רבינו יונה על ברכות לה:

ואפי' ז' שאכלו דגן ושלשה אכלו ירק מצטרפין לנברך אלהינו. וכתב הרי"ף ז"ל וקאמרו רבנן דוקא אצטרופי לבי עשרה אבל לבי תלתא אינו מצטרף עד שיאכל כזית דגן ולפי סברת אלו הגאונים ז"ל איכא למידק דהכא [מחמירין טפי בג' מבעשרה ולעיל מחמירין טפי בעשרה מבג'] דגבי ג' אמרי' שאם אכלו ויצא אחד מהן לשוק קורין לו ומזמנין עליו ואינו צריך שיהיה עמהם במקום אחד ואילו בעשרה אמרינן שאין מזמנין עמו עד שיבא ויש לומר דלא דמי דהתם מיירי בענין הישיבה ומפני שהשכינה שורה עמהם כשהם עדה לפיכך הצריכו שישב עמהן כדי שתהא השכינה שורה עמהן ויזכירו את השם אבל בכאן שאינו תלוי בענין הישיבה שכבר עומדין שם י' בני אדם ושכינה שורה עמהן ואינו תלוי אלא בענין האכילה יש לנו להחמיר יותר בג' מבעשרה ובג' שהם מועטין צריך שיאכלו כולם דגן אבל בעשרה כיון שאכלו הז' דגן אע"פ שהג' אכלו ירק מצטרפין אבל עדיין אין דעת מורי נר"ו נוחה בסברא זו שהאיך אפשר להעמיד חילוק בין י' לג' בענין הצירוף שהרי בגמרא לא העמידו אותו שלא העמידו חילוק אחר בענין צירוף (מצטרף) אלא דגן אבל להוציא את האחרים אינו מוציא עד שיאכל דגן אבל לענין צירוף נראה דדין אחד להם וכי היכי דבי' אם אכלו רובא דמינכר דגן מצטרפין האחרים עמהם הה"נ בג' כיון שאכלו רובא דמינכר דגן מצטרפין האחרים עמהם והב' אצל הג' רובא דמינכר הוי כיון שהם הב' חלקים שלא אמרו אלא שהד' אין מצטרפין עם הששה לפי שהששה אינו שני חלקין מהעשרה ולפיכך אין הד' מצטרפין עמהם אבל האחד שאכל ירק או ששתה היה נראה שמצטרף עם הב'. מפי מורי הרב נר"ו:

ובהא דאמרי' אבל להוציא רבים ידי חובתן אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן קשיא ליה לבה"ג ז"ל היאך אפשר לומר שמי שאכל כזית בלבד יוציא את הרבים ידי חובתן והלא מה"ת אינו חייב לברך עד שיאכל כדי שביעה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת והיאך פוטר מי שאכל כזית בלבד שאין חיובו אלא מדרבנן למי שאכל כדי שביעה שחיובו מן התורה דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא ומתוך כך אמר שאינו מוציא מי שאכל כזית אלא לאחרים כמותו שאין חיובן אלא מדרבנן אבל למי שחייב מן התורה אינו מוציא. וכן דעת ר"ם ז"ל ורבינו יצחק הזקן מתרץ ואומר שאפי' למי שחייב מן התורה אמרו שמוציא וטעמא דמילתא מפני שמן הדין היה שאפי' מי שאינו אוכל כלל יפטור את האחרים דכל ישראל ערבים זה לזה אלא שברכת הנהנין אינו יכול לברך עד שיהנה ובכאן סבר שכיון שנהנה ונתחייב בברכה מדרבנן פוטר את האחרים אפי' אכלו כדי שבעם מטעם דכל ישראל ערבים זה לזה:

ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע. פירש הרי"ף ז"ל שצריך להתחיל בנחמה ולשנות הלשון ולומר במקום רחם נחמנו ובחתימה שיאמר אחר רצה והחליצנו ונחמנו בציון עירך כי אתה בעל הנחמות בא"י מנחם עמו ורש"י ז"ל פי' שאין צריך לשנות הלשון שאומר בחול ולא להוסיף עליו כלל וכשמזכיר רחמי מתחלה ובנין ירושלים בסוף זהו נחמה כי נחמתן של ישראל הוא רחמי שמים ובנין ירושלם ולא באו בכאן להודיענו שצריך לשנות הלשון שאומר בחול אלא בא להשמיענו שאומר קדושת היום בין שתי הנחמות דהיינו רחם ובונה ירושלים וסדר הענין הוא שאומר ולסברא זו נוטה דעת מורי נר"ו ויש לזה קצת סיוע מהירושלמי דאמרינן התם אל ישאל אדם צרכיו בשבת והא דאמרי' זוננו פרנסנו כלכלנו שהוא שאלת צרכיו ששואל שיזון אותנו ושיפרנסנו ושיכלכלנו ומתרצים נוסח ברכה כך הוא דאלמא משמע שהנוסח עצמו שהיו אומרים בחול היו אומרים בשבת ומה שכתב הרי"ף ז"ל שחותם בשבת בא"י מנחם עמו בבנין ירושלים הקשה עליו תלמידו רבינו אפרים הספרדי ז"ל דהא אמרי' לקמן (דף מט.) שאין אומרים מושיע ישראל ובונה ירושלים משום דאין חותמין בשתים ואם אומר מנחם עמו בבנין ירושלים ה"ל חותם בשתים בנחמת ישראל ובבנין ירושלים ויש לתרץ שאם היה אומר מנחם עמו ובונה ירושלם היה חותם בשתים והיה אסור אבל כיון שאומר מנחם עמו בבנין ירושלם דבר אחד הוא שינחם ע"י הבנין אבל נראה למורי הרב נר"ו שיש סיוע לרבינו אפרים ז"ל ממה שהתקינו בהביננו וישמחו צדיקים בבנין עירך וזהו מעין שתי ברכות ישמחו צדיקים מעין על הצדיקים ובבנין עירך היא מעין תשכון בתוך ירושלם עירך הנה שאמרו בבנין עירך והוא דבר אחר אף הכא נמי אע"פ שאומר בבנין ירושלם ענין אחר בפני עצמו הוי והוה ליה חותם בשתים ולפיכך נראה שיותר נכון הוא שיאמר בא"י בונה ירושלם כמו שאומר בחול ואפי' לדעת הרי"ף ז"ל שאומר שצריך שיזכיר בשבת לשון נחמה בסיום הברכה אין צריך לומר אותו בחתימה עצמה אלא די שאחר שיאמר רצה והחליצנו יאמר ונחמנו בציון עירך כי אתה הוא בעל הנחמות וחותם בא"י בונה ירושלים:

כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו. הטעם הוא מפני שמצינו שנשתבחה א"י בזה הלשון דכתיב אל ארץ טובה ורחבה וכתיב בפסוק אחר ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים וכיון שמזכיר ברכת הארץ על אכילתו יש לו ג"כ להזכיר שבחה נחום הזקן אומר צריך שיזכיר בה ברית שבזכות הברית אשר כרת השם עמם זכו לארץ רבי יוסי אומר צריך שיזכיר בה תורה שבזכות התורה זכו לארץ דכתיב למען תחיון ובאתם וירשתם את הארץ וכתיב ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו. פלימו אמר צריך שיקדים ברית לתורה שזו ניתנה בשלש בריתות אלה דברי הברית מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב ובפרשת אתם נצבים לעברך בברית והמילה ניתנה בי"ג בריתות והם מפורשים בסוף פרשת לך לך: