רבינו יהונתן מלוניל על עירובין לג.

ודייקינן במזחילה קולט אין מצרף לא כדפרי' מ"ט לא כלומר וכי המים היורדין מתוך המזחילה דרך כותליה מי נחו כלל וגם אינן נחים אלא מתגלגלין והרי היא כאילו הוא קולט מאויר המזחילה ואוקמה רב נחמן במזחילה גדולה שלשה עשר עסקינן ולא יותר וכשמכניס ידו לתוכה למעלה מעשרה ומצרף ידו אל כותל המזחילה הסמוך לגג בפחות מג' הרי הוא כמצרף ידו אל הגג עצמו ונוטל ממנו ואלו נוטל מעל גבי הגג הרי הוא מוציא מרשות לרשות או כמוציא מרשות לרשות מפני שהוא מתגלגל עד כאן. וקשיא להאי פירושא שמתיר להכניס ידו לאויר המזחילה ומקבל מאויר ושותה הא ודאי אמרי' במסכת שבת בפירקא קמא (דף ה.) בעי רבא הכניס ידו לחצר חברו וקבל מי גשמים והוציא מהו חייב חטאת או לא והקשו לו היכי מיחייב חטאת הא לאו עקירה הוא ומה לי הטעינו חברו ומה לי הטעינו שמים והטעינו חברו פטור אבל אסור דשנים שעשאוה הוא נמצא שאסור לקלוט מאויר מקום שיש בו ארבעה על ארבעה ולהוציא לחוץ לפיכך הפירש הראשון נראה יותר:

גמ' קולט אין מצרף לא. מפורש בפי' המשנה עד סוף ההלכה:

מתני' בור ברה"ר וחולייתו גבוה עשרה טפחים וכו'. מפרש בגמרא שהוא רחוק מן הכותל ארבעה טפחים ונמצא שבינו ולכותל מפסיק רה"ר לפיכך צריך שתהיה גבוהה עשרה טפחים החולייא אשר סביביו נמצא שכשמשלשל מן החלון דליו לבור אינו יורד לאויר רה"ר אלא לאויר מקום פטור מרה"י לרה"י באויר מקום פטור הוא ממלא אבל אם לא היה חולייתו גבוהה עשרה טפחים נמצא שהוא מוציא מרה"י לרה"י דרך רה"ר אבל אם לא היה הבור רחוק מן הכותל ד' אע"פ שאין בחולייתו גבוהה י' מותר לשלשל דליו מן החלון לבור דמרה"י לרה"י באויר מקום פטור קא מטלטל דכיון שאין ברחבו ד' מקום פטור הוא אי נמי יש לפרשה דהכי קאמר בור עם חוליתו שהוא גבוה עשרה טפחים והוא סמוך לכותל בתוך ד' מותר למלאות ממנו בשבת וקמ"ל דאע"פ שאין החוליא העומדת סביביו חזקה ובריאה שיוכל איש להשתמש בה כרצונו כל דבר קל וכבד אפ"ה מצטרפה לבור להיותו רה"י שאם לא היה עמוק י' מיקרי כרמלית שהרי יש ברחבו ד' ואסור לשלשל דליו שם דמכרמלית לרה"י קא מטלטל:

וכן אשפה וכו'. אשפה הסמוכה לכותל בין שהיא סמוכה לכותל בין שהיא סמוכה בתוך ד' טפחים בין שהיא רחוקה יותר מותר להשליך שם שופכין שלו דכיון שהיא גבוהה י' טפתים מרה"י לרה"י בדרך אויר מקום פטור קא מטלטל שאם לא היתה גבוהה עשרה מיקרי כרמלית ואסור לזרוק מרה"י לכרמלית ואע"פ שתהיה סמוכה לכותל לגמרי כ"ש אם תהיה ממנה רחוקה ארבעה דקא מטלטל נמי באויר רה"ר. ומוקים לה בגמרא דוקא באשפה דרבים הוא דשרינן דרבים לא מימלכי מעשותה אשפה ולעולם תהיה גבוה י' טפחים ולא מצי אתי לידי איסורא לא דאורייתא ולא דרבנן שהרי כל היום משליכין זה לזה שופכיהן וזבליהן שם ולא תחסר גובהה אבל באשפה דיחיד אע"ג דהשתא הויא גבוהה עשרה טפחים למחר ינקנה ויחסר גבהותה אי נמי שוב לא ירצה להשליך שם זבליו ותבנו וקשו עוד והוא לא ידע וזורק שם שופכיו ויבא לידי איסור דאורייתא שתהיה רשות הרבים גמורה:

גמ' וכן באשפה וכו'. מפורש בפירוש המשנה עד שכל דירה שתשמישה לאויר וכו':

מתני' אילן המיסך על הארץ וכו'. כלומר שנופו נוטה לרה"ר למטה מכל צדדיו סביב סביב עד שאין בין ראשי הענפים ולארץ שלשה טפחים מטלטלין תחתיו דאמרינן לבוד והרי יש כאן מחיצה י' ומוקמינן בגמרא של מסכת סוכה בפרק הישן תחת המטה (דף כד:) בדעביד לה בהוצא ודפנא כעין שתי וערב כי היכי דלא ליזיל וליתי ברוח מצויה דכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה ואע"פ שהוא עשוי בהוצא ודפנא אם היה תחת האילן יותר מבית סאתים אסור לטלטל תחתיו לפי שהוא אינו מוקף לדירה כלומר לדור בו יומם ולילה אלא לשמור משם אויר השדות והכרמים ולא שמיה מוקף כלל ואין מטלטלין בו אלא כשהוא עד בית סאתים שנראה כחצר דזהו שיעור חצר המשכן שהוא מאה על חמשים ומרובעות שבעים אמה וארבעה טפחים:

היו שרשי האילן יוצאין מן הקרקע ונראין כמו האילנות הזקנים אם גבוהים מן הארץ שלשה טפחים אסור לישב עליהם דכאילו משתמש באילן עצמו דמי וכל שכן בענפים ואע"ג דבשרשים ליכא מידי למיגזר אפילו הכי כל תשמיש שבאילן נאסר משום גזירה שמא יעלה ויתלוש אבל אינן גבוהים השרשים שלשה טפחים מותר לישב עליהם דכארעא סמיכתא דמי:

גמ' איתמר שרשי אילן הבאים מלמעלה מג' לתוך שלשה. כלומר לאחר שהוגבהו חזרו ונכפפו:

רבה אמר מותרין. דכיון שהוכפפו לפחות מג' כארעא דמי ורב ששת אוסר כיון שאותו ענף עצמו נאסר מתחלה היאך יבא לו היתר כשגדל יותר הרי הוא בא מכח איסורא ולכך דין הוא שיאסר: