רבינו יונה על ברכות לה.

ולא יזרוק ברכה מפיו. כלומר אחר שהתפלל ונפטר מהחיוב כשהחזן חוזר התפלה אין לו לומר עם החזן חתימת הברכה דהויא להו ברכה לבטלה. א"נ כגון שלא נפטר עדין מחיוב הברכה ורוצה עכשיו לפטור עצמו בעניית אמן צריך שבשעה שיגיע החזן לחתימת הברכה שלא יזכיר אותה עמו שאם יאמר הברכה עם החזן ויאמר אמן אחר שיסיים אותה החזן הוה ליה כעונה אמן אחר ברכותיו (לעיל סי' קסז):

ובראש השנה ויוה"כ שש"צ מוציא את הרבים ידי חובתן אומר רבינו הרב נר"ו שמנהגו כך שבשעה שמגיע ש"צ לומר אמת וקיים לעד הוא שותק עד שיאמר בא"י ואח"כ אומר עמו מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון ועונה אחריו אמן שאינו אומר עמו לשון הברכה עצמה ואע"פ שאומר סוף החתימה לא הוי עונה אמן אחר ברכותיו ויותר טוב הוא שיאמר סוף החתימה כיון שהוא לשון ארוך יותר משיפסוק כל כך בין ברכה לברכה:

אי הוו מייתו ארדליא וגוזליא לאבא. י"מ ארדליא כמהין וי"מ מיני עשבים ששמואל היה רופא והיה אוכל מיני עשבים אחר אכילתו ורב היה דרכו לאהוב גוזלים ולאכול אותם בקינוח סעודה ועל כן היה אומר שעדיין היינו יכולין לאכול אם היו מביאין אלינו דברים אחרים יכול להצטרף עמנו:

אל תקרי משנאי אלא משניאי. כלומר שגורמין שישנאו אותו כי כשרואין בני אדם שמחניף לעם הארץ ומברך לפני תלמיד חכם אומרים בלבם שמעלת התורה אינה כ"כ וגורמין שישנאו בני אדם התורה על כן אמרו אף על פי שיש לו מעלה אחרת שהוא כהן גדול כבוד תורה עדיף ותלמיד חכם קודם:

קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו וכו'. הרי"ף ז"ל פסק דאפי' קטן בן שמנה או בן תשעה כיון שמכיר למי מברכין מזמנין עליו ואע"פ שלא הביא שתי שערות והטעם שלו משום דאמרי' בגמרא (דף מז: ע"ש) תשעה ועבד מצטרפין שנים ושבת מצטרפין שני תלמידי חכמים המחדדים זה לזה בהלכה מצטרפין קטן פורח מזמנין עליו תניא נמי הכי קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן ובתר הכי אמרי' (בד' מח.) ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו וס"ל לרי"ף ז"ל דכיון שאומר ולית הלכתא ככל הני שמעתתא נדחו כל המימרות שאמרו מתחלה ובא להשמיענו רב נחמן שאפי' קטן שלא הביא שתי שערות מזמנין עליו ומש"ה אמרו קטן סתם ולא אמרו קטן פורח וכן פסק רבינו האי גאון ז"ל וכתב עוד סברא אחרת בשם מקצת הגאונים ז"ל דכי אמרינן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו לאו דוקא קטן ממש אלא קטן שנכנס בשנת י"ג ומפני שלא הגיע לעונשין קרי ליה קטן ורוצה לומר כשהגיע בשנת י"ג מיד מזמנין עליו ואע"פ שלא הגיע לעונשין עד שישלים כל השנה אבל קודם שיכנס בשנת י"ג אפי' הביא שתי שערות אין מזמנין עליו ותימה גדול זה שנראה שגם אלו הגאונים ז"ל סוברים כמו הרי"ף ז"ל שנדחה מה שאמרו למעלה קטן שהביא ב' שערות מזמנין עליו שהרי אומרים שאפי' הביא אותם אין מזמנים עליו כל שלא נכנס בשנת י"ג שלא כדברי הברייתא וכיון שנדחה הברייתא הלכה כר"נ דאמר סתם קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן האיך יכולים לומר שאין מזמנין עד שיגיע לי"ג שנה ואפשר להעמיד סברא זו בדרך אחרת ולומר שלא אמרו קטן היודע למי מברכין אלא בסמוך לאיש כדאמרי' גבי נדרים (ערכין דף ב'.) מופלא סמוך לאיש (נדה מה:) נדריו נבדקין אם יודע לשם מי נודרין נדרו נדר ואם לאו אין נדרו נדר וכי היכי דגבי נדר אמרינן שאין נדרו נדר אלא כשהוא סמוך לאיש הה"נ לענין ברכה כשנכנס בשנת י"ג שהוא סמוך לאיש מזמנין עליו ואע"פ שלא הביא שתי שערות אבל ה"ה שאם הביא שתי שערות אע"פ שלא נכנס בשנת י"ג מזמנים עליו דמאי דאמרינן ולית הלכתא ככל הני שמעתתא לא בא לדחות אלא המימרות דט' ועבד וט' וארון וכל האחרות דליכא ברייתא דמסייע להו אבל ברייתא דתני קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו לא נדחית שאין האמוראים דוחין הברייתות וכיון שההלכה כמו הברייתא שסוברת דקטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו מיד ואפי' לא נכנס בשנת י"ג כמו כן נאמר שאם לא הביא ב' שערות ונכנס בשנת י"ג מזמנין עליו כיון שהוא סמוך לזמן העונשין שכך נדון כשהגיע לי"ג בלא שערות כמו שערות קודם שנת י"ג אבל קודם שיגיע לי"ג אם לא הביא ב' שערות אין מזמנין עליו דחדא מהני תרי בעינן ולפי סברא זו יש לנו להקשות מדאמרי' בגמ' (ד' מח.) אביי ורבא בר בר חנן הוי יתבי קמיה דרבה אמר להו למאן מברכין אמרו ליה לרחמנא ורחמנא היכא יתיב אביי נפק לברא ואחוי ליה כלפי רקיעא ורבא בר בר חנן כלפי טללא וכו' הנה נראה מזה המעשה שאע"פ שלא הביא ב' שערות ולא הגיע לי"ג מזמנין עליו שהרי אילו לא הביאו שתי שערות ולא הגיעו לי"ג ולא היה מצריך להם רבה אלא שידעו למי מברכין וממה שהביא בגמרא זה המעשה סמוך לדברי רב נחמן שאמר קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו נראה שרב נחמן בא לדחות הברייתא שסוברת שצריך שיביא ב' שערות ושהלכה הוא שאפי' לא הביא שתי שערות ולא הגיע לי"ג שנה כיון שיודע למי מברכין מזמנין עליו ויש לדחות ולומר שלא היה עושה רבה זה כדי לזמן עמהם אלא שהיה מנסה אותם ולחדודי בעלמא הוא דבעא מינייהו ומפני שהזכירו בכאן היודע למי מברכין הזכיר המעשה שהיה אבל לא שנלמוד ממנו הלכה למעשה ואין לזמן עמהן אלא או בב' שערות או בשיגיע לי"ג ומאי דתנן במתני' דקטנים אין מזמנין עליהן נפרש לפי סברא זו שרוצה לומר קטנים שלא הגיעו לי"ג דכל זמן שלא הגיעו לכלל המצות קטנים שלא הגיעו לחינוך קרינא בהו כיון שלא הגיעו לחינוך מצוה זו והרבה מן החכמים נוהגים ע"פ סברא זו ונזהרין שלא לזמן עם הקטן עד שיכנס בשנת י"ג וסומכין על מה דאמרי' בירושלמי א"ר אסי זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דתחליפא אבא דחלפתא וקמיה רבי חנינא בר סיסי חביבי ולא הוו מזמנין עלאי עד דאייתינא ב' שערות:

אבל נראה למורי הרב נר"ו שיותר נכונים דברי הרי"ף ז"ל מדקאמר ר"נ קטן היודע למי מברכין ואם כדבריהם דמיירי בקטן שהגיע לי"ג שנה למה היה צריך לומר היודע למי מברכין שזה פשוט הוא שמאחר שהוא סמוך לזמן העונשין שיודע למי מברכין אלא ודאי משום דמילתיה דרב נחמן אפי' בקטן בן ח' ובן ט' מש"ה הוצרך לומר היודע למי מברכין שאפי' (מתוך) שאינם כ"כ גדולים יש מהם שהם פקחים יותר ומכירים במהרה את בוראם ויש מהם שאינם מכירים כ"כ במהרה ובא להשמיענו שאינו תלוי בהבאת שתי שערות אלא כיון שיודע למי מברכין מזמנין עליו מיד ואפי' בן ח' שנים או בן ט' ואפי' לא הביא שתי שערות ודוקא לענין בהמ"ז עושין אותן סניפין מפני שכל אחד בפני עצמו יכול לפטור עצמו מחיוב ברכת המזון אבל לקדיש ולקדושה ולברכו שכל אחד ואחד לא היה יכול לפטור עצמו מחיוב בשום ענין צריך שיהו כולם בני מצוה וכן כתבו מקצת הגאונים ז"ל: