רבינו יונה על ברכות כג:

מרחיקין משור תם חמשים אמה כל זמן שלא הועד נקרא תם ואפי' לא היה בא כנגדו פוסק ומרחיק בענין שלא יפחד ממנו ואפשר שזה היה בשורים שלהם שהיו מזיקים אבל בשורים שלנו המסורסין אין צריך לפסוק:

מתני' מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים הטעם שתקנו לומר גבורת גשמים בברכה של תחיית המתים מפני שכמו שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת הגשמים חיים לעולם:

והבדלה בחונן הדעת מפני שעל ידי הדעת אנחנו מכירין מעלת המנוחה ויודעים להבדיל בין קדש לחול:

רבי אליעזר אומר בהודאה פי' קודם שיחתום ברכת מודים וטעם שלו מפני שמודה לשם שזיכה אותו להכיר ולהבדיל בין קודש לחול:

גמ' המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס מיהו כיון שהבדיל בתפלה אע"פ שאסור באכילה מותר בעשיית מלאכה ואפי' שכח ולא הבדיל בתפלה אם שמע הבדלה מש"צ יכול לעשות מלאכה אח"כ ובמסכת פסחים (דף ק.) הוא עיקר ההלכה:

טעה בזו ובזו מהו אמר ליה חוזר לראש פי' טעה ולא הזכיר הבדלה בתפלה וטעה עוד שאכל קודם הבדלה מי אמרי' שכיון שטעה בשניהם שלא יועיל לו באמירת הבדלה בלבד וצריך לחזור ולהתפלל ולהבדיל בתפלה או אמרינן שכמו שאם היה זוכר קודם שיאכל היה מבדיל על הכוס ולא היה צריך לחזור ולהתפלל ה"נ עכשיו א"צ לחזור ולהתפלל אלא המבדיל על הכוס ומסקנא דחוזר ומתפלל דקנסינן ליה מפני שטעה בשתים והיכא שאין לו יין במה שיבדיל או שאין לו שכר אם מנהג המקום לשתות השכר בקביעות אית דבעי מימר שאינו אוכל למחר ולא יום שני ולא יום שלישי עד שיבדיל וסמכו להא דאמרי' (פסחים ק.) ובת טות ואין זה מתקבל כלל דודאי מותר לו לאכול ומאי דאמר ובת טות מדרך החסידות עשה אבל מן הדין מותר. מפי מורי הרב נר"ו:

מתני' האומר יברכוך טובים וכו'. י"מ שר"ל הטובים שהם הצדיקים יברכו אותך אבל לא הרשעים וזהו דרך מינות שנראה שהצדיקים נבראו בלבד לכבוד השם ולקילוסו ולא הרשעים וע"כ אינם חייבין לברכו ואינו כן שכל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו וכולם חייבין לברכו. וי"מ טובים אותם שהשפעת להם טובה והם שבעים מלשון ונשבע לחם ונהיה טובים וזהו דרך מינות דמשמע דמפני שאמרה תורה ואכלת ושבעת וברכת שהשבעים יש להם לברך ולא האחרים:

האומר על קן צפור יגיעו רחמיך בגמרא מפרש בו תרי טעמי מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית שחס על זה יותר משאר מעשיו ועוד טעם אחר מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזרות שכמו שהמלך גוזר ויש על העבדים לעשות כך יש לנו לעשות כל מה שצוה עלינו ואפי' המצות שהם גזרות כגון כלאים ופרה וכיוצא בהם:

ועל טוב יזכר שמך דמשמע על הטוב ולא על הרע וזה אין ראוי לעשות שחייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה כדאיתא בפרק הרואה (דף נד.):

ומהיכן הוא מתחיל מתחלת הברכה שטעה בה. כלומר אף על פי שלא טעה אלא בסוף צריך לחזור מתחלה שקריאת אותה הברכה כמאן דליתא דמי. ובירושלמי מפרש דברכת יוצר אור אם טעה באופנים או מאופנים עד סוף הברכה אין צריך לחזור אלא מלאל ברוך ואילך דמשם ואילך כתחלת ברכה הוי והכי גרסינן התם בטטה אשתתק באופנים אתון ושאלין לרבי אבון אמר לון רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי זה שעובר תחתיו יתחיל ממקום שפסק אמרי ליה והא תנינן מתחלת הברכה שטעה אמר להן כיון דעניתון קדוש קדוש כמו שהיא תחלת ברכה דמי ותו אמרינן התם היה קורא בתורה ונשתתק זה שעומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון אם את אמרת ממקום שפסק הראשונים נתברכו לפניהם ולא נתברכו לאחריהם והאחרונים נתברכו לאחריהם ולא נתברכו לפניהם וכתיב תורת ה' תמימה כו' כלומר אם יתחיל ממקום שפסק הראשון לא יצטרך לברך ברכה ראשונה שהרי כבר בירך אותה הראשון והתחיל לקרוא ונמצא שהפסוקין שקרא הראשון בירך מתחלה עליהן ולא בירך בסוף ונתברכו לפניהם ולא נתברכו לאחריהם והפסוקים האחרים שקרא זה נתברכו לאחריהם על יד זה האחרון ולא נתברכו לפניהם כיון שאינו מברך תחלה ולפיכך מתחיל ממקום שהתחיל הראשון כדי שיברך תחלה ונמצא שנתברכו הפסוקין לפניהם ולאחריהם ואפילו למנהג שאנו נוהגין עכשיו ברוב המקומות שהחזן קורא הפסוקים אם שתק האחד ועלה אחר תחתיו צריך שיתחיל ממקום שהתחיל החזן לקרוא עם הא' חדא שהדרך הוא שהא' קורא עם החזן ואפי' לא יקרא הוא כיון שדרך הוא שהחזן קורא במקומו כאילו קורא הוא דיינינן ליה. מפי מורי הרב נר"ו:

גמ' אמר האל הגדול הגבור והנורא וכו'. י"מ דדוקא בשמות התואר כגון אלו אין לו להאריך אבל בדברים של שבח אם משבח למקום שעשה עמנו נסים ונפלאות ומספר אותם אינו אסור ונראה שאפילו בזה הענין אין לו להאריך על מה שתקנו חז"ל יותר מדאי דהא אמרי' כל המספר בשבחו של מקום יותר מדאי נעקר מן העולם ואפשר לומר שלא אמרו זה אלא כשחותם בו בברכה שכל הברכות הם תואר כגון מחיה מתים רופא חולים גואל ישראל אבל כשאינו חותם על השבח בברכה אין בכך כלום והנכון כדי לצאת מספק זה שמי שירצה להאריך בשבח המקום ב"ה שיאמר אותו בפסוקים וכיון שאומר פסוקים אם הוא משבח למקום דרך קריאת הפסוקים אין בכך כלום. מפי מורי הרב נר"ו:

וכל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי ואמרינן בגמ' הא דאמר מילתא מילתא וכופלה הא דאמר פסוק פסוק וכופלו ופי' הרי"ף ז"ל דכשאמר מילתא מילתא משתקין ליה דדמי לב' רשויות וכשאמר כל הפסוק וכופל אח"כ מגונה הוא דהוי אבל שתוקי לא משתקין ליה ורבני צרפת ז"ל מפרשים בהפך שאם אמר כל הפסוק וכופלו משתקין אותו אבל כשאומר מלה אחת בלבד וכופל אין משתקין אותו דדמי כמי שלא כוון תחלה וחוזר פעם אחרת בכונה ולפי זה הפי' קשה מה שנהגו לכפול בסליחות פסוק של שמע ישראל אלא שאומרים שכיון שמנהג אבותיהם בידיהם מכמה שנים ואומרים אותו כל הקהל מוכחא מילתא שאינם עושין לכוונת ב' רשויות ולא חיישי' להכי וכן מה שאומרים כמה פעמים ה' הוא האלהים כיון שמצינו שהפסוק כופל אותו אין לחוש: