רבינו יהונתן מלוניל על עירובין ל.

כל גגות העיר רשות אחת וכו'. אע"פ שדיורים חלוקין מלמטה לשני בני אדם ולא עירבו זה עם זה אפי' הכי גגות שאין תשמישן (לדור) [תדיר] אין בהם חלוקת רשות וכלים ששבתו בגג זה מותרין להוציאן לזה:

ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה מחברו או נמוך עשרה מחברו. ומפרש בגמרא [דף פט.] טעמא לפי שאפילו בחצר שאינו מעורב אם היה באמצע החצר עמוד גבוה עשרה ורחבו ארבעה אסור לכתף עליו מן החצר לעמוד גזירה משום תל ברה"ר כלומר שיחשוב הרואה ויאמר הלא חצר זה נחשב כרשות הרבים שהרי אין מכניסין מתוכו לבית ולא מן הבית לתוכו ואפי' הכי מעלין מן החצר על העמוד ומורידין ממנו לחצר הכי נמי אם יהיה תל אועמוד גבוה עשרה ברשות הרבים אע"פ שאסור להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד אבל מותר הוא ברשות הרבים עצמו להעלות מרשות הרבים על העמוד והוא אינו יודע שאין דומין זה לזה לפי שהחצר גם הוא רה"י אע"פ שאין מכניסין ממנו לבתים ומשום הכי היה ראוי להעלות מן החצר לעמוד מה שאין כן מרה"ר לעמוד שהוא רה"י גמור ומשום הכי אסרינן נמי לטלטל מן הגג הנמוך לגג הגבוה ממנו י' טפחי' שהוא (בחצר) [כחצר] שלא עירבו זה עם זה והגג הוא עמוד גמור:

וחכ"א כל אחד וא' רשות לעצמו. ואם לא עירבו דיורין שלמטה אסורין לטלטל מזה לזה דאמרינן כשם שדיורין חלוקין מלמטה כך דיורין חלוקין מלמעלה:

ר"ש אומר וכו'. ר"ש מיקל מכולם ואמר חצרות וגגות וקרפיפות שאינן יותר מבית סאתים הואיל וכולן אין תשמישתם מיוחד ותדיר רשות אחד הן ומטלטלין מזה לזה אפי' מחצר של רבים לחצר של רבים בלא עירוב ולא הוצרכו לר"ש עירובי חצרות אלא משום היתר כלי הבית (לכלים ששבתו בתוכן):

לכלים ששבתו בתוכן. כלים ששבתו בא' מהן מוציאין אותן מזה לזה אבל כלים ששבתו בתוך הבית והביאום לחצרן ע"י שעירבו בחצר אסור להוציאם מחצרן לחצר אחרת אם לא עירבו שתי החצירות יחד:

גמ' אמר רב יהודה כשתמצי לומר וכו'. כשתעמוד על סוף דעתם זו היא גמר דעתם לדבריהם:

לדברי ר"מ גגין רשות לעצמן. ומטלטלין מגגו של ראובן לגגו של שמעון:

וחצרות רשות לעצמן. ומטלטלין מחצרו של ראובן לחצרו של שמעון כלים ששבתו בחצר וכן מחצר של רבים לחצר של רבים. וקרפיפות. דהיינו גנות רשות לעצמה ואפי' הן של שני אנשים מטלטלין מזה לזה דהא א"ר מאיר כל גגות העיר רשות אחת הן ש"מ דסבירא ליה דאין רשות מתחלקת מחמת שינוי בעלים אלא בתים לחודייהו מפני שהן תדירות לדירה ומה לי גגין ומה לי חצרות ומה לי קרפיפות אבל מגג לקרפף ומגג לחצר לא ואפי' הן של איש אחד כדאמרינן [בדף פט.] גזירה משום תל ברשות הרבים וכל שכן כשהן של שנים ומחצר לקרפף נמי דשמעינן להו לרבנן בברייתא דאסור לטלטל מחצר לקרפף ור"מ לא שמעינן ליה דפליג עלייהו להקל אלא בחילוק רשות דגגין הואיל ושמן שוה אבל ברשויות החלוקין בשמן לא שמעינן להו להקל דדוקא קאמר ר"מ גגות דתשמישן שוה וכן קרפיפות ואפי' הן של שנים דבשינוי בעלים לא מיתסרי אלא בתים לר"מ וגגין לרבנן אבל בחילוק ותשמיש ושינוי שם הרשות קפיד הלכך מחצר לקרפף אסור ואפי' הוא שלו ושאינו יתר על בית סאתים דעל כרחיך קרפיפות בשאינן יתירין על בית סאתים קאמר דאי ביתרים בהא לימא ר"ש דמטלטלין הא כרמלית הוא דליכא מאן דפליג דמחצר המשכן גמרינן ועוד בהדיא אמר בשלהי פרק עושין פסין דפלוגתא דר"ש בקרפף בית סאתים ואפי' חצר וקרפף של אחד אסרי רבנן דקא אמרינן התם [דף כג:] קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגנה ואמר רב הונא בריה דרב יהושע וכו' וכי דייקת בה שמעינן מינה דלא שרי ר"ש אלא בקרפף בית סאתים ורבנן אסרי ואע"ג דלחד גברא הוא:

ולדברי חכמים. דלא גזרי משום תל גגין וחצרות רשות אחת ולא מטלטל מגג לגג אם חלוקין בעליהן משום דרבנן כבתים משוי להו ע"י חילוק של מטה אבל מחצר דרבים לחצר דרבים מטלטלין כדתניא בברייתא לקמן ומגג לחצר מטלטלין ואע"ג דגג רשותא דידיה וחצר דשותפות כדתניא לקמן בברייתא הואיל וגג תשמיש שאינו תדיר הוא לא הוי ממש כבית ומטלטל ממנו לחצר:

וקרפיפות רשות אחת הן. ואפי' הן של שנים דכל רשות ששמו שוה מותר לו חוץ מן הגגין אבל מחצר לקרפף אפילו דחד גברא אסור ולא דמי לגג וחצר דתשמישא דגג וחצר שוה הוא והכי שמיע לרב יהודה ומתניתין דייק ליה מדקאמר ר"ש כולן רשות אחת הן מכלל דרבנן לאו חדא רשותא משוו לכולהו ובברייתא מסייע ליה לקמן [צא:] דקתני גג וחצר אכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן [וחצר] ומרפסת כשתי חצרות דמי ומדיוקא דידה דלא תנא בה קרפף ומבוי מוקמינן להו כרבנן דאי ר"ש אפי' קרפף נמי משתרי בהדי חצר ואי ר"מ גג וחצר לא משתרי דהא בהדיא אסר במתניתין מנמוך לגבוה:

לדברי ר"ש כולן רשות אחת הן. דלא תימא האי דאמר ר"ש אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות כל חדא וחדא רשות באפי נפשה הוא כלומר דמשוי להו חצרות רשות לעצמן וגגין לעצמן וקרפיפות לעצמן דהאי סברא ר"מ אית ליה אבל לר"ש כולהו שלשתן חדא רשותא משוי להו והכי שמיע ליה לרב יהודה וברייתא מסייע ליה לרב יהודה דתניא כותיה לקמן [צא.] היינו מעלין לו שמן ואלונתית מחצר לגג ומגג לחצר ומחצר לקרפף ומקרפף לקרפף:

שמן. לסוך :

ואלונתית. להסתפג:

עד שהיינו מגיעין למעיין. כלומר חמי טבריא:

הלכה כר"ש. דשלשתן גג וחצר וקרפף כולן רשות אחת הן ומותר לטלטל מזו לזו כלים ששבתו בגג או בחצר או בקרפף:

והוא שלא עירבו. בני החצרות כל אחת לעצמה דהשתא לא שכיחי כלי הבתים בחצר וליכא למגזר אי שרית להוציא כלים ששבתו בזו להכניסן לחברתה אתי לאפוקי נמי כלי הבית:

אבל עירבה. כל חצר לעצמה ולא עירבו שתי החצרות יחד:

אסור לטלטל מזו לזו אפילו כלי החצר כיון דשכיחי מאני דבתים בחצר דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים שבחצר זו לחצר זו ור"ש מודי בהו דקתני אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית:

ספינה רב אמר מותר לטלטל בתוכה בכולה. ואפילו יש בה יותר מב' סאתים דהוקף לדירה הוא:

ושמואל אמר מחיצות להבריח מים עשויות. ולא לדירה וכל דבר שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בד' אמות כיון שהוא יותר מבית סאתים דכרמלית היא:

מתני' גג גדול וכו'. הגדול מותר כלומר להכניס לו כלי הבית של מטה ואין בני קטן אוסרים עליו דקטן שלפני גדול פתחא הוא ושרי בגפופין שנשארו לגדול מכאן ומכאן משהו או מצד אחד ד' טפחים וכגון שאין הפרצה יותר מי':