רבינו יונה על ברכות לב.

גמ' באוכלי פירות גינוסר שנינו. פי' פירות גינוסר הם מתוקים ביותר ואינם נאכלים אלא עם מלח הרבה כדי שהמתיקה לא יזיק להם ואוכלים אותם עם הפת ונמצא שהפת טפיל' אל הפירות ולפיכך מברך על הפירות ופוטר את הפת:

מתני' אכל תאנים ענבים ורמונים מברך עליהם ג' ברכות דברי ר"ג וכו'. מפרש בגמ' דסבירא ליה לר"ג דכיון דכתב רחמנא בשבח א"י שבעת המינים וכתב מיד באותה הפרשה ואכלת ושבעת וברכת וגו' למדנו שכולם צריכות שלש ברכות כמו חטה ושעורה ורבנן ס"ל ארץ אשר לא במסכנות פסק הענין כלומר כיון שמצינו שהפסיק בין קרא דארץ חטה ושעורה ובין קרא דואכלת ושבעת אינו חוזר לכל מה שאמר בפסוק של ארץ חטה אלא חטה ושעורה ומתוך כך הזכיר ואכלת ושבעת וברכת גבי תאכל בה לחם ללמדנו שעל הלחם בלבד חייב לברך ברכת שלש:

ונראה למורי הרב נר"ו דברכת מעין שלש אינה אלא מדרבנן ומביא ראיה מדאמרי' (ד' יב.) שאם בירך על התמרים ברכת הזן יצא דתמרי נמי מיזן זייני ואם איתא דברכה אחת מעין שלש היא מן התורה האיך היה אומר שאם אמר במקומה ברכת הזן יצא אלא ודאי אינה אלא מדרבנן לפיכך אם אמר במקומה ברכת הזן כיון שהזכיר ברכת מזון יצא ויש שהיו דוחין ואומרים כי מה שאמר שיצא ר"ל שאין צריך לומר על העץ ועל פרי העץ שהיא כנגד הברכה הראשונה וכיון שאמר ברכת הזן יצא מזה אבל צריך לומר ועל ארץ טובה ורחבה ואילך מפני שצריך לומר מעין שתי ברכות ואין זה מתקבל דלשון יצא לגמרי משמע ובגמרא מפרש דרבן גמליאל שלא היה חושש למה שהפסיק ארץ אשר לא במסכנות בינתיים והיה אומר שעל כל ברכות המינים צריך ברכת שלש משום דסבירא ליה דארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא בא למעוטי אלא כוסס את החטה ולפיכך אמר לחם לאשמועינן דדוקא בלחם או בדבר שהוא מזון מברך ברכת שלש אבל כוסס את החטה אע"פ שהוא מין חטה אינו מברך עליו ברכת ג' ומכאן יש ללמוד שהכוסס את החטה מברך עליו לבסוף בורא נפשות דודאי רבן גמליאל שסובר שעל כל שבעת המינים מברך ברכת שלש שהפסוק שהפסיק בינתיים בא למעט כוסס את החטה שנתמעט מדין השאר שאין מברכין עליו ברכת ג' כמו בלחם עצמו אבל בברכה מעין שלשה מברכין עליו ומרבן גמליאל נשמע לרבנן דכי היכי דר"ג היה ממעט הכוסס את החטה מברכת שלש והיה סובר שמברכין עליו מעין שלש הה"נ רבנן דאמרי שעל הפירות של שבעת המינים מברך מעין שלש ממעטין נמי כוסס את החטה מברכת מעין שלש שלא יהא חשוב כוסס את החטה שאין דרך אכילתו כל כך כמו אוכל הפירות עצמם אבל ברכת בורא נפשות רבות ס"ל דמברך לסוף וכן אם אוכל קמח ממש מברך לסוף בורא נפשות רבות ויש שהיו חוששין לאכילת שבלים שחרכן והקמח מפני שהיו מסתפקין בברכה שבסוף והיו סבורין כיון שהחטה משבעת מינים חייב הוא לברך עליו לבסוף ברכה מעין שלש והיה מסופק להם הברכה מאיזה נוסח יאמרו אותה שלא מצינו מעין שלש בפרי האדמה וסמכו על הירושלמי דגרסינן התם רבי ירמיה בעי הלין דאוכלין סולת מהו דתימא מברכא סופא אמר רבי אסי דהכין לא אכיל רבי ירמיה סלת מן יומי ואין צורך לזה דרבי ירמיה מפני שהיה חושב שמברכין עליו ברכה מעין שלש והיה מסופק בנוסח הברכה שלא מצינו נוסח הברכה מעין שלש בפרי האדמה כמו במיני מזונות וביין ובפירות העץ ולפיכך לא היה אוכל אותו כלל אבל עכשיו שאנו אומרים מכלל דסבירא להו לרבנן שמברך עליו לבסוף בורא נפשות רבות כדכתבינן לעיל מותר לאכלו בלא שום מיחוש ויברך עליו לבסוף בורא נפשות רבות וכן כתב רבי' משה ז"ל. מיהו מתוך הירושלמי נמצינו למדין שכל דבר שיהיה מסופק בברכה אחרונה שלו שאין לו מן הספק לאכול אותו בפני עצמו אלא יאכל אותו על ידי הפת כדי שלא יצטרך לברך כלל דפת פוטרת כל מיני מאכל:

מתני' רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונם. דס"ל לר' טרפון שאינו מברך עליהם לבסוף כלום ולפיכך היה אומר שמברך עליהם מתחלה בורא נפשות רבות והלכה כת"ק שבירך עליהן מתחלה שהכל וכן עמא דבר לברך עליהם מתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות:

ובירושלמי (שם) חותם לה בשם ומסיים הכי בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שבראת בא"י חי העולמים ונראה למורי הרב נר"ו שזה מטבע קצור הוא וכיון שלא הוזכר בתלמוד שלנו לא נחתום בשם מספק ונכון לומר חתימת הברכה בלא שם ונימא בא"י ב"נ רבות וחסרונם על כל מה שבראת ברוך חי העולמים ופירושו בא"י אמ"ה ב"נ רבות וכל מה שצריך וחסרונן מלשון רק כל מחסורך ועל כל מה שבראת ברוך חי העולמים ועל כל מה שבראת דבוק עם סוף הברכה:

גמ' כל שהוא משבעת המינים בתחלה יברך עליה ב"פ העץ ולבסוף ברכה אחת מעין ג'. ואיכא למידק מאי קמ"ל ריב"ל מתני' היא דקתני בהדיא (אבל) אכל ענבים ותאנים ורמונים חכמים אומרים מברך ברכה אחת מעין שלש וי"ל דאי ממתני' הוה אמינא דבכל מילי קא אמרי רבנן דמברך ברכה אחת מעין שלש ואפי' אינה מז' המינים והיינו יכולין לומר דמדר"ג נשמע לרבנן דכי היכי דחזינן דרבן גמליאל אמר שאם אכל ענבים ותאנים ורמונים שמברך שלש ודאי לרבן גמליאל לאו דוקא ענבים ותאנים ורמונים דהא שמעינן ליה בהדיא דס"ל דעל כל ז' המינים שהוזכרו בפסוק מברך שלש ברכות הה"נ רבנן דאמרי ברכה אחת מעין שלש לאו דוקא בשבעת המינים בלבד אלא בכל מילי סבירא ליה דמברך ברכה אחת מעין שלש לפיכך הוצרך ריב"ל לאשמועינן דבשבעת המינים בלבד אמרו אבל בכל שאר הדברים אינו מברך לבסוף אלא בורא נפשות רבות. מפי מורי הרב נר"ו:

דחמשת המינין על המחיה וכו'. על המחיה היא מעין ברכת הזן ועל ארץ חמדה מעין ברכת הארץ רחם ה' אלהינו עלינו מעין בונה ירושלים:

כי אל טוב ומטיב. אינה מעין הברכה אחרונה ואע"פ שיש בה מעין ברכה רביעית לא אמרי' מעין ד' מפני שלא הזכיר אלא שלש של תורה. וכתב הרמב"ם ז"ל שבשבת מוסיף בה מעין שבת כמו שמזכיר בברכת שלש ולאחר שיאמר מעין ברכת ירושלם קודם שאמר כי אל טוב ומטיב אתה יאמר ונחמנו בשבת קדשך והכי משמע בירושלמי דגרסינן התם וצריך להזכיר בה מעין המאורע א"ר זירא הואיל וחש לה רבי ירמיה צריך מיחוש:

דפירי על העץ ועל פרי העץ. וי"א על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ואין זה נכון כי לשון על תנובת השדה לא הותקן אלא על חמשת המינין בלבד וכשאומר על המחיה ועל הכלכלה יאמר על תנובת השדה שזה מעין ברכת הזן אבל ביין אינו מעין ברכת הזן אלא על הגפן ועל פרי הגפן וכן בפירות על העץ ועל פרי העץ הוא מעין ברכת הזן ומיד שאמר על העץ ועל פרי העץ יש לו לומר על ארץ חמדה וכו' אבל לשון על תנובת השדה אינו נופל אלא בה' המינים כענין שנאמר ויאכל תנובת שדי:

ולא פליגי הא לן והא להו. כלומר לדידן שאין אנו בארץ ישראל יאמר על הארץ ועל הפירות אבל בני ארץ ישראל כיון שיושבין בארץ מפני שבח הארץ יש להם להזכיר פירות הארץ בפירוש ולומר על הארץ ועל פירותיה וכשמביאים פירות חוצה לארץ לא"י על הספק אין צריך לשנות המטבע של חוצה לארץ אבל מספק יש לעשרם וכן עשה רבינו הרב נ"ר הלכה למעשה:

וכן על היין חותם על הארץ ועל פרי הגפן. ויש נוהגים לחתום בה על הגפן ועל פרי הגפן ואין זה נכון אלא כמו שבחתימת חמשת המינים ופירות העץ של שבעת המינים מזכיר על הארץ ה"ה נמי שביין צ"ל על הארץ שאין ביניהם שינוי אלא שביין כשמזכיר שם פרי צ"ל שם פרטי שצ"ל העץ שנברא בו ולומר פה"ג ובכל שאר המינים די שיאמר פרי העץ שהוא שם כולל אבל הארץ לעולם עומדת ובכולם יש לו להזכיר בחתימה על הארץ. והורו ר"ח ורבינו יעקב שאם אכל מיני מזונות ואכל פירות משבעת המינים [ושתה יין] שכולל הכל ביחד ויוצא בברכה אחת לכולם ויאמר בל' הזה בא"י על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה ועל הגפן ועל פה"ג [ועל העץ ועל פרי העץ] ועל ארץ חמדה וכו' ובחתימה בא"י על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל פרי העץ: