רבינו יונה על ברכות כז:

ומיא דשיבתא בפה"א פי' עשב שנותנים בתבשיל כדי להטעימו ועל המים שלו מברך בפה"א כמו על העשב עצמו דקי"ל מיא דכולהו שלקי ככולהו שלקי וא"ת בדובשא דתמרא (לעיל דף לח). אמאי מברכינן עלייהו שהכל כשהוא בעין דכי היכי דאמרי' הכא מיא דכולהו שלקי ככולהו שלקי ה"נ הוה לן למימר דמשקה התמרי דיינינן כמו התמרי וי"ל דהתם אשתנו לגריעותא ולפיכך מברכין עלייהו ברכה גרועה יותר אבל הכא לעילויא אישתנו ומברכין עלייהו ב"פ האדמה ועוד א"ת בשכר של שעורים אמאי לא מברכינן עליה בפה"א כמו על השעורים עצמן מפני שאם נשתנו לעילויא אישתנו וי"ל דלא דמי למי השלקות דמי השלקות דרך לאכול בהן הפת כמו בשלקות עצמן ולפיכך חשיבו להו כמו השלקות שעדיין לא יצאו מתורת אוכל לגמרי אבל השכר יצא מתורת אוכל לגמרי ולפיכך יצא מדינו הראשון ואין מברך עליו אלא שהכל ועוד נוכל לומר שהשעורי' כיון שיכול להיות להם מעלה אחרת גדולה שהיינו יכולין לעשות מהן פת ויברכו עליהם המוציא ועכשיו על ידי שעשו מהן שכר יש להם גריעות יותר משאר שעורים שאינם יכולין להגיע למעלת הפת לעולם שכבר יצאו מתורת שעורים לפיכך אין מברכין עליהם אלא שהכל. מפי מורי הרב נר"ו:

פת הצנומה בקערה מברכין עליה המוציא ופליגי דר' חייא וכו'. פי' ר"ח ז"ל דבדאיכא עליה תוריתא דנהמא מיירי ואומר מורי הרב נר"ו דאפילו ליכא עליה תוריתא דנהמא מברכין עליה המוציא דכיון שאינו מבושל ולא מחובר עם שאר דברים מראהו עמד בה ולא נתבטל מתורת לחם:

ואיכא למידק במאי עסקינן אי בשיש לו פת אחרת שלימה היאך היה אומר רב שמברכין על הצנומה ויניח השלימה ואי בשאין לו פת אחרת שלימה פשיטא שיש לו לברך שמפני שאין לו פת שלימה אין לו להניח הברכה והיאך היה אומר רבי חייא שצריך שתכלה ברכה עם הפת ולא יברך על זאת הפרוסה. ותירץ רבינו יצחק הזקן ז"ל דמיירי בשעשה אותו פיתים כדי לברך עליהם המוציא ולפיכך היה אומר רב שאע"פ שהיה לו פת אחרת שלימה שאינו מברך אלא על זאת שעשה פירורים לדעת המוציא ואע"פ שבצע אותה תחלה אין בכך כלום דבוצע ואח"כ מברך ור' חייא סבירא ליה שמברך על השלימה שצריך שתכלה ברכה עם הפת:

מתקיף לה רבא מאי שנא צנומה דלא דכי כליא ברכה אפרוסה קא כליא כלומר שבשעת תשלום הברכה אין הפת שלימה אי הכי לדבריך שאמרת צריך שתכלה ברכה עם הפת כשמברך על הפת נמי ובוצע ומברך ביחד כי כליא ברכה אפרוסה קא כליא ונמצא שלא נעשית הברכה כולה בעוד שהפת שלימה אלא אמר רבא מברך ואחר תשלום כל הברכה בוצע ויש שחוששים מפני זה ואינם רוצים לחתוך הפת בסכין קודם הברכה ואומרים שאם חותכים אותו בסכין אע"פ שדבק הוא בפת לא הויא שלימה ואין זה נראה שיותר נכון הוא שיחתוך אותו בסכין תחלה ויהי' דבוק בפת ולאחר תשלום הברכה יבצע אותו הפת משיברך ויחתוך בסכין קודם אכילה שזה יראה הפסקה:

ובירושלמי נראה שסובר דטעמיה דרבי חייא דאמר צריך שתכלה ברכה עם הפת לא הוי מפני שמצוה היא שתהיה אמירת כל הברכה בשלימה אלא מפני חשש שאם יבצע קודם ברכה שמא תפול מידו בעוד שאומר אותה ויצטרך לחזור ולברך פעם אחרת וה"ג התם ר' זריקה א"ר זעירא בעי הדין דנסיב תורמוסא ומברך עליו ונפל מיניה [מהו] דמברכין עליו זמן תניינות מה בינן לבין אמת המים אמרי תמן לכך כוון דעתו מתחלה אבל הכא לא לכך כוון דעתו מתחלה כלומר כשמברך על המים שבנהר ושוחה לשתות אין צריך לומר שצריך לחזור ולברך ואע"פ שאותם המים שהיו שם בשעת הברכה כבר הלכו להם דלא חיישינן להני שהלכו כיון דדעתו מתחלה [לכך] שיודע היה שילכו וכוונתו על אותם שיבואו אבל הכא לא כוון שיפול ולא ימצאנו ולפיכך צריך לחזור ולברך על האחרים ותימה הוא למה לא הזכיר בכאן והוא לא אתי בידו כמו שהזכיר בפוגלא לקמיה דודאי אם (לא) מצא אותו אין צריך לחזור ולברך פעם אחרת ונראה שטעות סופר הוא: