רבינו יונה על ברכות כד.

טעה בג' ראשונות חוזר לראש אומרים רבני צרפת ז"ל שאם טעה בר"ה ולא הזכיר זכרנו באבות או מי כמוך בתחיית המתים שחוזר לראש התפלה וזה תימה דכיון שאינו מעיקר התפלה למה חוזר הברכה בעבור זה ואפי' לדבריהם אינו חוזר הברכה אלא בר"ה ויוה"כ בלבד שהן עיקר הדין והחתימה ויש בהם קרבן מוסף אבל בימים שבנתים נראה דדברי הכל אין מחזירין אותו. מפי מורי הרב נר"ו:

ורב אסי אמר אמצעיות אין להם סדר רבינו האי גאון ורש"י ז"ל פירשו שאין להם סדר כלל ואם טעה ושכח ברכה אחת ואחר שאמר ב' ברכות או ג' נזכר ששכח אותה א"צ לחזור לתחלת הברכה שטעה בה אלא אומרה במקום שזוכרה ולדבריהם אם שכח ג"כ בהשיבה שופטינו ולא אמר המלך המשפט אין צריך לחזור להשיבה שופטינו אלא אומר ברכת השיבה שופטינו אחר הברכה שנזכר בה והרי"ף ז"ל הקשה על זה דא"כ הוה ליה קורא הברכות למפרע ובהדיא אמרי' הקורא את המגילה למפרע לא יצא וכן בק"ש וכן בתפלה ולא מצית לדחות ולומר דה"מ לכתחלה אבל בדיעבד כגון זה ששכח ונזכר אח"כ יצא דהא אמרינן בתוספתא בהדיא הקורא את המגילה והשמיט בה פסוק א' צריך לחזור מאותו פסוק ואמרינן התם וכן בתפלה דמשמע דאפי' בדיעבד אם טעה ושכח הברכה או שטעה ולא אמר המלך המשפט בברכת השיבה שופטינו חוזר לתחלת הברכה שטעה בה ומאי דאמרינן אין להם סדר ר"ל שאין להם סדר כמו שלש ראשונות ושלש אחרונות דאילו בראשונו' ובאחרונות חוזר לראש ובאמצעיות אינו חוזר לאתה חונן אלא לתחלת ברכה שטעה בה כדמפרש ואזיל בהלכות:

אלו ברכות שאדם שוחה בהם באבות תחלה וסוף יש נותנים סמך לדבר מדכתיב ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה' אלהי אדוני אברהם דמשמע כשאברך אליו אקוד ואשתחוה דהיינו ב' פעמים:

מלמדין אותו שלא ישחה אית דאמרי משום דמיחזי כיוהרא שמחזיק עצמו כאדם כשר יותר משאר הצבור א"נ מפני שנראה סותר תקנת חכמים ופורש ממה שהצבור עושין. ומדקאמר בסוף כל ברכה וברכה למדו מקצת המפרשים דדוקא בתחלת ברכה או בסוף ברכה אמרו שלא ישחה אבל באמצע הברכה שוחה שכיון שאין דרך לשחות באבות ובמודים אלא בתחלה וסוף בלבד והוא אינו שוחה בענין שידמה שמוסיף על מה שתקנו חכמים מותר ומזה הטעם נוהגין בר"ה וביוה"כ לשחות בזכרנו ובמי כמוך:

עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. כלומר שישחה כל כך שיבלטו חוליות השדרה לאחריו והוא מלשון פקק הגפן שר"ל קשר שבגפן שבולט לחוץ:

עד שיראה איסר כנגד לבו פירש"י ז"ל דכל כך צריך לשחות שחברו העומד כנגדו לא יכול לראות כנגד לבו אלא כשיעור איסר בלבד ורבינו האי גאון ז"ל פירש שצריך שישחה כל כך שאם היה איסר עומד בקרקע כנגד לבו שהשוחה עצמו יראה אותו ועוד פירש שישחה כ"כ עד שהטבור שעומד כנגד לבו יעשה גומא ויראה כמו איסר שכן הוא בשעה שאדם שוחה שהטבור נכנס כלפי פנים ונעשה גומא קטנה כמו איסר שהוא קטן:

הכורע בהודאה של הלל ובהודאה של ברכת המזון הרי זה מגונה פי' בהודאה של הלל בהודו לה' שאומרים בהלל ובהודאה של ברכת המזון על הכל ה' אלהינו אנו מודים לך ומכאן נראה שהמנהג שנוהגים קצת בני אדם לשחות כשאומרים בנשמת כל חי ולך לבדך אנחנו מודים שאינו נכון שהרי נראה בכאן ששאר כריעות אין לו לכרוע אלא אותם שתקנו חכמים ומה שהזכיר אלו בלבד ולא הזכיר הודאה של נשמת כל חי מפני שאין אמירת נשמת כל חי מבורר כמו הלל וברכת המזון אלא מנהג הגאונים לפיכך לא הזכיר אלא אלו אבל ה"ה לכל שאר הודאות שאין כורעין בהם אלא בהודאה של תפלה בלבד. מפי מורי הרב נר"ו: