רבינו יונה על ברכות כח.

תאני רבי חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס אמר ר' חייא בר אבא הדא אמרת מאן דנסיב פוגלא ומברך עליו והוא לא אתי בידיה צריך לברכה עליה זמן תניינות א"ר תנחום ברבי יודן צ"ל ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שלא להזכיר שם שמים לבטלה ומדקא יליף ממילתיה דרבי חייא שאם נפל חתיכת צנון צריך לחזור ולברך פעם אחרת למדנו שסובר הירושלמי שטעם ר' חייא אינו אלא מפני חשש שמא תפול מידו ויצטרך לחזור ולברך פעם אחרת ולפיכך היה אומר כן ואע"ג שבזה חולק עם התלמוד שלנו אפ"ה למדנו מהירושלמי שמי שבירך על הדבר ונפל מידו ואינו מוצאו צריך לחזור ולברך כשחוזר ואוכל מאותו המין:

וכן למדנו שמי שבירך ברכה שאינה צריכה יש לו לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכן כתב הרמב"ם ז"ל:

ויש שאומרים שזהו לאחר שאמר אלהינו מלך העולם אבל אם לא הזכיר עדיין מלכות אלא ברוך אתה ה' בלבד יש לו לסיים ולומר למדני חקיך כדי שיהיה כקורא פסוק ולא יהיה מזכיר שם שמים לבטלה. מפי מורי הרב נר"ו בשם גאון ז"ל:

הביאו לפניהם פתיתים ושלמים אמר רב הונא מברך על הפתיתים וכו'. לכאורה משמע דרב הונא רוצה לומר שמברך אף על הפתיתים ולא שנא פתיתים גדולים ולא שנא פתיתים קטנים וכל שכן שאם בירך על השלמים שפוטר את הפתיתים ורבי יוחנן סובר מצוה מן המובחר לברך על השלמים אבל קשה למה שינה הלשון לאלתר ופתח בפתיתים וסיים בפרוסה ואמר אבל פרוסה של חיטים ומשום הכי נראה כמו שפירש רבינו יעקב ז"ל דהביאו לפניהם פתיתים ושלמים רוצה לומר פתיתים גדולים ושלמים קטנים ורב הונא אמר מברך על הפתיתים שהם גדולים מן השלמים ולא בא למעט שלא יברך על השלמים אלא הכי קאמר מברך על איזה מהם שירצה ואפילו על הפתיתים ורבי יוחנן אמר אף על פי שיש לפניו פתיתים גדולים יש לו לחזור אחר השלמים דשלמים מצוה מן המובחר ואף על פי שאין בו כל כך פת כמו בפתיתים גדולים ואח"כ הזכיר ענין אחר בדין חטין ושעורים והשלמים גדולים יותר ולפיכך שינה הלשון ואמר אבל פרוסה של חטים ושלימה של שעורים ואתא לאשמועינן אע"ג דאיכא תרתי שהיא שלימה והיא גדולה מהפרוסה אפ"ה מברך על הפרוסה של חטים ופוטר את השלימה של שעורים ומשום הכי אמר בכאן דדברי הכל מברך על הפרוסה ולא אמר מצוה מן המובחר כמו שאמר למעלה מפני שלמעלה היה מדבר במין אחד ולפיכך אין בו אלא מצוה מן המובחר אבל בכאן שהן שני מינים האחד גרוע מחבירו אמר שצריך לברך על הפרוסה לדברי הכל דחשוב עדיף:

וירא שמים מקיים שתיהן מניח שלימה על הפרוסה או בתוכה ובוצע יש אומרים בוצע משתיהן ואין צורך לזה שבהנחה בלבד מקיים את שתיהן ודי לו בשיבצע את האחת אלא ודאי בוצע הפרוסה שהיא משל חטים ומקיים ההידור בשיניח עמה השלימה:

שלום אתה ושלום למשנתך ששמת שלום בין התלמידים וא"ת והלא דברי הכל שמברך על הפרוסה של חיטים ופוטר את השלימה של שעורים אלא שאמרו כדי לקיים את שתיהן שמניח פרוסה בתוך שלימה והיאך אמר ששמת שלום בין התלמידים שנראה שנחלקו ואומר רבינו יעקב ז"ל שמה שאמר התלמוד דדברי הכל מברך על הפרוסה של חיטים ופוטר את השלימה של שעורים אינו בזה הענין עצמו אלא תלוי הוא במחלוקת אחר כיוצא בזה שנחלקו לענין תרומה דתנן תורמין בצל שלם קטן אבל לא חצי בצל גדול ר' יהודה אומר לא כי אלא (אני אומר לעולם) חצי בצל גדול מאי לאו בהאי קא מיפלגי דמר סבר חשוב עדיף ומר סבר שלם עדיף כלומר תנא קמא שאמר תורמין בצל קטן שלם ס"ל שאע"פ שאינו מוטעם כל כך כמו חצי מהגדול שתורם מזה שהוא שלם ס"ל נמי בפרוסה של חיטים ושלימה של שעורים שאע"פ שהפרוסה יותר מוטעמת אפ"ה פורס ומברך על השלימה דבתר שלם אזלינן ור' יהודה דאמר לעולם חצי בצל גדול וס"ל דחשוב עדיף וכיון שהחצי הוא מוטעם יותר תורם ממנו ס"ל נמי הכא בפרוסה של חיטים ושלימה של שעורים שמברך על הפרוסה של חטים שהיא מוטעמת יותר ופוטר את השלימה של שעורים ומפני שתולה אותו רב במחלוקת תנא קמא ור' יהודה ובא אח"כ תנא דתני קמיה דרב נחמן והכריע ואמר מניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע כדי לקיים את שתיהן אמר לו שלום אתה ושלום למשנתך ששמת שלום בין התלמידים והכרעת בענין שיעשו כדברי כולם ולענין מחלוקת רבי יהודה ורבנן נראה דהלכתא כר' יהודה דאמר חצי בצל גדול וסבר דבתר חשוב אזלינן דהא חזינן דתלמודא כוותיה ס"ל דאמר חשוב עדיף ומברך על הפרוסה של חיטים ופוטר את השעורים. ועוד דבגמרא אמרי' בהדיא כל מקום שיש כהן כ"ע לא פליגי דחשוב עדיף כי פליגי בשאין כהן וכו' דמשמע דדברי הכל הוא לכל שאר דברים דחשוב עדיף:

ולפי דרכנו למדנו מכאן דין אחד דכיון דהלכתא כר' יהודה דאמר חצי בצל גדול שהוא סובר שחשוב עדיף היכא דיש לו פת שלימה ופרוסה ושניהם של חיטים אלא שהפרוסה היא מסולת נקיה יותר אין לו לברך על השלימה כיון שאינה חשובה כל כך אלא דינם כפרוסה של חיטים ושלימה של שעורים כדכתבינן. מפי מורי הרב נר"ו:

הכל מודים בפסח שמניח פרוסה לתוך שלימה ובוצע. כלומר מניח שלימה להידור מפני המועד ובוצע מהפרוסה משום לחם עוני והכי אמרי' בפסחים (דף קטו ב) מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה וי"ל כמו שדרך העני שכל השנה אין לו פת שלימה והוא צריך לבצוע בפרוסות אף כאן בפסח אין לו לבצוע אלא בפרוסה:

טול כרוך טול כרוך אינו צריך לברך. כלומר כיון שזה מענין עשיית המצוה הוא שאומר להם שיקחו המוציא לא דיינינן ליה הפסקה ואין צריך לחזור ולברך ומזה למדנו לענין שחיטה שאם שח בענין השחיטה כגון שאחר ששחט העוף האחד אמר שיתנו לו האחר או כל כיוצא בזה לא דיינינן ליה הפסקה ואין צריך לחזור ולברך על השחיטה האחרת: