רבינו יהונתן מלוניל על עירובין ח.

מתני' מערבין בדמאי וכו'. בככר שלקחה מעם הארץ ולא ידעינן אם הפריש ממנה מעשר ראשון ומעשר עני ואפילו הכי מערבין לו בה דכיון דאי בעי מפקר (ליה) ניכסיה וחזי ליה דתנן בית הלל אומרים מאכילין את העניים ואת אכסניא דמאי השתא נמי חזי ליה ופירוש אכסניא חיילות של בני אדם שמטילין אותן על בני העיר לזונן והוו כעניים שהרי אינם בבתיהם ולפי שרוב עמי הארץ מעשרין הם תלינן לקולא בהכי שהרי אין מספיק להם מזון:

במעשר ראשון. מפרש בגמרא שניטלה ממנו תרומת מעשר דזהו מעשר מן המעשר ולא ניטלה ממנו תרומה גדולה כגון שהקדימו הלוי לישראל בשבלין קודם שניטלה ממנו תרומה גדולה ואמר לו תן לי עשר שבולין בשביל עשרה סאין של חטה מן המאה עמרים שיש לך ונתנם לו ורווח הלוי בזה שמעורב בו קצת מן התרומה גדולה שהוא חלק [חמשים] מן הי' ועבר על דברי תורה בהקדימו מעשר ראשון לתרומה דמדאורייתא קודמת למעשר דראשית קרייה רחמנא אבל טבל לא מיקרי כיון שלא הוקבע זה לתרומה עד שיהיה ממורח דכתיב ראשית דגנך אבל שם מעשר חל עליו מדאצטריך קרא למפטריה מתרומה גדולה כשהקדים מעשר ראשון בשבולין דכתיב (במדבר יח) והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר מכלל דשם מעשר חל עליו אע"פ שהוא בשבלין ואינו ממורח עדיין אבל הקדימו בכרי דמיחייב בתרומה גדולה טבל מיקרי ומאי דקתני ולא במע"ר שלא ניטלה ממנו תרומתו היינו תרומה גדולה אבל ברישא מתפרש שניטלה ממנו תרומתו תרומת מעשר דהיינו מעשר מן המעשר וקמ"ל דבהכי סגי ומוכחינן מתרי קראי דקשיין אהדדי בחד קרא כתי' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר משמע מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה אם לא ניטלה תחלה וקרא אחד אומר מכל מעשרותיכם תרימו את כל תרומת ה' ומשנינן כאן שהקדימו בשבלין דלא איחייב בתרומה גדולה ומיפטר כאן שהקדימו בכרי שחל עליו חיוב תרומה גדולה ומיחייב להרימו גם מן המעשר:

ובמעשר שני. שנפדה קצת שנתן את הקרן ולא נתן את החומש וקמ"ל דאין חומש מעכב והקדש נמי:

אבל לא בטבל. דהא לא חזי ליה לאכילה ואפילו בטבל טבול מדרבנן אסור לו לערב כגון טבל פירות העץ שאינם משבעת המינים או דגן חטה ושעורה שנזרע בעציץ שאינו נקוב דלא מיחייב כלל מן התורה דהא כתלוש דמי:

ולא במעשר שני שלא נפדה כהלכתו. כגון שפדאו במטבע שאין בו צורה דכתיב (דברים י״ד:כ״ה) וצרת הכסף בידך דבר שיש לו צורה דהוה ליה למכתב ונתת הכסף בכיסך:

והקדש שפדאו על קרקע. דכתיב (ויקרא כ״ז:י״ט) (ונתת) [ויסף חמישית] כסף ערכך [עליו וקם לו]:

השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן. דהא לאו בני דיעה נינהו ולאו בני שליחות דהא לא ידעי למימר שביתת פלוני במקום הזה:

או ביד מי שאינו מודה בעירוב. כגון כותים שאינם מודים בדברי חכמים (בכורות דף ל. ודף לה.) וכל החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו דשמא שקר הוא מעיד כשאומר שהביאו שם במקום שצוה ואפי' ימצא שם העירוב שמא לא הניחו שם על מנת כן:

ואם אמר. השולח המערב לראובן המודה בעירוב הנני שולח לך עירוב אחד ביד כותי תקבל אותו מידו ותניחהו במקום פלוני ואחר כן שלחו לו ביד כותי והגיעו ליד ראובן עירובו עירוב והוא שראהו המערב [השולחו] מרחוק דהכי מוקמינן לה בגמרא בעומד ורואהו שאם לא כן היינו חוששין שמא לא הגיעו אליו כיון שהוא חשוד בדבר ושמא תאמר שמא לא רצה ראובן לקבלו מידו אע"פ (שהפקידו) ואותו הכותי החזירו או אכלו או השליכו לים ולכל דבר האבד ולא נתיר למערב לצאת למקום שעירב קמ"ל מתני' דסמכינן עליה דחזקה שליח עושה שליחותו בדבר שהוא מדרבנן ותלינן לקולא אבל בדברי תורה לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו כי אם לחומרא:

גמ' אוקימנא בעירובי תחומין. דמקנא ביתא הוא וקטנים לא אלימי למקניה ביתא בשביל אחר אבל בעירובי חצירות דקני ממילא מערב כדתנן [דף עא.] בעל הבית שהיה שותף עם שכניו אין צריך לערב ולפיכך קטן גובה אותו ולא אכפת לן שהרי הוא אינו צריך שיאמר בו כלום אבל בעירובי תחומין צריך הוא שיאמר במקום עירובי זה תהא שביתתו של פלוני והוא לאו בר דעת הוא:

וליחוש דילמא לא ממטי ליה. קטן עד [שיבא] לידו של מקבל:

בעומד ורואהו. שמוליכו שם:

ודילמא ההוא לא שקל ליה מיניה ולא מערב ליה אע"פ שהבטיחו:

מתני' נתנו באילן למעלה מעשרה וכו'. מוקי לה בגמרא כגון שנתכוין לשבות ברשות הרבים והניח עירובו בראש אילן הנוטה חוץ לארבע אמות ששבת בהם ויוצא הרבה חוץ לד' אמות וקמ"ל מתני' שאם מה שיוצא מן האילן חוץ לארבע אמות הוא פחות מי' טפחים עירובו עירוב דהוא ועירובו במקום אחד חשבינן ליה שהרי יש כח ברוח לזקפו לתוך ד' אמות ששבת בהם שדרך הענפים שיהיו רכין בראשן עד עשרה טפחים אבל אם מה שיוצא חוץ לד' אמות הוי יתר מי' אין כח ברוח להביאו תוך ד' אמותיו מפני שהוא חזק וקשה ואינו מצוי שיזקוף ברוח מצוי' והוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הויא וא"ת אפילו בפחות מי' טפחים אמאי עירובו עירוב הרי אינו יכול ליטלו מן האילן דהא קא משתמש במחובר הוא ומש"ה מוקים לה בגמ' אליבא דר' דבכל דבר שאין בו אלא משום שבות דרבנן כגון משתמש במחובר לקרקע לא גזרו עליו בין השמשות אבל אם היה האילן זקוף כולו כשאר כל האילנות ליכא לאפלוגי בין למעלה מי' ולמטה מי' דהא קי"ל הנותן את עירובו יש לו ד"א והוא ועירובו במקום אחד דהא רשותו עולה עד לרקיע לענין זה:

נתנו בבור. מוקים לה בגמ' במתכוין לשבות על שפת הבור העומד בכרמלית ואע"פ שטעה והניחו בבור שהוא רשות היחיד אפ"ה קנה עירוב ולא קרינן ביה הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר דהא מוקמינן ליה לרישא [כר'] דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ומכרמלית לרה"י איסורא דרבנן הוא:

נתנו בראש הקנה וכו'. אפילו למעלה מעשרה עירובו עירוב ואע"ג דנתכוין לשבות ברה"ר דכיון שכל קנה וקנה הוא זקוף ועומד הא אמרי' לעיל כיון שהנותן עירובו יש לו ד"א רשות היחיד עולה עד לרקיע והוא ועירובו במקום אחד הוא ומשום מחובר ליכא דהא תלוש הוא וא"ת הא מוקמינן לה אליבא דרבי דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות אפילו היה מחובר אמאי לא הוי עירוב והא כל משתמש במחובר ליכא [איסור אלא משום שבות ומתרץ בגמרא דלאו משום דמשתמש במחובר פסלינן ליה אלא גזירה שמא יקטום לפי שהקנה רך הוא ובודאי כי שקיל ליה יקטום ליה ומיחייב משום קוצר אבל באילן שהוא קשה ליכא] אלא משום שמא יעלה ויתלוש וגזרינן משתמש באילן משום האי גזרה :