רבינו יונה על ברכות לט.

מה נפשך בירך על היין המזון קודם. פי' שברכת המזון אומר תחלה ואח"כ בורא פרי הגפן ויש ששואלין למה אין אנו נוהגין לומר תחלה ב"פ הגפן ואח"כ בהמ"ז כמו שאנו נוהגין לברך בורא פרי הגפן ולקדש או להבדיל אח"כ ורבני צרפת ז"ל נותנין טעם לדבר שאם אתה אומר שיברך בפה"ג קודם בהמ"ז נראה שמתחלה מברך על מה ששותה וכשחוזר אח"כ ואומר בהמ"ז על מה שאכל ושתה נמצא שאין הענין מתקשר לחזור ולברך אח"כ ולפיכך התקינו שיאמר ברכת היין בסוף:

בירך על המזון הנר קודם. כלומר כבר שנינו במשנה בפירוש לד"ה נר תחלה בירך על הנר הבדלה קודמת כלומר אם נאמר שיברך על הנר תחלה נמצא שצריך שיבדיל מיד שכן הוא הסדר שלהם שיהיו סמוכות זו לזו שמיד שיוצא השבת נהנה מן האור ונמצא שהבדלה קודמת לבהמ"ז ומהדרינן נשמעינה מן הדא שאינו כמו שאתה אומר דנר קודם הבדלה ושהבדלה קודם ברכת המזון דתניא אמר רבי יהודה לא נחלקו ב"ש וכו' וב"ה אומרים בשמים ואחר כך מאור וכן הלכה ובזה חולק הירושלמי על התלמוד שלנו דהתם פסקו [דכן] הלכה [אליבא דב"ש וכתבו] לדעת ב"ה דנר תחלה:

מתני' ב"ש אומרים שברא מאור האש וב"ה אומרים בורא מאורי האש. ומפרש בברייתא שהטעם שלהם משום דהרבה גוונים של אור יש באור:

מתני' אין מברכין על הנר ועל הבשמים של נכרים. מפרש בגמ' דנר של נכרים משום דלא שבת כלומר שהדליקו אותה בשבת או שהטו אותה בשבת וצריך לברך בדבר של היתר:

ובשמים של נכרים משום דסתם מסיבתן לע"ז. ובשמים של ע"ז אסורים כדמפרש בסיפא דמתניתין:

ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים. נר של מתים מפני שאינו עשוי להאיר ובשמים של מתים מפני שאינם עשוים להריח אלא להעביר ריח רע של מת ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו שאם הוא בענין שאינו יכול ליהנות ממנו כ"כ שיכול להכיר בין מטבע למטבע אין לו לברך עליו כדמפרש בגמרא (דף נג:) ועל זה סמכו העולם להסתכל בצפרנים בשעה שמברכין על הנר להראות שכבר יכול ליהנות ממנו ולהכיר בין מטבע למטבע ומה שנוהגין להסתכל בצפרנים יותר משאר הדברים מפני שהם בגופו ומזומנים אליו יותר וי"א מפני שגדלים והגידול הוא סימן ברכה נהגו להסתכל בהם לסימן טוב בהכנסת השבוע:

גמ' אבל אור של חיה ושל חולה מברכין עליו. שמאחר שהודלק מבעוד יום לא נחוש למה שהודלקו לצורך החיה והחולה שזה כיון שעשו מפני הסכנה אין בזה חשש איסור:

ישראל שהדליק מנכרי מברכין עליו. שאף על פי שהנר של הנכרי אסורה כיון שאינו מברך על אותו עמוד שביד הנכרי ולא נחוש לעמוד השני שביד הישראל שהרי לא נעשה בו שום איסור וכן הנכרי מישראל מברכין עליו וזה לא היה צריך לומר שכיון שהעמוד הראשון של היתר שהיה של ישראל ולא עשו בו מלאכה בשבת וגם העמוד השני הוא של היתר שלא הדליקה הנכרי אלא במוצאי שבת פשיטא דמותר אלא בא להשמיענו שאע"פ שהוא ביד נכרי לא גזרינן שיבא להתיר כשהעמוד הראשון הוא ביד נכרי אבל כשידליק נכרי מנכרי אע"פ שזה העמוד שהדליק הנכרי האחרון מן הראשון הוא של היתר שלא נעשה בו שום איסור והוה לן למימר שמותר לברך עליו אלא שגזרו נכרי מנכרי גזירה שמא יבא לברך בעמוד הראשון שביד הנכרי הראשון:

אם רוב נכרים אינו מברך ואע"פ שעכשיו אינן עומדין הבשמים במסיבה של ע"ז שהבשמים שלהם סתמן למכרן למסיבת ע"ז אסורה: