלים הנה שהמקומות שהיו מקריבין בהם הקרבנות ומתפללין בהם נקראים מנוחה ונחלה:

אבל בדעייל מצוה למירהט שנא' ונדעה נרדפה לדעת את ה'. כלומר כשנרדפה נזכה לידיעה שכל הדברים צריכין הקדמות והרדיפה בכאן היא הקדמה שמתוך חשקו ותאותו הוא הולך במרוצה ומזה יבוא אל הידיעה ואפילו בשבת הוא מצוה ואין בזה משום לא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול (שבת קיג.) כיון שמתכוין למצוה:

כל המתפלל אחורי בהכ"נ נקרא רשע וכו'. פירש רש"י זכרונו לברכה שהפתחים של בתי כנסיות שלהם היו פתוחים כנגד המזרח לא בכותל מזרחי של בית הכנסת אלא בכותל מערבי שלו ופונים כנגד ההיכל שעומד בכותל מזרח ואחורי בית הכנסת קורא אותו הצד שהפתחים פתוחים בו דהיינו המערב ולפיכך העומד שם וחוזר אחוריו לבהכ"נ נקרא רשע מפני שלשה דברים האחד מפני שכולם בפנים והוא מבחוץ ועוד שאותם שבבהכ"נ מתפללין פניהם כלפי ההיכל ועומד במזרח והוא מתפלל ופניו כלפי מערב ועוד שאחוריו כלפי בית הכנסת ובעבור כל זה נראה שכופר במי שמתפללין לו הקהל ולפיכך נקרא רשע והוא הדין שאפילו כשעומד בבהכ"נ אין לו להתפלל למערב אלא שאינו נקרא רשע כיון שעומד בבהכ"נ ומשתתף עם הצבור אבל אם היה עומד מבחוץ לצד כותל מזרחי שבו ההיכל אע"פ שאחוריו כלפי כותל מזרחי של בהכ"נ כיון שמתפלל פניו כנגד המזרח כמו שהצבור מתפללין אינו נקרא רשע:

אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא וכו'. כלומר כי אמרינן דנקרא רשע דוקא כשאחוריו לבהכ"נ מפני השלשה דברים שאמרנו אבל אם חוזר פניו לבית הכנסת כיון שעומד בכותל מערבי של בהכ"נ נמצא שפניו כנגד ההיכל למזרח וכיון שמתפלל פניו כנגד המזרח כמו כל הקהל אע"פ שעומד בחוץ לית לן בה. זו היא שיטת רש"י ז"ל:

ורבינו יצחק הזקן מפרש בענין אחר שאחורי בהכ"נ ר"ל אחורי כותל מזרח שאין שם פתחים דלשון אחורי הכי משמע שעל צד ששם הפתחים אינו קורא אותו אחורי וכשעומד אחר כותל מזרחי של בהכ"נ ואחוריו כלפי הכותל אע"פ שפניו כנגד רוח מזרח ונמצא שמתפלל לרוח שכל הצבור מתפללין אפילו הכי נקרא רשע מפני שני דברים מפני שכל הצבור בפנים והוא מבחוץ ומפני שאחוריו כלפי בהכ"נ ומפרש דמאי דאמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא רוצה לומר כי אמרינן דנקרא רשע דוקא כשאחוריו לבהכ"נ ופניו למזרח מפני השני דברים שאמרנו אבל כשפניו אצל בהכ"נ כיון שפניו כלפי כותל מזרחי ששם ההיכל אע"פ שעומד בחוץ ונמצא מתפלל כלפי רוח מערב וכל הקהל כנגד המזרח לית לן בה כיון שפני כל הקהל כלפי ההיכל ופניו ג"כ כלפי הכותל ששם ההיכל ומביא ראיה לזה הפירוש מדאמרינן לקמן בפ' תפלת השחר (דף ל.) היה עומד אחורי בית הכפורת יראה את עצמו כאלו עומד לפני הכפורת כלומר יחזיר פניו לקיר מערבי ששם הכפורת ויראה בלבו כאלו היה עומד בפנים עם ישראל ופניו לפני הכפורת עצמו הרי שאע"פ שלא היה מתפלל לרוח שכל ישראל היו מתפללין שהכפורת היה נתון בצד מערב וכל ישראל שהיו בבהכ"נ היו מתפללין פניהם כנגד מערב ששם הכפורת וזה כשעומד אחורי הכפורת ופניו לכפורת נמצא שפניו כנגד המזרח ואינו מתפלל לצד שכל ישראל מתפללין ואפי' הכי אין בכך כלום כיון שפניו לקיר הכפורת ופני כל ישראל לכפורת הכא נמי אע"פ שמתפלל כנגד המערב וכל ישראל כנגד המזרח שעכשיו מתפללין למזרח שנאמר והתפללו דרך ארצם אפילו הכי כיון שפניו לקיר ההיכל ופני כל ישראל להיכל לא נקרא רשע ולדברי הכל אם עומד בחוץ לצד צפון או לצד דרום ואחוריו לבהכ"נ נקרא רשע מפני שעובר על כולם הוא בחוץ וחוזר אחוריו לבית הכנסת מיהו אם פניו לבית הכנסת דברי הכל לא נקרא רשע אע"פ שעומד בחוץ כיון שפניו אצל בהכ"נ ואע"פ שנמצא שאינו מתפלל לרוח מזרח כשאר הקהל אין לחוש כיון שאין מתפלל למערב הפך ממה שמתפללין כל הקהל. מפי מורי הרב נר"ו:

אמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין וכו'. לפרש"י ז"ל אתיא מילתיה דר' יהושע בן לוי שפיר דהכא על כרחך אית לן למימר שרצונו לומר מהצד ששם הפתחים וכדאמר אביי לא אמרן אלא דלא דרי טונא ודליכא שני פתחים דמשמע דמש"ה אסור מפני שיראו אותו ויחשדוהו שפורק ממנו עול התפלה כיון שהצבור בתפלה והוא אינו נכנס לשם אבל היכא דאיכא שני פתחים אע"פ שיראו אותו לא יחשדוהו שיאמרו בפתח אחרת נכנס אבל לפירוש רבינו יצחק ז"ל שמפרש דאחורי בית הכנסת ר"ל הצד שאין בה פתח קשה הא חזינן הכא שהוא על הצד ששם הפתח כדכתיבנא ואפשר לתרץ לדבריו ולומר שפעמים קורא אחורי הצד שיש לשם פתחים ופעמים קורא ג"כ אחורי לצד שאין שם פתח ומילתיה דרב הונא מיירי בצד שאין שם הפתחים ומילתיה דרבי יהושע בצד ששם הפתח שבגמרא אינם סמוכים זה לזה דדברי רב הונא הם בכאן ודברי רבי יהושע במסכת מגילה אלא שהרי"ף הביא אותם בכאן. מפי מורי הרב נר"ו:

והא דאמרינן לעיל כדו בר קיימת קמי מרך. רוצה לומר כשתי רשויות אתה קיים לפני בוראך שהקהל מתפללין לרוח אחת ואתה מתפלל לרוח אחרת ולדעת רבינו יצחק נפרש שעל שלא היה מתפלל בפנים עם הקהל היה אומר לו אע"פ שהיה מתפלל ופניו כלפי המזרח כמו הקהל ודו ר"ל שנים מלשון דו פרצופין (לקמן דף סא.) וטב למיתב טן דו (קדושין דף מא.) ובר ר"ל רשות מלשון הא דעיילו בבר והא דעיילו בלא בר (סוכה דף מה:) ויש גורסין בדו בר ומפרשין אותו מלבך אתה בודאם ורוצה לומר כזבן רשות אחר קיימת לפני בוראך שאינך מתפלל כמו כל הקהל: