רבינו יונה על ברכות לח.

זוכה ונוחל ב' עולמות שנאמר ים ודרום ירשה. וא"ת והיאך למד מכאן שזוכה לעוה"ב י"ל דהכא לא יליף אלא שזוכה לעוה"ז ומפני ששכר רוב המצות הוא לעוה"ב ויש מהם שאוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב לפיכך הביא ראיה שזוכה לעוה"ז וממילא ידעינן שזוכה בעוה"ב. כך פירשו רבני צרפת ז"ל:

השתא דראשונים לא איפשיטא להו אנן נעביד לחומרא. לכאורה משמע דאפי' ר' יוחנן דאמר אנו אין לנו אלא ארבעה מודה בזה שכיון שהראשונים לא איפשיטא להו ודאי היו עושים לחומרא כדאמר רב אשי אנן נעביד לחומרא ונמצא שאלו החמשה ודאי צריך לעשותם אבל החמשה האחרים אינו חייב בהם ורב פפא ורב יהודה וכולהו אמוראי דהוו עבדי להו לא מפני החיוב היו עושין אלא לרווחא דמלתא ליפוי המצוה הוו עבדי. מפי מורי הרב נר"ו בשם רבותיו ז"ל:

אין משיחין על כוס של ברכה. פירש"י ז"ל שאחר שנתנו בידו כוס של ברכה לברך אין לשוח אלא צריך שיברך מיד ורבני צרפת ז"ל היו אומרים שאם עומדים שם אחרים ויוצאין עמו אע"פ שאין הכוס בידם גם הם אין להם לשוח ולדברי הכל לאחר שהתחיל המברך אין לאחרים לשוח באמצע הברכה אלא צריך שיתכוונו לצאת וישמעו מפי המברך ואע"ג דאמרי' בתקיעות (ר"ה דף לד:) שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא ונמצא שמשיח בין תקיעה לתקיעה זהו בדיעבד אבל לכתחילה ודאי צריך לשמעם על הסדר ושלא ישיח בינתים:

מאי כוס של פורענות אמר רנב"י כוס שני תנ"ה השותה כפלים לא יברך וכו'. אין לפרש דכוס שני ר"ל שאם שתה פעם אחת בתוך הסעודה ורוצה לברך בפעם השניה שלא יברך שזה א"א מדאמרי' תנ"ה השותה כפלים לא יברך דמשמע שכבר שתה ב' פעמים קודם שיברך. ולפיכך נראה למורי הרב נר"ו לפרש דכוס ב' ר"ל שכבר שתה בתוך הסעודה ב' פעמים ור"ל שכיון ששתה זוגות שהמזיקין שולטין בהם ובא פורענות לאדם על ידם אין מברכין עליהם בכוס אחר וא"ת ולמה אינו מברך בזה הכוס הג' דהא אמרי' בפסחים (דף קט:) כוס של ברכה מצטרף לטובה וכיון שזה הכוס מצטרף עם השנים נמצא דלא הוו זוגות וליכא חשש מזיקין ולא הוי כוס של פורענות יש לומר שלא אמרו כוס של ברכה מצטרף לטובה אלא בכוסות של פסח שהם תקנת חכמים וחייב בהם אפי' העני כדתנן (פסחים צט:) ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין וכיון שחייב בהם ועכ"פ יש לו לשתותו אמרו שמצטרף עם השנים לטובה כדי שלא יהיו זוגות אבל הכא שאינו מחויב בזה אלא כשיש לו יין לא אמרי' שמצטרף עם השנים הראשונים. עוד נראה למורי הרב נר"ו דהא דאמרי' לא יברך אינו ר"ל שלא יברך בהמ"ז דמאחר שנהנה ודאי צריך לברך אלא ר"ל אותו ששתה כפלים לא יזמן אלא האחרים שלא שתו כפלים יזמנו כדי שיפטרו אותו וטעמא דמילתא משום דאמרינן בפסחים (דף קי:) מאן דקפיד קפדינן ליה ומאן דלא קפיד לא קפדינן ליה והכא במאן דקפיד מיירי דלמאן דלא קפיד לא הוי כוס של פורענות דמשום דקפיד בדבר מתירא מהנזק ואינו יכול לכוין לבו ולפיכך אמר שלא יזמן הוא אלא יזמנו האחרים ויפטרו אותו אבל ודאי צריך לברך על מה שאכל:

ובהלכות גדולות ז"ל גורס מאי כוס של פורענות כוס שני ואיכא דאמרי כיון דגברא מתקן הוא אין זה כוס שני והיכי דמי כוס שני כדתניא השותה כפלים וכו' ונראה שר"ל כשמברך בהמ"ז בין אכוס הראשון ובין אכוס השני לא דיינינן ליה כוס שני דכיון שמפסיק בינתים ומברך ברכת המזון כמו כוס אח' בפני עצמו דיינינן ליה ולא מיקרי כוס שני אלא כששותה אותם ואינו פוסק לברך בהמ"ז:

אוכל כשהוא מהלך עומד ומברך וכו'. הטעם שהחמירו בזה יותר מק"ש משום דק"ש אינה מן התורה אלא פסוק ראשון או פרשה ראשונה בלבד לפיכך לא החמירו בה כל כך ומאחר שקרא פסוק ראשון מהלך וקורא אבל בברכת מזון שהיא מן התורה צריך לישב במקומו ולברך. מפי מורי הרב נר"ו:

הדרן עלך שלשה שאכלו

אלו דברים שבין ב"ש ובית הלל בסעודה ב"ש אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס וב"ה אומרים מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים. פי' טעמייהו דב"ש (דף נב.) משום דסבירא להו שאם לא יטול ידיו תחלה יטמא אחורי הכוס ואע"ג שהידים שניות ואין שני עושה שלישי בחולין הכא שהמשקה עומד אחורי הכלי מפני ששוטפין אותו קודם השתיה מקבל טומאה מן הידים ומטמא את הכלי ואע"פ שהמשקה הוא ראשון וקי"ל דכלי אינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה אפ"ה גזרו על כל המשקים שיטמאו כמו אב הטומאה משום משקה זב וזבה דהיינו רוקו שהוא אב הטומאה ובגמ' פריך והא קי"ל דכלי שנטמא אחוריו לא נטמא תוכו והכא כיון שלא נגע מאי איכפת לן אם קדש קודם הנטילה ויטמאו ידיו אחורי הכוס ומתרץ התם דס"ל לב"ש דחיישינן לניצוצות כלומר שמא יתערבו טיפות מהמשקה שעומד אחורי הכוס עם מה שבתוך הכוס ולפיכך היו מצריכין ליטול את ידיו קודם הקידוש וב"ה דסבירא להו דמקדשין ואח"כ נוטלין לידים משום דלא חיישינן לניצוצות ואפי' יטמאו [הכוס] אחורי הכלי אין בכך כלום דכלי שנטמא אחוריו לא נטמא תוכו ולפיכך היו אומרים שימזוג את הכוס תחלה שאם אתה אומר שיטול ידיו תחלה ישאר המשקים בידים שלא נגבם יפה וע"י אותו המשקה יקבלו טומאה הידים מאחורי הכלי שיהיה טמא. וא"ת והלא אמרו (סוטה דף ד:) כל האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא והיכי חיישינן שלא ינגב כראוי וישארו שם משקין י"ל שבשאר הימים שמיד שנוטל ידיו מברך המוציא ואוכל מנגב אותם יפה אבל בכאן שאינו אוכל מיד אינו חושש לנגב אותם כל כך מפני השתיה ולפיכך היו חוששין ב"ה למשקין הנשארים בידיו. עוד אומר בגמ' (דף נב:) טעם אחר לב"ה דמש"ה מוזגין את הכוס תחלה דבעינן סמוך לנטילה סעודה ואם אתה אומר שיטול ידיו ויקדש קודם שיאכל לא הויא הנטילה סמוך לסעודה: