רבינו יהונתן מלוניל על עירובין ב.

והלכתא כרב דקי"ל הלכתא כרב באיסורי. ואע"פ שיש רשות לכל אחד ואחד מאלו המבואות העקומות לדרוס על חבירו ואין לעכב בידיהם אפ"ה אם עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן לא אסרי אהדדי לפי שהרי יש להם פתח פתוח לרה"ר לכל אחד ואחד וכיון שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן גלו דעתייהו שסלקו דריסתן זה מזה וכגון זה כופים על מדת סדום שלא יעברו זה על זה בשבת אע"פ שדרכן בחול לעבור כיון שיש להם דרך אחרת קרובה ממנה וכענין זה אמרי' בפרק מי שהוציאוהו נכרי או רוח רעה [דף מט.] בחצר שבין שני מבואות ויש להם דרך על זה ועל זה כדאי' התם:

כיצד מערבין מבואות המפולשי' לרה"ר. כלומר מבוי שרה"ר עוברת לפני' משני צדדי' אך אין דריסת הרבים על המבוי כי אם מיושבי המבוי שלפעמי' יוצאים מפתח זה לרה"ר ופעמים מזה לבית שמאי אליבא דחנניה צריך דלתות ושיעמדו נעולות כל היום חוץ משעה שיוצא לרה"ר ולב"ה סגי בדלת אחד ואע"פ שא"צ לנעול צריך שלא יהיה עפר או צרורות לפני הדלת [דף ו:] שאם ירצה לנעול ינעול:

אבל בדלתות מכאן [ומכאן] וננעלות בלילה מיערבא משו' דמשוי ליה כחצר שהרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו דרשות היחיד היא לשבת אפי' לטלטל וירושלים נמי מיערב' כיון דדלתותיה נעולות בלילה ואע"פ [שכל זמן] שלא עירבה הויא ככרמלית כדאמרינן בסוף מסכתין [דף קא.] דקרי לה כרמלית דקא מקשינן לרבנן אמר ר"מ רה"ר וקא מייתי אינהו ראי' מכרמלית דירושלים כרמלית היא דא"ר יוחנן אלמלא וכו'. וצ"ע גדול היכי מיערבא בדלתות לבדן כיון שנקרא כרמלית וכי עירוב מפיק לה מכרמלית אבל אם בנה לו עמוד מכאן ועמוד מכאן בשני ראשי המבוי אפשר לומר דמיערבא דהוה כחצר שיש לה ד' מחיצות ובדלתות נעולות בלילה:

וההוא מבוי עקו' דהוה בנהרדעא. בתמיה כלומר שהיה מפולש לרה"ר משני צדדיו ואין דרך רשות הרבים עוברת בו:

ורמו עליה חומריה דרב דאמר תורתו כמפולש ואע"ג דלדעת רב סגי בצורת הפתח דהא פסק הלכה כת"ק דבצורת הפתח סגי אפי' יהיה מפולש לרה"ר הם החמירו עליו חומרא דשמואל דאמר הלכה כחנניה ואצרכוה דלת אחד מכאן ולחי וקורה מכאן ולאו דוקא קאמר בדלתות ש"מ דהלכתא כשמואל לא קשיא מידי משום דנהרדעא וכו' ואע"פ שבגמ' [דף ז.] מתרץ דכולה כרב עבדוה דלרב נמי דפסק הלכה כת"ק ואין מורין כן קאמר סמך הרב אלפסי ז"ל על (רבא) [רב שיזבי] שמתרץ בענין אחר וסמך נמי אהא דמייתי לקמן [דף ח:] במבוי העשוי כנדל שהורה רבא להו למעבד להו צורת פתח לכולהו מחד גיסא ואידך גיסא מישתרי בלחי וקורה ש"מ דהלכה ומורין כן קאמר דס"ל לרב אלפסי ז"ל שפתוח היה לרה"ר שיש מי שאומר שאין ראיה משם דשמא פתוח לכרמלית הוה ולדברי הכל סגי בצורת פתח:

מבוי שנפרץ וכו'. חצר מותרת דהא איכא גידודי מכאן ומכאן שהרי החצר היתה רחבה יותר הרבה מן המבוי ומבוי אסור וכו' לא מיבעיא אם לא עירבו בני חצר עם בני מבוי דמבוי אסור שהרי נפרץ במילואו למקום האסור לו אלא אפילו עירבו בני חצר עם בני מבוי אסור כיון דנפרצה חצר כנגדו נראה דהוה ליה כמבוי המפולש לרשות הרבים:

מבוי העשוי כנדל כזה שרץ שיש לו רגלים הרבה כדתניא מרבה רגלים זה נדל והמבוי עשוי כנדל שפתוחין לו מבואות הרבה וראשיהן פתוחין לרה"ר וראשי המבוי הגדול פתוחין לרה"ר מזה ומזה עושה צורת פתח לגדול באחד משני ראשי' ובשני לחי וקורה ואינך כולהו המבואות הקטנים מישתרו בלחי וקורה בראשיהם על פני רה"ר אבל בעקמימותם אין צריכין כלום דכסתומין דמו במקום עקמימותם שהרי אינם רואים רה"ר בעודם באמצע המבוי הקטן:

כמאן כשמואל דאמר. מבוי עקום תורתו כסתום דלא בעי שום תיקון בעקמומותו וחשו ליה לדרב דמצריך צורת פתח למקום העקמימות:

אלא אמר רבא. עושה צורת פתח לכולהו עקמימות ואידך גיסא הסמוכה לצד רה"ר משתרי בלחי וקורה והמבוי גדול כמשפט הראשון שאמר צורת פתח מהאי גיסא ובראשו השני לחי וקורה כיון שהוא מפולש לרה"ר משני צדדיו ולא מהני ליה צורת פתח העשוי בעקמימות כל אחד וא' ממבואות הקטנים כיון שיש לו פילוש א' לרה"ר מחמת עצמו:

מבוי שצדו א' ארוך. ונמשך כותלו לרה"ר יותר מכותל צדו השני כזה דס"ל דקורה משום מחיצה ובאלכסון נמי הוי מחיצה:

ואם יש באלכסון יותר מעשר לפי שהוא רחב הרבה יותר מה' אמות [לז' אמות ומחצה הוי אלכסון י' ומחצה] ואע"פ שאין בכותל העודף על חבירו ד"א יהיה באלכסון יותר מעשר דכל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא נמצא שיש לאלכסון יותר מי' וכיון שיש בו יותר מעשר הוי פתח רחב יותר מעשר ותנן הרחב מי' אמות ימעט וצ"ע אמאי אצטריך לרב אלפסי ז"ל לכתוב ואם יש באלכסון יותר מי' וכו' כיון דהלכה כרבא דס"ל דבאלכסון ליכא היכרא ובלחי כ"ע מודו שאין משימו אלא כנגד הקצר אע"פ שלחי משום מחיצה כיון שהוא יוצא חוץ למבוי מצד אחד: