רבינו יהונתן מלוניל על עירובין ט.

מתני' נתגלגל חוץ לתחום. מפרש בגמ' לארבע אמות חוץ למדת אלפים:

אינו עירוב. הואיל ויש מביתו שהוא דר שם עד עירובו יותר מאלפים שהרי אינו יכול לאכלו שם בבין השמשות שהעירוב חוץ לתחום וגם חוץ לאותן ד' אמות שנתנו חכמים לכל מי שנותן עירובו ואותן ד' אמות כנגד כל העיר שהוא מפסיד כשהוא רוצה לעקור עצמו מן העיר ולשבות במקום אחר שאם לא היה חוץ לתחום אלא אמה או שתים לא הוה מיקרי חוץ לתחום שהרי בתוך תחומו הוא עדיין ולא דמי למי שיצא חוץ לתחום דאמרי' במתניתין [דף נב:] אפילו אמה אחת לא יכנס דהתם אין ראוי לתת לו ד' אמות יותר שהרי נתכוין לשבות בעיר שהוא עולה לו כד"א ואם יצא חוץ לתחום כבר הוא חוץ לתחום וחוץ לד' אמות אבל הכא שהיה רוצה לעקור את עצמו מן העיר ראוי לתת לו במקום שמניח שם עירובו ד' אמות ששם הוא ביתו:

נפל עליו גל. כותל גדול שאינו יכול ליטול עירובו משם בבין השמשות שהוא זמן קניית עירובו אלא אם כן יחפור שם במרא וחצינא והוי איסורא דאורייתא שמתחייב חטאת שאם היה יכול ליטול משם מבלי שיצטרך לכלי חפירה אלא בידיו בלבד לטלטל צרורות העפר והאבנים שעליו הוי עירובו עירוב שהרי ליכא בטלטול דבר שאינו ראוי אלא איסור שבות וכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בה"ש:

או נשרף. בענין שאינו ראוי לאכילה שהרי כמי שאינו בעולם הוא:

תרומה ונטמאת. נמי שהרי יש בה איסור מן התורה באכילתה דקאי עליה במיתה דכתיב (ויקרא כ״ב:ט׳) ומתו בו כי יחללוהו ואפילו יהיה כהן טמא:

ואמרינן (סנהדרין כג.) פרט לזו שמחוללת ועומדת אפילו הכי נהי דמיעטה ממיתה אבל איסורא איכא וכאילו שאינה בעולם הוא:

משחשיכה הרי זה עירוב. שכבר קנה שביתתו ואפילו נאבד עירובו אח"כ מה בכך ואע"פ שאין לו מה לאכול שם שהרי בעודו בעיר כשלא היה לו מה לאכול בשבת יש לו לילך אלפים אמה לכל רוח הכא נמי יש לו אלפים אמה לכל רוח:

ספק. אינו יודע אם בעוד יום באו על העירוב אלו המקרים הנזכרים או משחשכה:

הרי זה חמר גמל. דמספקא לן שם אם קנו ליה עירוב והכא הוי בידוע ביתו ומהכא יש לו למדוד אלפים אמה לכל רוח ואין לו למזרח העיר שהוא כנגד עירובו למערב כלום ומחמת ספק זה אין לו לילך אלא אלפים אמה שבין ביתו לעירובו דממה נפשך בהנך משתרי אפילו לא יהיה עירובו עירוב אבל אותן אלפים דמעירובו ואילך לצד מערב אסור לילך דאי לא קנה עירוב כאילו לא עירב דמי שיש לו למדוד מן העיר ולצד מערב אלפים אמה ותו לא ומביתו ואילך לצד מזרח נמי אסור לילך דדילמא קנה עירוב נמצא [הוא כחמר גמל] שהוא צריך לפנות לפניו ולאחריו ואינו יכול לזוז משם כך הוא זה שאין לו לזוז מאותן אלפים אמה שהם מהעיר ולצד המערב שהוא אותו רוח שעירב שם ואין לו להלוך הנה והנה כלל:

ספק עירוב כשר. דאמרינן העמד עירוב על חזקתו שכשהניחו היה בתוך התחום והיה טהור ולא היה גל עליו ולפיכך הוה עירובו עירוב והולך ממקום עירובו לכל רוח אלפים אמה:

גמ' לא שנו אלא שנתגלגל חוץ לד' אמות. מסוף התחום אבל אי לא נתגלגל אלא שלש אמות מצי שקיל ליה דכל נותן עירוב תיקנו לו חכמים ד' אמות מלבד האלפים אמה לכאן ולכאן ונמצא שעדיין תוך התחום הוא ומצי אזיל ושקיל ליה בלא שום איסורא וכ"ש בבין השמשות:

מתני' מתנה אדם על עירובו וכו'. מניח שני עירובין אחד לסוף אלפים אמה למזרח ביתו ואחד לסוף אלפים אמה למערב ביתו ויאמר אם יבואו עובדי כוכבים מן המזרח וצריך אני לברוח מפניהם אקנה עירוב שבמערב ויהיה לי למערב ביתי ארבעת אלפים אמה ואע"ג דלא אתו עד למחר אמרינן יש ברירה דבין השמשות קנה עירוב בהאי גיסא וגם אם יאמר אם יבאו עובדי כוכבים מצד מערב וצריך אני לברוח מפניהם לצד המזרח אקנה עירוב שבמזרח ויהיה לי למזרח ביתי ארבעת אלפים אמה:

למקום שירצה ילך. ואמרי' ברירה:

הריני כבני עירי. שיש להם אלפים אמה ואלך מעירי לכל רוח ואיני רוצה להשתכר מזה ולהפסיד מצד אחר ולמחר בשבת כל מה שיברור מכל אלו התנאים שהזכיר אמרינן ברירה וילך למקום שיברור:

ואם בא חכם למזרח. חוץ לתחום עירי ורוצה אני ללמוד תורה מפיו ועכשיו איני יודע לאיזה רוח יבא ולמחר אשמע מבני אדם הבאים משם לכאן על ידי עירוב:

לכאן ולכאן למקום שארצה אלך. ואפילו יהיה אחד מהם חברו והשני שמצד האחר הוא רבו אם יברור למחר מצד שבא חבירו אמרינן יש ברירה שפעמים שדעת האדם נוחה בחברו שאינו בוש לשאול ממנו כל חפצו יותר מברבו שבוש ממנו:

ור' יהודה. פליג ואמר שאין לו לברור אלא לצד רבו שבו דעתו נוחה יותר מבחבירו לפי שאינו מסופק במה שיאמר לו רבו שהוא הלכה למעשה מה שאין כן בחברו דשמא אין הלכה כמותו ואם היו שניהם רבותיו אמרינן. ברירה וילך למחר למקום שירצה ולפי שדרך העולם לברוח מפני עובדי כוכבים ומפני לסטים ולצאת לקראת חכם ללמוד תורה מפיו לפיכך נקט אותה במשנתינו:

רבי אליעזר אומר יו"ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה מערב אדם שני עירובין. כלומר מי שהוא צריך לילך יום ראשון למזרח ביתו ארבעת אלפים אמה ויום שני יש לו צורך לילך למערב ביתו ד' אלפים אמה ובא ר' אליעזר להודיענו שיכול לילך למזרח ולמערב בערב יו"ט ראשון ואומר עירובי של מזרח יקנה לי היום לצורך מחר ועירובי שהנחתי למערב ביתי יקנה לי בבין השמשות של מחר לצורך יום שני דקסבר ר"א שבת ויו"ט לאו כחד יומא אנא ב' קדושות הן ובין השמשות דיומא קמא לדידיה הוא דקני ולא ליום שני שאם היו קדושה אחת אינו יכול לערב לשתי רוחות כשם שאסור לערב חצי היום למזרח וחצי היום של אחריו למערב:

ואם עירובי בראשון וכו'. כלומר ואם לא היה צריך אלא באחת מן הצדדין ביום ראשון לבדו וביום שני אינו צריך לצאת מתחומו ורוצה שיהיה ביום שני כבני עירו או הפך הדבר שלא יצטרך ביום ראשון לצאת חוץ לתחום העיר ובשני יצטרך יכול לעשות כרצונו דשתי קדושות הן: