רבינו יהונתן מלוניל על עירובין ט:

וחכמים אומרים מערב וכו'. מפרש בגמרא הכי קאמר כשם שמערב אדם לרוח אחת ליום אחד ולא חצי יום למזרח וחצי יום השני למערב דודאי אינו מערב כל עיקר וגם אינו יכול לומר חצי היום למזרח וחצי היום כבני עירי כך ביו"ט ושבת או שבת ויו"ט מערב לשני ימים לרוח אחת או אינו מערב כל עיקר דשמא קדושה אחת הן ואם היה פשיטא לרבנן דקדושה אחת הן לא היה מצטרך להוליך עירובו אלא בבה"ש של יום ראשון לבדו דהא יומא אריכתא הוא אלא מספקא להו לרבנן דשמא שתי קדושות הן לפיכך צריך להוליך עירובו ביום ב' בין השמשות:

וכיצד הוא עושה. אם יניחנו שם שמא יאבד כך הוא עושה מוליכו השליח בראשון ערב יו"ט שלפני השבת ומחשיך עליו עד שיקנה עירוב שכבר החשיך לגמרי:

ונוטלו ובא לו. דשמא יאבד ושוב אין לו עירוב ליום ב' כדקתני נאכל עירובו בראשון אין סומך עליו בשני דשמא שתי קדושות הן וחוזר ומוליכו בשני כלומר מבעו"י של יו"ט שהוא ערב שבת ועומד שם עד שהחשיך ולהביאו אי אפשר שהרי ליל שבת הוא אלא אוכלו שם נמצא אם בעל הבית הוליכו שם בערב יום ב'. משתכר בהליכתו. כלומר שאם לא ירצה לחזור לביתו בלילה וקנה שיעור אלפים שלא יצטרך לילך אותם למחר ואם היה שולח עירובו על ידי שליח לא היה משכים למחוז חפצו כמו עכשיו:

ומשתכר בעירובו. שאוכלו שם שאם היה שולח עירובו על ידי שליח כיון שאי אפשר לשליח להחזירו שמא היה נאכל שם בלילה ולא ימצאנו למחר וא"ת כיון שבעל הבית עצמו מוליכו שם אמאי צריך להביא פת עמו יערב ברגליו דהא קי"ל בגמ' [דף לח:] עירב בפת בראשון מערב ברגליו בשני ואומר תהא שביתתי במקומי יש לומר שמא לא אמר אלא היכא שנאכל עירובו בראשון שאינו יכול לערב בפת בשני ולומר פת זה יהא עירוב דנמצא שמכין מיו"ט לשבת אבל כשהוא מערב ברגליו אינו צריך לומר מידי כיון שכונתו שתהא שביתתו במקומו אי נמי יש לומר שמוליך פת עמו ויאכלנו שם לאורן של כוכבים שאם ימתין לאכול עד שובו שמא יכבה נרו ואין לו מקום שיאכל שם ויו"ט שלאחר השבת דלא אפשר בהכי מוליכו בראשון ואינו אוכל וחוזר והולך שם בשני לראות אם קיים העירוב ומחשיך עליו ואם ירצה יאכלנו שם או יחזירנו לביתו ואם לא מצא נר בביתו ידליק נרו ויאכלנו שם:

נאכל עירובו בראשון. אין יוצא עליו דשתי קדושות הן ור' אליעזר הקשה להם לחכמים שהיה סבור דפשיטא להו דשתי קדושות הן ומשום הכי מקשי להם לחכמים מודים אתם לי שהם שתי קדושות דאמריתו דאין עירוב לשני דאי אמרת חדא קדושה נינהו הוה ליה כחד יומא אריכא ויקנה בין השמשות של ראשון לשניהם וכיון דשתי קדושות נינהו יכול לערב בשתי רוחות לב' ימים והוא לא ידע דלרבנן מספקא להו ואזלי הכא לחומרא והכא לחומרא:

גמ' לרוח אחת מאי ניהו. לרוח אחת דקתני מאי ניהו מה רוצה לומר פשיטא דלשני ימים קאמר בניחותא:

ולשני הימים דקאמר מאי ניהו פשיטא דלרוח אחת קאמר. וא"כ תרתי למה לי היינו קמייתא:

הכי קאמרי ליה רבנן לר' אליעזר אי אתה מודה שאין מערבין ליום אחד חציו לצפון. כלומר הלילה לצפון שהרי השמש סובב בלילה לצפון:

וחציו לדרום. ביום יערב לדרום שהשמש הולך ביום פני דרום בין ביום ארוך בין ביום קצר שמע מינה דאין חולקין הלילה מן היום ולא היום מן הלילה דיומא חדא הוא כך אין ראוי לערב לשתי רוחות מזרח ומערב או צפון ודרום בשני הימים דכולהו יומא אריכתא הוא:

ור' אליעזר. השיב להם לא דמו דלילה ויום קדושה אחת היא בודאי אבל הכא שני ימים דיום טוב ושבת שתי קדושות הן ואין שם קדושה זו דומה לזו:

אבל. אמת כמו (בראשית י״ז:י״ט) אבל שרה אשתך ומתרגמינן בקושטא:

שאם עירב ברגליו. שלא היה לו פת לשגר על ידי שליח ולערב הלך בעצמו וישב באלפים עד שקדש עליו היום וקנה שביתה וחוזר ולן בביתו:

מערב ברגליו בשני. כלומר צריך לערב ברגליו אף בשני ואינו יכול לצאת בשני חוץ לתחום ע"י קניה ראשונה. או אם עירב בפת בראשון ונאכל עירובו ביום ראשון לאחר שקצה עירוב אי אתם מודים שאין יוצא עליו ביום שני ע"י אותה הקנייה:

אמרו לו אבל. אמת הוא שאמרת:

הא לאיי שתי קדושות הן. ר"א מהדר להו הא ודאי אף לדבריכם שתי קדושות הן ורבנן מספקא להו בשבת ויו"ט אי חדא קדושה אי שתי קדושות נינהו:

ועבדי הכא לחומרא. דאינו יכול לערב לשתי רוחות דדילמא קדושה אחת הן:

והכא לחומרא. שאם נאבד אין סומך עליו בשני דדילמא שתי קדושות הם:

וצריך עיון אם הוא כבני עירו ויש לו אלפים אמה לכל רוח או דילמא כיון דמשום ספק הוא אין לו אלא אלפים אמה לבדן ואין לו לצאת (אלא) כנגד אותו רוח שעירב אפילו אמה אחת ולכאורה משמע דאין לו אלא אלפים אמה לבדן ונעשה חמר גמל ופלוגתא דר' יוסי ור' יהודה [היא] [דף לח.] דלר' יוסי ודאי שתי קדושות הן והרי הוא כבני עירו אע"ג דאזיל לחומרא דאין יכול לערב לשתי רוחות ורבי יהודה ס"ל דחמר וגמל הוא ואין לו אלא אלפים אמה אבל ממה נפשך בהנהו אלפים משתרי:

אי אתה מודה שאין מערבין בתחלה מיום טוב לשבת. כלומר אם לא עירב בין השמשות של ערב יום טוב והוצרך לצאת בשבת אי אתה מודה שאינו יכול לערב תחילה מיו"ט לשבת אלמא קדושה אחת הן והרי הם כיום אחד שאינו יכול לערב בחצי היום אם לא עירב בין השמשות ור' אליעזר משיב התם משום הכנה שמכין מיום טוב לשבת שטורח ביום טוב לילך אל סוף תחומו כדי לערב בשבת אי נמי שאומר תהא שביתתי במקומי ואי הוה מערב בפת אומר הרי זה לעירובי תחומין ולא משום [טעמא] דכחד יומא הוא:

הלכה כארבעה זקנים. מפורש בגמרא שמותם דכולהו סבירא להו דשתי קדושות הם:

אלא הא דתנן ר' אליעזר אומר יו"ט הסמוך לשבת וכו'. והא קא מכין מיום טוב לשבת דקס"ד דמנח ליה לעירוב בסוף אלפים אמה מכאן ובסוף אלפים אמה מכאן והוא צריך לילך מבעוד יום אצל מקום עירובו של יום טוב שני כדי שלא יהא רחוק ממנו יותר מאלפים אמה שהנותן את עירובו חוץ לאלפים אמה לא קנה עירוב וכיון שהוא הולך סמוך לבין השמשות לסוף תחומו אצל מקום עירובו של יום טוב שני ושוב אינו יכול לחזור לתחומו הראשון לפי שתחומו השני מופלג מן הראשון נמצא זה כמכין מיום טוב לשבת והא ודאי מוכחא מילתא והרי זה כמהלך אצל שדהו לידע מה היא צריכה וכמטייל על פתח המדינה כדי שיכנס למרחץ מיד: