רבינו יונה על ברכות כח:

לית דין צריך בשש י"מ מלשון כי בושש משה ור"ל זה הפת הוא פת נקיה ומוטעם מאליו וא"צ להתעכב עד שיביאו הליפתן להטעימו וי"מ אין זה צריך לפתן כי הוא מוטעם מאליו והוא מלשון היאכל תפל מבלי מלח דמתרגמי' כמה דלא מתאכל בשש מדלית מילחא:

מתני' בירך על פירות האילן בפה"א יצא שגם האילן יונק מן האדמה ונמצא שבכלל פה"א הוי ולפיכך יצא אבל כשבירך על פירות הארץ בפה"ע לא יצא שאין שם עץ כלל:

על החומץ ועל הנובלות ועל הגובאי אומר שהכל נהיה בדברו פירוש נובלות הפירות שנפלו קודם בישולן וגובאי הוא חגב שיש לו ד' סימני טהרה כדאית' במסכת חולין (דף נט.) וא"ת והיאך מברך על החומץ כלל והא לאו בר אכילה הוא כדאמרינן ביומא (דף פא:) שאם שתה חומץ ביוה"כ שהוא פטור וכל דבר שאינו ראוי לאכילה קי"ל שאין מברך עליו כלל כגון זנגבילא יבישתא (במכילתין דף לו:) שאין מברך עליה כלל כיון שאינו חשוב מאכל ביוה"כ שהוא פטור וכל דבר שאינו ראוי לאכילה כדאמרי' לעיל (שם) כס פלפלי ביומא דכפורי פטור ויש לתרץ דגבי חומץ אף על פי שהוא פטור כשיעור רביעית כיון דקי"ל שאם שתה ממנו הרבה חייב מפני שנהנה ממנו בשתיה מרובה לענין ברכה נמי לא יצא מתורת אוכל ולפיכך מברך עליו מיהו נראה דברביעית או פחות מרביעית מברך עליו בתחלה מפני שלא יהנה מן העולם בלא ברכה ואינו מברך לבסוף כיון שאינו חשוב שתיה ביוה"כ אבל ביותר מזה שחשוב שתיה ביוה"כ מברך עליו תחלה וסוף. מפי מורי הרב נר"ו:

רבי יהודה אומר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו יש מפרשים לומר דלא קאי אלא אחומץ ונובלות בלבד שהיו טובים מתחלה ונפסדו אבל בגובאי כיון שעומד טעמו בו לא הוי מין קללה ומודה דמברכין עליו ויש מפרשים דאכולהו קאי דאפי' גובאי שלא נפסד טעמו כיון שמזיק לעולם ואוכל התבואה אין מברכין עליו:

גמ' על הזומית ועל כמהין ופטריות אומר שהכל נהיה בדברו פי' בערוך שהמרק נקרא זומית שכן בלשון יון קורין למרק זומי וכמהין נקראין אותן שמצויין תחת הקרקע ונבראין משומן הארץ ונקראין בלעז טורמח"ש ופטריות הן מין אחר שגדלין לפעמים בעצים ונקראין בלע"ז פונגו"ש:

מתני' היו לפניו מינים הרבה וכו'. :

גמ' מחלוקת כשברכותיהן שוות כגון אתרוג וזית דרבי יהודה סבר מין ז' עדיף שכיון שארץ ישראל נשתבחה בהם יש לו לברך על זה ופוטר את האחר כיון שברכה אחת להם ורבנן סברי דחביב עדיף. ונראה למורי הרב נר"ו דהכי קאמר אותו שהוא חביב יותר יש לו להקדים בתחלה ואע"פ שאינו משבעת המינין ואע"פ שאינו רוצה לאכלו אלא אחר שיאכל האחר אפ"ה יש לו להקדימו ויאכל ממנו תחלה מעט כדי שיברך עליו תחלה הואיל והוא חביב עליו יותר וכיון שבירך על האתרוג פטר את הזית כיון שהברכה כולה אחת הוא:

ולענין פסקא פסקו הגאונים ז"ל הלכה כר' יהודה דאמר מין ז' עדיף ואע"ג דפליגו רבנן עליה וסמכינן על מאי דאמרי' בסמוך כל המוקדם בפסוק הוא קודם בברכה וכיון דבז' המינים עצמם יש לו להקדים המין שהזכיר הפסוק תחלה ממילא שמעינן שיש לו להקדים שבעת המינין למין אחר ואין לדחות ולומר דהתם מיירי כששניהם שוין וחביבין לו דכיון שאין הא' חביב מחבירו יש לו להקדים אותו שסידר בפסוק ראשון אבל כשהאחד חביב מחבירו יש לו להקדים החביב כרבנן ואפי' היה האחרון שבפסוק זה א"א לאמרו מדאמרי' עליו בסמוך (דף מא:) רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי אייתון לקמיהו תמרי ורמוני שקל רב המנונא ובריך אתמרי ברישא א"ל לא סבר לה מר להא דאמר רב יוסף כל המוקדם בפסוק זה הוא קודם בברכה וכו' ואם איתא דמיירי רב יוסף בשאין האחד חביב יותר מחבירו כשבירך רב המנונא אתמרי ברישא אמאי קאמר ליה לא סבר לה מר להא דרב יוסף וכו' דלמא דרב המנונא משום הכי בריך אתמרי מפני שהיו לו חביבין יותר אלא ודאי מאי דאמרי' כל המוקדם בפסוק הוא קודם לברכה בכל ענין נאמר בין שהיו חביבין לו שניהם בשוה בין שיהיה האחד חביב מחבירו יש לו להקדים אותו שנזכר בפסוק ראשון וכיון דבז' המינין עצמם יש לו להקדים אותו שנזכר בפסוק ראשון ממילא שמעינן דכ"ש דיש לו להקדים מין מז' המינים למין אחר כדברי ר' יהודה. מפי מורי הרב נר"ו:

אבל כשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה זהו לשון הגמ' והרי"ף ז"ל הוסיף ואמר איזה שירצה יקדים ועולא בא להשמיענו ב' דברים האחד שיקדים אותו שהוא רוצה יותר דכיון שהוא חביב לו יותר יש להקדימו על כל פנים ואפי' לא יהיה מז' המינין שלא נחוש אם מקדים אחר לז' המינין כיון שחביב לו יותר ושאין ברכותיהן שוות ואע"פ שאינו רוצה בו אלא לאחרונה אפי' הכי כיון שהוא חביב לו יותר יש לו להקדימו כדי שיברך עליו תחלה ויאכל ממנו מעט ואח"כ יאכל מן המין האחר ויברך עליו ואח"כ יחזור ויאכל מהפרי הראשון שהתחיל וא"צ לחזור ולברך עליו פעם שנית שזה שאכל בנתים מהפרי האחר ובירך עליו לא הוי הפסקה כיון שדעתו היה לאכול מזה ועוד בא להשמיענו שאם בירך תחלה על המין האחד בפה"א והביאו לפניו מין אחר שברכתו בפה"ע צריך לברך עליו בפה"ע ואינו נפטר בברכת בפה"א שבירך מתחלה על הראשון ואע"ג ששנינו בירך על פירות האילן בפה"א יצא זהו כשמתכוין לברך על אותו הפרי עצמו אבל הכא שבשעה שאמר בפה"א לא נתכוין לברך על פרי העץ צריך לחזור ולברך בפה"ע שאינו נפטר בברכת בפה"א:

והרי"ף ז"ל סתם דבריו בכאן ולא הפריש בין שהברכה אחת מעולה מחברתה בין שאינה מעולה בכל ענין אמר שיקדים איזה מהם שירצה:

ובפירוש נראה בגמרא שאם יש לפניו דבר שברכתו שהכל ודבר שברכתו בורא פרי האדמה שיש לו להקדים תחלה בפה"א שהיא מעולה יותר מפני שהיא ברכה פרטית וברכת שהכל היא כללית והכי אמרי' בגמ' (ד' לט.) הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמי דבר קפרא הביאו לפניהם כרוב ודורמסקין ופרגיות נתן בר קפרא רשות לאחד לברך קפץ ובירך על פרגיות תחלה לגלג עליו חבירו וכו' הנה מפני שבירך על הפרגיות שברכתן שהכל קודם ברכת הכרוב ודורמסקין שברכתן בפה"א לגלג עליו חבירו וגם בר קפרא כעס על המברך אלמא משמע שהברכה המעולה יש לו להקדים:

עוד כתב בה"ג ז"ל שאם היו לפניו ג"כ פירות העץ ופירות האדמה דיש לו להקדים ברכת בפה"ע שהיא חשובה יותר מפני שהיא יותר פרטית מברכת פה"א שאם אמר על פירות העץ בפה"א יצא ואם אמר על פירות האדמה בפה"ע לא יצא ואין זה נראה למורי הרב נר"ו דלישנא דאמר אין ברכותיהן שוות מברך על זה וחוזר ומברך ע"ז נצטרך לומר שלא בא להשמיענו דין הקדימה כלל אלא שאין האחד פוטר את חבירו ואין הלשון מורה שבא על זה בלבד דא"כ הי' לו לומר [אין] האחד פוטר את חבירו אלא ודאי על הקדימה בא להשמיענו שאפי' יהיה לו פירות האדמה ופירות העץ יקדים איזה שירצה הלכך הוה ליה פסקא דשמעתא דכשברכותיהן שוות ויש לו מז' המינים כגון אתרוג וזית מברך על מין ז' ופוטר את המין האחר אבל כשאין ברכותיהן שוות אם הברכה האחת שהכל והאחרת בפה"א יש לו להקדים ברכת בפה"א דחשיב טפי ואם הברכה האחת בפה"ע והאחרת בפה"א יקדים החביב תחלה בין שיהיה חביב לו יותר בפה"א בין שיהיה חביב לו יותר ב"פ העץ ובכאן יש לשאול היאך מצינו למימר שאם ירצה יקדים פה"ע לפרי האדמה והא אמרינן כל המוקדם בפסוק הוא קודם לברכה וחטה ושעורה שברכתן בפה"א הם המוקדמים לפירות העץ האמורים בפסוק והנה שעל כרחו יש לו להקדים ב"פ האדמה לב"פ העץ ואע"פ שיהיו לו חביבים יותר פירות העץ ויש מתרצים דמאי דאמרינן כל המוקדם בפסוק זה הוא מוקדם לברכה לאו אכולהו קאי אלא ה"ק כל המוקדם בפסוק לחבירו הוא מוקדם לברכה ור"ל שאם היו לפניו חטה ושעורה כיון שברכותיהן שוות יש לו להקדים החטה שמוקדם בפסוק וכן אם היו לפניו גפן ותאנה כיון שברכותיהן שוות יש לו להקדים ולומר הברכה על הגפן אבל אם היו לפניו חטה וגפן כיון שאין הברכות שוות אינו מחויב להקדים על החטה אלא מקדים החביב לו יותר. עוד נוכל לתרץ ולומר דמאי דאמרינן כל המוקדם בפסוק זה הוא מוקדם לברכה אפילו כשאין ברכותיהן שוות אמרו ומיירי כגון שאינו כוסס את החטה אלא שהוא אוכל דייסא וכיוצא בו שברכתו בורא מיני מזונות וזה ודאי יש לו להקדים קודם ברכת ענבים ותאנים כיון שהוא ברכה מענין מזון וכי אמרו באיזה מהם שירצה יקדים לא אמרו אלא בברכת בורא פרי האדמה ובברכת ב"פ העץ אבל בברכת בורא מיני מזונות ובברכת ב"פ העץ ברכת במ"מ יש לו להקדים. מפי מורי הרב נר"ו: