רבינו יהונתן מלוניל על עירובין לא.

חצר שנפרצה משתי רוחותיה וכו'. כלומר בשבת אבל כשנכנס השבת היתה שלמה ונפרצה בשבת בפחות מי' ונשארו לה גיפופין שאם נפרצה ביותר מי' אפילו מרוח אחת היתה נאסרת ולא אמרינן כיון שהותרה למקצת שבת הותרה לכל השבת כולה אלא ודאי בפחות מי' ואי הוי מרוח אחת לבדו לא מיתסרא דאמרינן פיתחא היא ואם תאמר מב' רוחותיה נמי אמאי אסורה לשבת אחרת ויש לתרץ דהאי ב' רוחות לאו מזרח ומערב הוא אלא צפון ומזרח הסמוכה לו ופיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי:

וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו וכו'. כלומר בקרן זוית דפיתחא בקרן זוית [לא] עבדי אינשי ואע"פ שלא נפרץ ביותר מי':

וכן מבוי שניטל קורתו או לחייו מותרין לאותה שבת. דאמרינן מתוך שהותרה למקצת שבת הותרה לכל השבת כולה:

ור' יוסי פליג עליה לחומרא דכיון שאתה מוד' שאסורין לעתיד לבא דזהו שבת אחרת אסורין נמי לאותה שבת דלא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה והכי מתפרש בבריי' דר' יוסי להחמיר בא ולאסו' אפי' באותה שבת [שכבר הותרה] ולא להתיר שבת אחרת אע"פ שמצינו דכה"ג מותר לשבת אחרת כגון שיורי עירוב [דף פ:] שאפילו לשבת אחרת מועיל בכל שהוא אע"ג דלכתחלה בעינן שיעור:

הבונה עלייה על גבי שני בתים. והם בשני צידי ר"ה:

מטלטלין. תחת העלייה דפי תקרה מכאן ומכאן יורד וסותם:

וכן גשרים המפולשין. ויש להם מחיצות שלמות מלמטה בשני הצדדין מותר לטלטל תחתיהן דאמרינן פי תקרה יורד וסותם:

וחכמים אוסרין. דלא סבירא להו פי תקרה יורד וסותם:

ועוד א"ר יהודה מערבין במבוי המפולש. ואע"ג דליכא למימר ביה פי תקרה יורד וסותם מערבין כלומר משתתפין בו ומטלטלין בכולן כיון דאיכא ב' מחיצות שלמות דס"ל ב' מחיצות דאורייתא ואפי' לטלטל בתוכו ומתוכו לרה"י וכ"ש לחומרא שהזורק מרשות הרבים לתוכו שהוא חייב חטאת דרשות היחיד גמורה היא:

גמ' אסיקנא דבצדי רשות הרבים קא מיפלגי. כלומר אע"פ שמקום מחיצה ניכר אפ"ה משוי ליה ר"א למקום מחיצות רה"ר ורבנן קרו ליה צידי רה"ר אבל מן המחיצה ולפנים דברי הכל היא שהיא ככרמלית אבל בגוף המחיצה הסמוכה לרה"ר שהיא נדרסת תדיר כרה"ר גמורה אליבא דר"א:

אכסדרה בבקעה. לפי הגמ' משמע דפי' אכסדרה בבקעה כך היא אכסדרה בבקעה שהיא [כרמלית] כדאמרינן ביציאות השבת [דף ו.] ואכסדרה זו מפולשת מארבע רוחותיה ועומד קירוייה על ד' יתדות ונותנין ארבע קורות מיתד ליתד ועליהן מסדרין הנסרים לסכוך ואותן קורות קרי פי תקרה ורב ס"ל דאמרינן פי תקרה אפי' מד' רוחות ושמואל פליג עליה דפי תקרה לא אמרינן אלא ברוח אחת אבל בכמה רוחות לא אמרינן ולפירוש הרב אלפסי באכסדרה מפרשינן הכי הא דאמרינן בגמרא הא לא קשיא כי לית ליה לשמואל בג' אבל בד' אית ליה כלומר באכסדרה דלית לה אלא שלש מחיצות לא אמרינן בכולה דופן רביעית שנפרצה במילואה פי תקרה אבל בד' אית ליה כלומר בבית וחצר דאית ליה ד' מחיצות אע"פ שנפרצה ביותר מעשר הדופן הרביעית כיון שנשאר מחיצה כל שהוא הוה ליה ההוא כל שהוא כפצימין ואמרינן פי תקרה יורד וסותם ואמרינן התם במס' סוכה (דף יט.) יש לה פצימין כשרה:

להיתר או לאיסור מפורש בפירוש המשנה:

סליק להו כל גגות

המוצא תפילין וכו'. פי' המוצא תפילין בשבת במקום האבד אע"פ שגזרו חכמים בהנחת תפילין בשבת משום שמא תפסק הרצועה ויביאם בידו ואפילו למאן דאמר שבת לאו זמן תפילין כיון דבהנחתן ליכא חיוב חטאת כדאיתא במסכת שבת בפרק במה אשה יוצאה (דף סא.) משום דדרך מלבוש עבידן ולא משוי הוא הכא נמי משום הצלה דכתבי הקודש שרו ליה רבנן לאצולינהו דרך מלבוש כמו שהתירו לו (שבת קטז:) להציל תיק הספר עם הספר ותיק תפילין עם התפילין לחצר שאינה מעורבת או למבוי שאינו מפולש:

מכניסן זוג זוג. כדרך שלובשן בחול וחוזר ומכניסן זוג זוג עד שיכלו ור"ג מתיר ללבוש בזרוע ב' ב' של זרוע ובראש ב' ב' של ראש ובגמ' מפרש טעמא דס"ל לר"ג דכיון דמשום הצלה התירו חכמים שרו ליה ללבוש שני זוגות אבל טפי לא דלא מיקרו דרך מלבוש אלא שני זוגות לבדן לפי שמקום יש בראש להניח בו שני תפילין וכמו כן יש בזרוע אבל תנא קמא סבר לא שרינן אלא זוג אחד שהרי אם לבש בחול שנים שנים קא עבר משום בל תוסיף לפיכך לענין הצלה נמי זוג אחד אין טפי לא:

במה דברים אמורים. דשרינן ליה ללבשן בשביל הצלה:

בישנות. שניכר בהם הקשר העשוי כמין יו"ד בשל זרוע וכמין דלי"ת בשל ראש דודאי תפילין הן ויש בהן קדושה ואסור להניחן בבזיון: