רבינו יונה על ברכות לו.

אפי' פתח ברחם על ישראל חותם בבונה ירושלם. דלא דיינינן להו תרתי שהכל ענין אחד שהוא תלוי זה בזה שנא' בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס:

אמר ליה חוץ מזו דמאי שנא הנך כל חדא באנפי נפשה כתיבא. אבל הכא הא בהא תליא כלומר כל החתימו' האחרות שאמרו כולם כמו אחת הם אלא זו בלבד שנראית כשתים שאומר קדושת שבת שהיא קדושה בפני עצמה דמיקדשא וקיימא ואומר ישראל והזמנים שהיא קדושה אחרת בפני עצמה דישראל מקדשי לזמנים ועל זה שואל ומשיב כלומר כיון שנראית כשתים למה אומר חתימה זו יותר ממושיע ישראל ובונה ירושלם ומהדרי' הנך כל חדא וחדא באנפי נפשה כתיבא אבל הכא הא בהא תליא וכו' כלומר לפיכך אינו חותם מושיע ישראל ובונה ירושלים משום דכל חדא וחדא באנפי נפשה שהרי מצינו כמ' פסוקי' שמזכיר בהם תשועת ישראל בלבד ואינו מזכיר בהם בנין ירושלים דכתיב ישראל נושע בה' תשועת עולמים ורבים כאלה ולפיכך דיינינן להו כשתים ואין חותמין בהם אבל מקדש השבת וישראל והזמנים אע"פ שנראי' כשתים ענין אחד הוא שקדושת ישראל תלויה בקדושת השבת וקדושת הזמנים וראשי חדשים תלויה בקדושת ישראל וכיון שתלוי זה בזה כמו קדושה אחת דיינינן ליה. ורבי' אפרים הספרדי ז"ל פי' דהא בהא תליא רוצה לומר אע"פ שנראה כשני ענינים כיון ששתי הקדושות באין בזמן אחד כמו קדושה אחת הוי ולפיכך חותם בשתיהם. ורש"י ז"ל גורס ומאי שנא הכא חדא היא התם תרתי מילי נינהו כלומר אין לדמות זה למושיע ישראל ובונה ירושלים שזה אף על פי שנראית כשתים ענין אחד הוא שהכל הוא ענין קדושה וכיון שאינו מזכיר בשניהם אלא לשון קדושה כמו דבר אחד הוי וחותמין בהם אבל מושיע ישראל ובונה ירושלים תרתי מילי נינהו שלשון ישועה הוא לשון בפני עצמו ובונה ירושלים הוא לשון אחר בפני עצמו ולפיכך דיינינן להו שתים ואין חותמין בהם:

הטוב והמטיב צריכה מלכות. כלומר אע"פ שכל ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך [זו שהיא] מדרבנן כברכה בפני עצמה הויא ולפיכך צריכה הזכרת השם ומלכות בפתיחתה ורבי יוחנן לא בא להשמיענו זה שזה פשוט הוא דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה אלא אתי לאשמועינן שצריך לומר בה שתי מלכיות של בונה ירושלים וברכת הארץ כדמפרש ואזיל:

ואיידי דאמר מלכות בית דוד לאו אורח ארעא דלא לימא מלכות שמים. כלומר מן הדין לא היה צריך להזכיר מלכות בהטוב והמטיב מפני ברכה של בונה ירושלים אלא כיון שהזכיר בבונה ירושלים מלכותא דארעא צריך להזכיר כנגדו מלכות שמים ובברכת בונה ירושלים אין להזכירו שאם היה מזכירו ביחד היה נראה שמדמה מלכותא דארעא למלכותא דשמיא וכיון שיש לו להזכירו אינו יכול להזכירו באותה ברכה עצמה ואומר אותו בהטוב והמטיב ונמצינו למדים שהאומרים בבונה ירושלים ומלכותך ומלכות בית דוד טועים הם שאין להם להשוות ביחד מלכותא דארעא ומלכותא דשמיא שאם היה מותר לומר מלכותך בבונה ירושלים לא היו צריכין לומר שיאמר אותה בברכה אחרת לתשלומין אלא ודאי מתוך כך התקינו לאומרה בהטוב והמטיב מפני שאין לו לאומרה בבונה ירושלים כדי שלא לשתף מלכות שמים עם מלכות בית דוד כדכתיבנא:

רב פפא אמר צריכה שתי מלכיות לבד מדידה. כלומר אע"פ שברכת הארץ סמוכה לחברתה ואינה צריכה מלכות אפ"ה כיון שצריך להזכיר בה מלכות מפני בונה ירושלים מזכיר מלכות של ברכת הארץ ונמצא שצ"ל בה שלש מלכיות וכן המנהג שאומר בא"י אמ"ה [האל אבינו מלכנו] המלך הטוב והמטיב וכן אמר במדרש שצ"ל בה שלש מלכיות וג' הטבות וג' גמולות מלכיות הני דאמרן והטבות הטוב והמטיב הוא ייטיב עמנו וגמולות הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו לעד:

ובכאן יש לשאול כיון שיש לומר בה כל אלו הענינים למה אין חותמין בה בברוך שהרי מטבע ארוך הוא ומתרצין רבני צרפת ז"ל שכל זה כמו ענין אחד הוא שכל אלו שמות התואר הם שאנו אומרים שהוא מלך ומטיב וגומל וכל מה שאומר אצל הבורא משמות התואר ענין אחד הוא ואע"פ שאומר הוא יגמלנו [אינו] (הוא) ענין אחר שגם זה תואר הוא שאנו אומרים שהוא גומל אלינו בכל יום. עוד נוכל לתרץ שמתחלה כשתקנו הטוב והמטיב לא תקנו בה כל זה הנוסח אלא הטוב והמטיב בלבד ואח"כ הוסיפו בה כל אלו הדברים ומפני שבשעת התקנה לא היה מטבע ארוך לפיכך לא תקנו בה חתימה ומה שאמרו במדרש שלשה גמולות אחר התוספת הוא. מפי מורי הרב נר"ו:

לאות ולברית ברוך מקדש השבת. ומפני שאחר שאומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל מוסיף לאות ולברית הוו להו שני ענינים וה"ל מטבע ארוך ולפיכך חותם בה בשם ובמלכות ואומר בא"י אמ"ה מקדש השבת וכן חותם ביו"ט מפני שמוסיף לששון ולשמחה. והא דאמרי' דאי לא אידכר אלא לבתר דפתח הטוב והמטיב חוזר לראש י"מ חוזר לראש ברכת המזון וכן כתב ר"ם ז"ל. ואין זה נראה דכיון שעדיין לא סיים ברכת הטוב והמטיב למה לו לחזור לראש ברכת מזון דלא גרע ברכת הטוב והמטיב ממי (לעיל כט:) שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו שאם טעה ולא אמר של ר"ח בעבודה כל זמן שלא סיים לומר תחנונים אין צריך לחזור כל התפלה אלא חוזר לעבודה הכא נמי כל שלא סיים ברכת הטוב והמטיב א"צ לחזור לברכת הזן אלא חוזר לתחלת ברכה של בונה ירושלים וכ"כ הראב"ד ז"ל: