רבינו יונה על ברכות לא:

חוץ ממושק"א שמין חיה הוא אינו מה שנקרא מור בתורה שאותו מעשבי בשמים הוא כמו שכתוב אריתי מורי עם בשמי אלא זה מין חיה הוא וי"א שהוא זיעת חיה והנכון יותר שחיה ידועה היא ויש לה חטוטרת בצואר ולשם מתקבצין בתחלה כעין דם ואח"כ חוזר ונעשה מוש"ק:

ורבינו מאיר הלוי ז"ל היה אוסר אותו באכילה מפני חשש דם ואפשר לתת טעם בו להתיר ולומר דפרש בעלמא הוא ואע"פ שמתחלה הוא דם לא חיישינן להכי דבתר השתא אזלינן תדע שהרי הדבש אם נפל בו חתיכה של איסור אין הדבש אסור אע"פ שהאיסור נימוח בתוך הדבש כיון שדרך הדבש להחזיר הדבר שנופל לתוכו דבש כמו דבש דיינינן ליה ומותר ה"נ אע"פ שמתחלה היה דם כיון שעכשיו יצא מתורת דם בתר השתא אזלינן ואע"פ שנותן בתבשיל טעם לשבח מותר:

ומשחא דאפרסמא מפני שנמצא בארץ ישראל והוא חשוב קבעו לו ברכה בפני עצמו ומברכים עליו בורא שמן ערב וזהו עצי שמן האמור במלכים:

וכשרתא ומשחא כבישא ומשחא טחינא כולהו וכו'. וכתב רב נתן בעל הערוך דכשרתא עיקרו שמן ומערבים בו כמה מינים בעצי בשמים שמכשירין אותו מעשה רוקח מפוטם כגון זה מברכין עליו בורא עצי בשמים וכתב הראב"ד ז"ל שזהו כשהעצים לשם אבל אם הוציאו העצים אין מברכים עליו אלא מיני בשמים וכן אם היו מעורבין בתוכו עצי בשמים ועשבי בשמים מברך מיני בשמים שברכת בורא מיני בשמים כוללת הכל:

ומשחא כבישא כתב ר"ח ז"ל שכובשין שומשמין וורד ועצי בשמים ומינים הרבה וקולט השומשמין הריח של בשמים וטוחנים אותו ויש בו ריח של בשמים ומשחא טחינא קרוב לטחינתן נותן עליהם עצי בושם מהו דתימא כיון דקרוב הוא לטחינתן נתן בהם לא קלטו קמ"ל דעל כולם מברך עצי בשמים ע"כ:

וסמלק וחילפי דימא העץ שלו הוא רך ביותר ונקרא בלעז רוזמרי"ן ואפ"ה מברכין עליו בורא עצי בשמים וי"מ דחילפי דימא הוא הנקרא אישפליג"ו בלעז ונרקום דגנוניתא פירש בערוך דתרגום חבצלת השרון נרקום ויש אומרים אותו שקורין לילו"י בלעז ויש בכל אחד ואחד ששה עלים לבנים:

וכתב רמז"ל הוורד ומי הוורד והלבונה ומצטכי וכיוצא בהם בורא עצי בשמים והראב"ד ז"ל כתב שעל מי הוורד והלבונה והמצטכא אינו מברך עצי בשמים אלא מיני בשמים ונראה למורי הרב נר"ו שמתוך כך כתב כן מפני שאין מי הוורד באין מעץ הוורד עצמו אלא מהפרי הנברא בתוכו ואפשר לומר שאע"פ שאינו בא מהעץ על הוורד עצמו כיון שנברא מדבר הנברא בתוכו דמברכין עליה עצי בשמים אלא בכל דבר שהאדם מסופק יותר טוב לומר מיני בשמים כדי לצאת מן הספק שעל כולם אם אמר בורא מיני בשמים יצא דכי היכי דאמרי' גבי אכילה על כולם אם אמר שהכל יצא הה"נ אמרי' גבי הא דאם אמר מיני בשמים יצא וכתב ר"מ ז"ל שאם היו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים שמברך על זה וחוזר ומברך על זה דכיון שאין ברכותיהן שוות אין האחד פוטר את חבירו ועוד כתב שבריח טוב של איסור או בריח שאינו של איסור אלא שעיקרו אינו להריח אלא להעביר את הזוהמא או בריח בגדים מוגמרים שאין בהם עיקר הבשם בכל אלו אין מברכין עליהם כלל:

מאי תקנתיה ליהדריה בקדושא דבי שימשי. כלומר כיון דפסיעה גסה נוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ופעם אחרת חלק אחד מחמש מאות הנשארים במהרה יבא לידי עורון ומהדרי' יחזור אותו בזכות שיהיה רגיל בקידוש השבת אבל לא שיתן את היין בתוך עיניו דהא אמרי' במס' שבת (דף קח:) שאפי' ע"ג העין אסור מפני שהוא דרך רפואה :

מתני' הביאו לפניו מליח תחלה וכו'. עיקר משנה זו לא בא להשמיענו שהעיקר פוטר את הטפל שזה פשוט הוא דהא שמעינן ליה ממתני' דקתני (דף מב.) בירך על הפת פטר את הפרפרת אלא בא להשמיענו שפעמים שאפי' הפת נמי טפילה שלא תאמר שלעולם אין הפת טפילה מפני חשיבותו קמ"ל שפעמים היא טפילה שאין עיקר אכילתו בעבור הפת ואין מברך עליו: