רבינו יהונתן מלוניל על עירובין ל:

אבל קטן אסור להוציא לו כלי הבית דבני גדול אסרי עליה דנפרץ לו במילואו ודברי הכל הוא דאפי' ר"ש לא אמר דגגין וחצרות רשות אחת הן אלא לכלים ששבתו בתוכו אבל לכלי הבתים לא אמר דומיא דחצר קטנה שנפרצה לגדולה דלכולי עלמא חצרות רשות אחת הן ולענין כלי הבתים גדולה מותרת להוציא לה כלי הבתים אם עירבה רשותה לעצמה ולא אסרי עלה בני קטנה:

וכן חצר קטנה שנפרצה במילואה לחצר גדולה אבל גדולה נשארו צד גיפופיה ומה שנפרץ נמי לא הוי יותר מעשר:

גדולה מותרת. להוציא אליה כלים ששבתו בבתים שלה לפי שאין דיורי הקטנה אוסרים עליה וקטנה אסורה להוציא מן הבתים שלה לחצר שהרי נפרצה במילואה למקום האסור לה ודיורי גדולה אוסרים עליה:

גמ' גידוד חמשה ומחיצה חמשה. כלומר חצר שקרקעית הגבוה מחברתה חמשה טפחים והוסיפו על אותו גובה מחיצה ה':

מצטרפין. ומערבין שנים ואין מערבין אחד ואע"פ שאין החצר העליונה רואה מחיצה י' ביניהם אפ"ה אינה אוסרתה לפי שמי שעומד על גבי ראש המחיצה ומביט למטה רואה עומק החצר התחתונה שהיא למטה מי':

דיורין הבאים בשבת. כגון כותל שבין ב' חצירות שנפל בשבת דהוי דיורייהו השתא כי הדדי:

מהו שיאסרו. אלו על אלו:

וקטנה אסורה. דהא נפרצה במילואה וקס"ד שנפרצה בשבת ש"מ דיורין הבאין בשבת אוסרים:

א"ל רבה אימור מבעוד יום נפרצה. כלומר לעולם אימא לך אי נפרצה בשבת מספקא ליה אבל ממתני' לא יכלינן לאוכוחי דדילמא מערב שבת נפרצה [ודין הוא שיאסרו: לא תימא אימור. אלא ע"כ אית לן למימר דמבעוד יום נפרצה] דהא אמרת דיורין הבאים בשבת אין אוסרים דאמרת לן בעאי מיניה דרב הונא עירב דרך הפתח כלומר שתי חצרות שעירבו יחד על ידי פתח שביניהם ונסתם בשבת כגון שנפלה מפולת כנגדו מהו לטלטל מזו לזו דרך גובה הכותל ודרך חורין וסדקין מי אמרי' הואיל והותר למקצת שבת הותר לכל השבת או לא:

כותל שבין ב' חצרות. כלומר שלא היה פתח ביניהם ולא עירבו יחד:

רב אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות ורב לית ליה הואיל והותרה הותרה וכחד חצר נמי לא משוינן ליה דקי"ל חצר שלא עירבה מטלטלין בתוכה כלים ששבתו באוירה דההיא כולה חדא רשותא הוא אבל הכא שתי רשויות האסורות זו עם זו היו ונמצאת כל אחת פרוצה במלואה למקום האסור לה ואע"ג דקי"ל כר"ש דחצרות רשות אחת הן הכא כשעירבו כל אחת לעצמה עסקינן ורב לטעמיה דאמר הלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו דשכיחי מאני דבתים בחצר לא דשתי רשויות הן:

ושמואל אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה. כדמעיקרא דאמרי' הואיל והותרה הותרה ובכלי הבית קאמר שמואל דשרי עד עיקר מחיצה ולא יותר דאי בששבתו בחצר אפי' מחצר לחצר נמי דהא שמואל הוא דאמר הלכה כר"ש ואפי' עירבו כל אחת לעצמה ולא גזר משום מאני דבתים דהשתא הוו להו כחצר :

נגידו לי גלימא. קחו טלית ופרשו אותה לשום מחיצה:

אהדרינהו רב לאפיה. דקסבר אסור לטלטל הסדין לתוכה:

אי קפיד. אם רב הוא כועס בזה קחו אבנטו של רב עצמו וקשרו בו את הטלית למחיצה (ואע"ג) דמשום איסור בנין ליכא דהא שלא לצורך נעשה ואליבא דרב שהיה צריך למחיצת הטלית הוו בזה תרי איסורי משום טלטול ומשום דקא עביד מחיצה בשבת:

והלכתא כשמואל וכו'. :

מתני' חצר שנפרצה לרה"ר וכו'. כלומר במילואה או ביותר מי' אע"פ שנשארו שם גיפופין:

המכניס מתוכה לרה"י חייב. דכרשות הרבים היא לגמרי וחייב משום מכניס ומרשות היחיד לתוכה חייב משום מוציא:

וחכמים אומרים. פטור אבל אסור דכדין כרמלית היא ובתוכה נמי לכתחלה לא (אפי') [אלא] ד"א כדין כרמלית דכיון דלא ניחא תשמישתיה לבני רה"ר שהרי היא כצידי רה"ר לאו רה"ר גמור הוא אבל ר' אליעזר ס"ל דצידי רה"ר כרה"ר דמי: