רבינו יהונתן מלוניל על עירובין לא:

אבל בחדשות פטור. כלומר פטור מלהכניסן דקמיעי בעלמא הם כיון שאינם מקושרות ואע"פ שעשויים כמין בתים של תפילין ואע"פ שיש בהן רצועות הלכך לא מחללי' שבתא עלייהו בשביל הצלתן לפי שאין בהן קדושה אלא כשנעשו לשם תפילין:

מצאן צבתים. קשרים קשרים הרבה של תפילין דאע"ג דשרינן ליה להכניסן דרך מלבוש מעט מעט לא יכלו עד שתחשך וצריך לטרוח הרבה [גם] משתחשך והואיל וצריך להתעכב שם לאחר שקיעת החמה בשביל האחרונים גם בשביל הראשונים לא שרינן ליה לחלל את השבת אלא יחשיך עצמו שם כלומר יעמוד שם כל היום עד שיחשך ויביא כולן בידו:

ובסכנה מכסן והולך לו. מוקים לה בגמרא בסכנת נכרים פירוש שעת הגזירה שגזרו שלא להניח תפילין ואם יפגעו בו נכרי עומדין עליו ויהרגוהו מפני הגזירה שיאמרו שהוא מניחן בראשו ופחות פחות מד' נמי לא דכ"ש שיראום ויסתכן אם ימצאום בידו הלכך מכסן בקש או בתבן כדי שישמרו שלא יראום הנכרי ובבקר ישכים שם ויביאם לעיר בתוך כלים ולא ירגישו בהם והאי בסכנה מכסן והולך לו דקתני אכולה מתני' קאי בין שמצאן זוג אחד או שנים ובין שמצאן צבתים או כרוכות וצבתים וכרוכות דבר אחד הן כלומר שהם הרבה ולא יכול להביאן עד שתחשך:

צבתים. זוגים זוגים של ראש ושל יד קשורין יחד כל זוג וזוג בפני עצמו ועוד קשורין אחר כן בצבת זוגות רבים:

וכרוכות דכריכין טובא. כלומר הכל מעורב יחד ומבולבלי' אלא שנקשרים כולן יחד באגודה אחת ובברייתא דתני [דף צז.] מוליכן פחות פחות מד' אמות מוקים לה בסכנת נכרים ליסטין ולא בסכנת עריצים שאין להתירן אלא מפני ליסטין שאם ימצאוהו משתחשך ישללוהו ויהרגוהו כמנהג שודדי לילה אבל מבעוד יום אין לו לירא משום אדם אם יביאם בידו לפיכך כיון שאינו יכול להחשיך שם מפני פחד הליסטים שרינן ליה שיביאם בידו שאם יניחם שם ימצאום שודדי לילה ויפסידום ויאבדום ומתניתין נמי חסורי מיחסרא והכי קתני במה דברים אמורים בסכנת נכרים אבל סכנת ליסטים מוליכן פחות פחות מד' אמות:

ר"ש אומר נותנן לחבירו וכו'. פירוש במה דברים אמורים דמכסן והולך לו כלומר שעוזב אותן במקומן בסכנת נכרים דזהו סכנת עריצים שגזרו גזירה ואין יכול להביאם בידו אפילו משתחשך שמא ימצאום בידו ויהרג עליהם לפיכך מכסן בתבן ובקש עד למחרת שיביאם בתוך כלים ולא ירגישו בהם אבל בסכנת ליסטים ולא סכנת עריצים כיון שאי אפשר להחשיך עליהם מפני הליסטים שרינן ליה להביאן בידיו מבעוד יום שהרי אם יראום בידיו לא יחושו עליהם ובלבד שיהיה פחות פחות מארבע אמות כלומר קודם שיגיע לד' אמות עומד לפוש רגע אחד וכן עושה תמיד ור"ש פליג ואומר [שטוב] לעשות בענין זה משנתיר לו פחות פחות מד' אמות משום דזמנין דלאו אדעתיה ואתי לאיתויי ד' אמות שלמים ואע"ג דאוושא מילתא בענין זה שאומר ר"ש שנשמע הדבר לרבים אין אנו חוששין דהא ליכא סכנת עריצים אבל בסכנות עריצים מודה ר"ש שאין אדם יכול לעשות זה שמא יודע הדבר להם ויהיו כולן מסוכנים אלא יניחם במקומן מכוסין בתבן וקש אם ימצא:

וכן בנו נותנו לחבירו וכו'. בברייתא [צז:] תני כגון שילדתו אמו בשדה ואע"ג דקשי ליה ידא שמטלטלין אותו מיד ליד אפ"ה הא עדיפא בשבת ולא יטלטלנו לבדו פחות פחות מד' אמות ודוקא לדבר מצוה הוא דשרי ר"ש כי האי גונא והא דבנו נמי מצוה היא שצריך הוא להרחיצו ולסוכו ביום הולדו ואליבא דת"ק שרי בפחות פחות מד' אמות כיון דקשי ליה ידא ועוד דאוושא מילתא דשבת ויש חלול השם בדבר בעיני עמי הארץ השומעים שסוברים דאיכא חילול שבת:

גמ' בחדשות מ"ט לא וכו'. מפורש בפי' המשנה עד אבל בסכנת ליסטים מוליכם כולם כאחת פחות פחות מד' אמות:

ושקעה עליו חמה מניח ידו עליהם וכו'. דס"ל להאי תנא דלילה לאו זמן תפילין לפיכך מכסן כדי שלא יחשדוהו שעובר על בל תוסיף וכמו כן כשקדש עליו היום דס"ל דשבת לאו זמן תפילין לפיכך מכסן ביד עד שמגיע לביתו ולפיכך אינו מניחן שם בבית המדרש לפי שדרך המדרשות שלהם חוץ לחומה היו ולא היו נשמרים לא מחמת כלב ולא מחמת גנבים וכיון דלא מינטרן מחמת גנבי ממטי להו לביתו דכיון דדידיה נינהו בעי לינטורינהו ועוד דהא מחתן ברישיה ואי מינטרן אף מחמת גנבי אפילו בבית הסמוך לחומה לא שרינן ליה לאמטויינהו עד לביתו אלא עד שיגיע לבית הסמוך לחומה או לבית המדרש והיכא דלא מינטרן לא מחמת כלבי ולא מחמת גנבי אפילו מחתן בארעא ומשכח להו ממטי להו דרך מלבוש עד דמטי לביתיה כדקתני בהאי פירקא ואי משכח להו בשבת דמחתן בארעא בדוכתא דמינטר מחמת כלבי ולא מחמת גנבי שבקי להו כדאיתנהו כיון דלא לביש להו מעיקרא ויש מן הרבנים שקובעים דלית הלכתא כאביי בשקעה עליו החמה כיון דקובע במסכת מנחות (דף לו:) דהלכה ואין מורין כן דלילה לאו זמן תפילין הוא אין צריך שיניח ידו עליהם:

מתני' ר' יהודה אומר נותן אדם חבית וכו'. אם יש אדם צמא שיצא חוץ לתחום או שעומד בסוף תחומו ואין לו מים לשתות או חולה יתקבצו הרבה בני אדם שקנו תחומן בעיר ויביאו אחרים מתחום אותו חולה או הצמא ונותנין זה לזה ואין שם חלול שבת: