רבינו יהונתן מלוניל על עירובין לג:

אבל בור ושיח ומערה מטפס ועולה וכו'. כלומר מותר לירד שם ולעלות משם בין יש בהם מים בין אין בהם מים ושמא תאמר משום טרחא אסרו חכמים לעלות באילן ואם כן ליהוי נמי אסור בבור ומערה קמ"ל שאין הטעם אלא משום שמא יעלה ויתלוש ובבור ושיח דליכא למיגזר מידי שרי:

צדו אחד שוה לארץ אסור. כיון שמשלש צדדיו גבוהין מן הארץ ג' טפחים אסור אפילו אליבא דרבה אע"פ שצדו אחד שוה לארץ:

[אין] נתלים באילן. אשטוטרלו"ר בלע"ז:

נשענין. נסמך בגבו לגוף האילן ואע"ג דליכא למיגזר בכי האי גוונא מידי גזרי' כולהו משום שמא יעלה ויתלוש:

מבעוד יום. אם עלה מבעוד יום וקדש עליו היום לא קנסינן ליה דהא לא עבד שום איסורא בעלייתו:

משחשיכה. דעבד איסורא בעלייתו קנסינן ליה:

בשוגג. שלא [היה] זוכר לשבת לא קנסינן ליה:

במזיד. קנסינן ליה ולא ירד:

אסור שיהלך ע"ג עשבים. כלומר לחים משום תולש אבל יבשים כתלושים דמו:

בימות החמה. שנוטים ליבשות וקרובים לישבר אסור:

בימות הגשמים. שהם לחים [יותר] מותר:

דסיים מסאני שרי. נועל מנעלים מותר אינו נועל מנעלים אסור לפי שהעשבים נכנסים בין קשרי אצבעות רגליו ונתלשין:

כל הכופה את אשתו לדבר מצוה. תשמיש:

דכתיב ואץ ברגלים חוטא. לשון תשמיש כמו בין רגליה כרע נפל שכב (שופטים ה׳:כ״ז) ואץ הוא ל' דוחק דכתיב (בראשית יט) ויאיצו המלאכים ומתרגמינן ודחיקו:

גם בלא דעת נפש לא טוב. רישיה דהאי קרא ואץ ברגלים חוטא:

נפש לא טוב. אינם טובים הבנים שנעשים בלא דעת האשה שהיה בעלה אץ ברגלים:

הבועל ושונה. בעל כרחה:

יבעול וישנה. לפי שמחמת ביאה ראשונ' האשה לובשת תאוה וממהרת להזריע בביאה שנייה משא"כ האיש שכבר הזריע בראשונה לפיכך יולדת זכר מפני שהאיש מזריע אחריה ויהיה זרע הזכר העליון ועילאה גבר:

אם היה בית אפל מותר. לשמש אפי' ביום דהא ליכא למיגזר שמא יראה בה דבר מגונה:

מאפיל בכסותו. על ראשו ומותר:

מתני' הדלת שבמוקצה שהוא מוקצה בחצר לצניעות ועשו לו מחיצה שלקשין ודלת של קשין וכן פרצת החצר שסוגרים אותה בחדקין והן קוצין ופעמים שסוגרין את אלו במחצלאות ואין להם ציר ולא צורת דלת ולא משקוף מלמעלה ולא מלבן מן הצד כעין שאר דלתות:

אם אינן גבוהין מן הארץ ג' טפחים. כנגררין בארץ דמו ואין פותחין ונועלין בהן משום דמיחזי כבונה כיון שאין עליו תורת דלת עשוי מאתמול ועכשיו הוא שסוגר בפני הפרצה ובהגבהתו מעל הארץ הוא מטלטל דבר שאין בו תורת כלי:

גמ' ומחצלת. של קנין:

קנקן. הוא כלי שאוחזין בו מאחורי המחרישה כשחורשין ויש שנועלים בו ומעמידין אותו במקום דלת שנועצין אותו באמצע הפתח כדי שלא תצא הבהמה:

בזמן שקשורין ותלויין. אגמא אתלייה הוא דקפיד אבל אגבוהין מן הארץ שלשה טפחים לא קפיד:

בשיש להן ציר שיש להם תורת כלי ולא מיחזי כבונה שניכר לכל שלא הושם שם לקביעות אלא לצורך שעה:

כשהיה להם ציר אע"פ שאין להם עכשיו:

דלת אלמנה. דלת שהיא אלמנה מתיקוניה:

דחד דפא. עשויה מקרש א' דהכא ודאי מיחזי כבונה ונותן הקרש בכותל שאין בה היכר דלת:

גושמא. בריחים המחברים אותה: