רבינו יהונתן מלוניל על עירובין ז.

אריך וקטין. כגון מאה על חמשים:

קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה. אלא שהיו מחיצות עומדות מאליהן מסעיפי ההרים ונקיקי הסלעים או שלא היתה כוונתו לדור בתוכו ואע"פ שאחר כן בנה דירה בתוכו ואמרי' לקמן הוקף שלא לדירה ולבסוף פתח בתוכו לא מהני ליה ולא מידי [דף כה.] עד שיעשה לו מחיצה אחרת מבפנים רחוק ממחיצות הראשונות ארבעה טפחים וכיצד יעשה שלא יצטרך למחיצו' אחרות כל סביבות הקרפף פורץ בה פרצה שהוא יותר מעשר ונתבטלו כל המחיצות שאפילו היה מוקף לדירה היה אסור לטלטל בו אף כנגד העומד אף על פי שהעומד מרובה על הפרוץ וגודר וסותם אותה פרצה לשם דירה אם ירצה כולה או אם ירצה אמה אחת היתרה על עשר והוי כפתוח ולבסוף הוקף ואותן י' אמות הנשארות פתח הן ואפילו כנגדן מותר לטלטל:

מתני' אמר רבי אילעאי שמעתי מר' אליעזר אפי' היא בית כור. ואע"ג דלא הוקף לדירה דלא דמי לבקעה דבקעה לא מסיימי מחיצותיה אלא בדרך מדרון נכנס לה ויוצא ממנה אבל גנה וקרפף יש להם מחיצות מעלייתא אך לא נעשו על דעת שידורו בהם:

וכן שמעתי ממנו אנשי חצר וכו'. כלומר ששכח ולא עירב עם בעל הבית חברו או שהיו שם רבים וכולם עירבו חוץ ממנו ואם ביטל את רשות חצרו להם שאומר כל רשותי קנויה לכם או מבוטלת לכם תכף נקנה להם חלק שיש לו בחצר גם ביתו והוי איהו כאורח לגבייהו שאינו אוסר עוד עליהם והם מותרין להוציא ולהכניס בביתו של זה המבטל אבל איהו לא אע"ג דהוי כאורח לגבייהו דשמא ישוב בלבו מבטולו שבטל להן ואם יחזור ויזכה בחצר יהיה אוסר עליהם אי נמי להבין לכל בני החצר שמחמת ביטולו שביטל להם משתמשים בחצר וגם בביתו אבל איהו לא אע"ג דנעשה אורח גם בביתו שאם לא נעשה [אורח] לגמרי גם מביתו היה אסור לשאר בעלי חצר להכניס ולהוציא מן החצר לביתו אלא ודאי לגמרי נסתלק מביתו וחצר שלו ומן הדין היה מותר גם הוא אלא משום שלא יטעו בני החצר אסרינן ליה ובברייתא פליגי רבנן עלייהו ואסרי לו ולהם להכניס ולהוציא מן החצר לביתו שהוא דר בו דסבירא להו לרבנן שהמבטל חצרו רשות ביתו לא ביטל אא"כ אמר בפירוש כל רשותי שיש לי בין בחצר בין בבתים אבל בשאר בתים של בעלי חצר שעירבו וביטל להם רשות חברו הוא מותר להכניס ולהוציא מבתיהם לחצר דהוי אורח לגבייהו כיון שנסתלק מן החצר אע"פ שלא נסתלק לגמרי מביתו אליבא דרבנן בסתם או אליבא דר"א היכא דאמר בפירוש רשות חצרי אני מבטל לך ולא רשות ביתי והלכתא כרבנן שהמבטל רשות חצרו רשות ביתו לא מבטל אא"כ גלי אדעתיה בפירוש שביטל הכל ואפ"ה ביתו אסור לו להוציא לחצר אבל להם מותר ואם לא גילה אלא דקאמר חצר או רשות ולא אמר כל רשותי שיש לי בביתי ובחצרי אסור ביתו לו ולהם:

שיוצאין בעקרבלין. משום מרור בפסח והוא סיב הגדל סביב הדקל ונכרך ועולה בו כלולבי גפנים ולולבי דלועין הנדבקים ונכרכין לכל מה שמוציאין:

ובקשתי לי חבר. אם שמע ממנו כמו ששמעתי אני ולא מצאתי:

גמ' לר' אליעזר המבטל רשות חצירו. מסתמא רשות ביתו נמי בטל לפיכך ביתו נמי מותרת לאנשי החצר להוציא ממנה ולהכניס לתוכה שהאוסר כבר נסתלק לגמרי ושב כאורח לגבייהו ומן הדין גם לו נמי היה מותר להוציא ולהכניס מביתו לחצר כמו שהוא מותר בשאר הבתים אבל משום היכרא שיכירו שביטל הוא רשותו להם אסרינן ליה לאותו המבטל שלא יוציא מן הבית לחצר אי נמי שלא ימלך ויחזור מביטולו שהרי יכול לחזור מביטולו שביטל ויאסר עליהם אם יחזיק בחצר ואליבא דרבנן דאסרי ביתו לו ולהם דסבירא להן שלא בטל מסתמא כי אם החצר לבדו ולא הבית לפיכך אין להם רשות ליכנס שם ולהוציא משם לחצר אע"פ שכל החצר הוא שלהם שהרי בבית אין להם שום זכות לזכות בו אבל המבטל בשאר הבתים מותר להכנים ולהוציא כדין אורח שמתארח עם בעה"ב:

וחמשה וכו' לרבי אליעזר. דסבירא ליה דיותר ממה שהוציא בשפתיו אנו מבינין מתוך דבריו הכא נמי אע"פ שלא בטל בפיו אלא לאחד דעתו וכונתו היתה כנגד כולם ומותרין כולם לטלטל מבתיהם לחצר וגם לביתו ולרבנן דסבירא להו שאנו מדקדקין מה שהוציא בשפתיו ואין אנו מבינין בו יותר הכי נמי אמרינן ליה שבטל לו לבדו ולא לאחרים ואסורין כולם לטלטל בחצר שהרי זה אוסר על זה:

סליק עושין פסין

בכל מערבין כו'. מערבין עירובי חצרות ועירובי תחומין:

ומשתתפין. שתופי מבואות:

חוץ מן המים ומלח. דלאו מידי דמזון נינהו וטעמא דעירובא משום דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא וכיון שנתנו בני החצר כדי מזונם בבית אחד נעשה כאילו דרים בתוכו ונמצאו כולן רשות אחת וכן בעירובי תחומין נעשה המערב כאילו אוכל ושובת שם ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח והלכך דבר מזון בעינן:

בכסף מעשר. בתוך ירושלים כשהוא מוציאו כדכתיב (דברים י״ד:כ״ו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו':