רבינו יהונתן מלוניל על עירובין ח:

נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח וכו'. כלומר ונתכוין לשבות במגדל (א"נ) דקאי ברה"י א"נ אפי' קאי ברה"ר ונתכוין לשבות למטה הא אמרינן הנותן עירובו יש לו ד"א והוא ועירובו במקום אחד הוא ואם לא היה נאבד המפתח הוה עירוב אע"ג דנתכוין לשבות למטה אבל כיון שנאבד כל בין השמשות לא קני שביתה שם שהרי לא היה יכול ליטלו משם אליבא דר"א ואפילו היה יכול לחתוך המנעול בסכינא דאשכפתא שהוא גדול כגון שהוא קשור בחבלים אפ"ה לא קנה שביתה דס"ל לר"א כר' נחמיה (שבת לו. ע"ש בתוס' ד"ה הא ר' נחמיה) דכלי שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו אסור אבל לרבנן קני שביתה שהרי יכול לחתכו בדבר שמלאכתו לאיסור:

גמ' רה"י עולה עד לרקיע. והוא ועירובו במקום אחד הוא שהרי יכול ליטלו משם ולאכלו:

אילימא דנתכוין לשבות למעלה. בראש האילן והוא גם הוא בראש האילן אמאי אין עירובו עירוב הלא שניהם במקום א' וכשנכנס שבת יכול לאכלו שם אע"ג דקא עביד איסורא דקא משתמש במחובר אפילו הכי קני עירוב כיון דמבעוד יום עלה שם ולא קא עביד השתא מעשה בידים והכי אמרי' בפ' המוצא תפילין [דף ק.] תני חדא עלה מותר לירד ותניא אידך עלה אסור לירד ויעמוד שם כל השבת ומוקמינן לה דהאי דאסור לירד בשעלה שם בשבת והאי דשרי בשעלה שם מבעוד יום מ"מ משמע דאיסור גדול עושה בירידה יותר מכשעומד שם על האילן לפי שעיקר איסור מחובר לא נאסר אלא מפני שמא יתלוש ובעמדו עליו ליכא משום שמא יתלוש (ה"ג) וא"כ הוא ועירובו במקום אחד הוא:

אלא דנתכוין לשבות למטה. בקרקע וגם הוא עומד בקרקע אמאי למטה מעשרה עירובו עירוב הא קא משתמש באילן הלא אין בו כח ליטול אותו בלא איסורא בידים שמשתמש באילן או שיביא מכרמלית לרה"ר אם יש במקום הנחת העירוב ד' טפחים ומתרץ דאליבא דרבי היא דכל דבר שאין בו איסורא דאורייתא אלא דרבנן לא גזרו עליו בין השמשות שהוא שעת קניית העירוב כיון שהוא ספק יום ספק לילה וכיון דבההיא שעתא מצי שקיל ליה נמצאת סעודה הראויה באותה שעה היא ותו לא איכפת לן אע"ג דלא מצי שקיל ליה ביום שבת ואינו יכול לאכלו:

בבור העומד בכרמלית כגון בקעה או תל גבוה עשרה והוא יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ואע"פ שהבור הוא רשות היחיד וקא מטלטל מרשות היחיד לכרמלית אפי' הכי עירובו עירוב דרבי היא:

תלוש ונעוץ. הוא דהוי עירוב דליכא ביה שום איסורא אע"פ שנתכוין לשבות למטה והניח עירובו למעלה כדפרישית בפי' המשנה דהא סבירא לן כרבא דאמר [דף לב:] הנותן עירובו יש לו ד' אמות והם עולות עד לרקיע והכל כמקום אחד הוא אבל מחובר לא הוי עירוב משום דכי שקיל ליה משתמש במחובר הוא ואע"ג דאוקימנא דכולה מתניתין כרבי דלא גזרו עליו בין השמשות הכא גזרינן לפי שהקנה רך הוא ואיכא למיתש שמא יקטום כי שקיל ליה ומיחייב משום קוצר כדאמרינן (שבת עג:) זומר וצריך לעצים חייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום נוטע אבל אילן קשה הוא ואי בבין השמשות יעלה לא חיישינן שמא יתלוש:

קטיר במתנא. קשור המנעול בחבל:

ובעי סכינא. כגון אותו סכינא דאשכפתא שהוא דבר שמלאכתו לאיסור וס"ל לרבי אליעזר כרבי נחמיה דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך מלאכתו כלומר אפילו דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו אין לצורך מקומו לא וכיון שכן דבר שמלאכתו לאיסור לא כך ולא כך משום הכי קתני בברייתא אי בעיר אבד עירובו עירוב דאי משכח ליה מצי לאיתויי דרך חצרות וקרפיפות ואם בשדה אבד אינו עירוב שהרי אין יכול להביאו בעיר בשום ענין דלא ס"ל כר"ש דאמר בפרק המוצא תפילין (דף צה:) דנותנו לחברו וחברו לחברו אפילו במקום מצוה ולמפסקיה בסכינא דאשכפתא נמי אי אפשר כר' נחמיה ור' אליעזר לא סבירא ליה הא דרבי דלא גזרו עליו בין השמשות ורבנן ס"ל כרבנן דדבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו בין לצורך מקומו שרי ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו שרי ומשום פסיקותא ליכא איסורא דאע"ג דתנן שם (ביצה לא:) חותמות של קרקע מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך הא לא קשיא דהתם מיירי בשבת אבל הכא מיירי בבין השמשות וסבירא (ליה) [להו] כרבי דלא גזרינן עלה בבין השמשות דהא לאו סתירת אהל או בנין הוא אלא פתיחת דלת בעלמא: