רבינו יונה על ברכות לח:

גמ' שהיום גורם ליין שיבא. כלומר שאם לא בעבור השבת לא היינו צריכין להביא יין לקדש ונמצא שהעיקר תלוי בשבת ועוד שהשבת קודם שכבר קידש היום ועדיין יין לא בא:

שהיין גורם לקידוש שתאמר. והוא הדין שיכול לקדש על הפת והכי קאמר שגם היין גורם לקידוש שתאמר כמו הפת וכיון שיש לו חשיבות כמו הפת מברכין עליו תחלה:

ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. נפקא לן מקרא (זבחים פט.) מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד וכו' דמשמע אחר שתעשו עולת התמיד תעשו את אלה:

מתני' ב"ש אומרים מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים וכו'. פירוש מנהגם היה אחר אכילה קודם ברכת המזון לסלק השולחן ולכבד המקום מן העצמות והפירורין שנפלו שם וב"ש ס"ל שמתחלה יש לו לכבד הבית ואח"כ יטול ידיו מפני שאם נוטל ידיו תחלה יפלו המים על הפירורים של הלחם שנפלו תחת השולחן בשעת אכילה דס"ל שמותר להשתמש בשמש עם הארץ והשמש לא יחוש לבזוי אוכלין ולא יחלק בין פירורין שאין בהן כזית לפירורין שיש בהן כזית ולפיכך צריך ליזהר ולכבד הבית תחלה ואסיקנא בגמ' דהלכה כב"ש שמכבדין ואח"כ נוטלין ומה שאין אנו נוהגין עכשיו לעשות כך אומר רבינו יצחק הזקן ז"ל שזה לא היה אלא בימיהם שהיה מנהגם לסלק את השולחן קודם ברכה והיו נוטלים ידיהם במקום שהשולחן היה עומד ואם היה נוטל ידיו קודם שיכבדו מקום שהשולחן עומד המים נופלים על הפירורין ואיכא משום בזוי אוכלין אבל עכשיו מפני שאין מנהגנו לסלק את השולחן ונוטלין ידיהן מחוץ לשולחן מקום שאין שם פירורין לא חששו לדבר. והא דאמרי' ב"ש סברי מותר להשתמש בשמש עם הארץ הלכה כב"ש ונראין הדברים שיותר הוא מותר להשתמש בע"ה מלהשתמש בת"ח ובב"מ (דף עג:) אמרי' שאפי' בבני אדם אחרים שאינם שמשין שלו אם אינם יראי שמים מותר להשתמש בהם:

מתני' ב"ש אומרים נר ומזון בשמים והבדלה וכו'. פירוש הנר שמביאים אותו עכשיו ונהנה ממנו מיד יש לו להקדים ואחר כך המזון מפני שכבר אכל ויש לו להקדים אותה לבשמים והבדלה וטעם הבשמים במוצאי שבת מפני הנפש יתירה שהיתה לו ממנוחת שבת והוא מצטער עכשיו כשהלכה אותה מנוחה ממנו ומריח בשמים כדי לישב נשמתו:

ובה"א נר ובשמים מזון והבדלה. דס"ל לב"ה שמיד שמברך על הנר מברך על הבשמים שהוא ג"כ מענין השבת שמראה הצער שהיה לו ואח"כ מזון ואח"כ הבדלה:

ויש לשאול היאך יכול לומר שמברך ואח"כ מבדיל דמשמע שמותר לאכול קודם הבדלה ובהדיא אמרי' (פסחים קה. קז.) אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל והר"ן ז"ל כתב במגלת סתרים שלו דמיירי במי שהתחיל לאכול בשבת מבעוד יום וחשך עליו היום ואין לו אלא כוס אחד ובזה נחלקו ב"ש וב"ה היאך יסדר אותם אבל אם היה לו יין לברכת המזון ולהבדלה היה מברך על המזון בפ"ע ואח"כ היה מבדיל כמו שמנהגו כל השנה כולה אבל מפני שאין לו אלא זה הכוס בלבד וקי"ל (שם קה:) ברכה טעונה כוס כל היכא שאפשר לאומרה על היין לפיכך אמרו שמפני שיצא ידי חיוב מהכל שיסדרם כולם על אותו כוס שיש לו ונחלקו ב"ש על הסדר אם בשמים קודם למזון או מזון לבשמים אבל ודאי לאכול אחר חשכה קודם הבדלה אסור וכן נראה שסובר הרי"ף ז"ל מתוך הירוש' שהביא בהלכותיו ורבני צרפת הקשו על זה מדחזינן בגמ' (פסחים קו:) שנחלקו אם שכח וטעם קודם הבדלה אם יכול להבדיל אח"כ אם לא שיש מי שסובר שאינו מבדיל אח"כ שכבר עברה שעתה. ויש מי שסובר שאע"פ שטעם מבדיל אח"כ ומאן דסבירא ליה דטעם מבדיל מביא ראיה מזו המשנה דמשמע שאע"פ שכבר אכל מבדיל אח"כ ואם כדברי ר"נ ז"ל שמעמיד המשנה במי שהיה אוכל וחשך עליו היום מה ראיה היה מביא מזו המשנה דהכא מתוך כך אמרו שמבדיל מפני שלא טעם אחר חשכה וכ"ת דמיירי במי שהתחיל לאכול מבעוד יום וחשך עליו היום ונמשך באכילתו עד הערב ומפני אותו המקצת שאוכל אחר חשכה היה לומד שאע"פ שטעם מבדיל דהא הכא מבדיל אחר שאכל זה אינו דבהדיא קי"ל בפסחים (דף קה) שאע"פ שמפסיקין לקידוש אין מפסיקין להבדלה ואם היה יושב לאכול בשבת מבעוד יום וחשך עליו היום גומר סעודתו ואח"כ מבדיל וכיון שבהיתר הוא אוכל שלא צוו לו להפסיק סעודתו ולהבדיל היאך היה לומד שאם טעם באיסור שיבדיל דהכא מתוך כך אמרו שמבדיל אחר כך מפני שלא טעם באיסור אלא ודאי בשהתחיל לאכול אחר חשכה מיירי מתניתין ומתוך כך היה למד ממנה שאע"פ שטעם מבדיל ודקא קשיא לך היאך יכול לאכול קודם ההבדלה והלא אמרו אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל זהו כשיש לו יין לב' כוסות להבדלה ולברכת מזון שמאחר שיכול לברך ברכת מזון על הכוס ביין הנשאר לו טוב הוא שיבדיל קודם האכילה וכי אמרי' הכא שאוכל קודם הבדלה מיירי במי שאין לו אלא כוס אחד בלבד ואם יבדיל עליו לא יהיה לו יין לברך בהמ"ז ומתוך כך התירו לו שיאכל בלא הבדלה כדי שיברך בהמ"ז על היין וההיא דאמרי' (שם קז.) אמימר איקלע לבי רב אשי ולא ה"ל חמרא לאבדולי ובת טות לא מן הדין היה עושה כן דודאי היה יכול לאכול קודם הבדלה כיון שלא היה לו יין אלא לחומרא עשה אותו:

ומשום דקשיא להו למקצת רבוואתא ז"ל היאך אוכלין קודם הבדלה הוצרכו לפרש דהאי מזון דאמרי במתניתין אינו ר"ל בהמ"ז אלא ברכת המוציא ומעמידין המשנה במי שאין לו יין כלל שאם היה לו יין היה מבדיל תחלה באותו היין ואח"כ מברך המוציא ואוכל אלא מתוך שאין לו יין אמרו שמסדר אותם כולם על הפת בשעת המוציא ואע"ג דאין מבדילין על הפת הכא איידי שמקדש על הפת מבדיל נמי על הפת ומתוך כך הוצרכו להעמיד המשנה במוצאי שבת לי"ט מפני שסוברים דמאי דאמרי' דאמימר בת טות לא היה עושה כן משום חומרא אלא מן הדין היה עושה שאסור לאכול קודם הבדלה ואם איתא דמיירי (מתני') בשאר מוצאי שבתות דעלמא כיון שלא היה לו יין לא היה לו לאכול אלא ודאי במ"ש ליו"ט מיירי שחייב לקדש ולאכול דקי"ל (שם קא.) אין קידוש אלא במקום סעודה וכיון שיש לו לקדש ולאכול איידי דמקדש על הפת מבדיל נמי על הפת והרי"ף ז"ל דחה זו הסברא בהלכותיו דבהדיא אמרי' בתוספתא לא נחלקו על בהמ"ז שבתחלה דמשמע דמזון האמור במשנתנו על ברכת המזון נאמר ובירושלמי נמי גורס כן ועוד דבירושלמי אומר היה יושב ואוכל דמשמע דמיירי שכבר אכל כדמפרש ואזיל בהלכות: